[size=150]יגאל כהנא.[/size]

"הזכרונות כפרח נייר,
לא יבלו לעולם.
לעתים קרובות יסתכל בהם אדם
וישכח שאינם חיים" (חנה סנש)

לקראת יום הזיכרון-מילים לדמותו של יגאל כהנא בן בוסתן הגליל שנהרג במלחמת ששת הימים בתל-פאחר.
יגאל - אחי הבוגר, ילד של תפארת, כולו בטוב, והטוב בכולו.
כל כך הרבה שנים איננו.
פרח נדיר שנקטף טרם עת.

ילדות שמחה בין מרחבי השדות ואין סוף הים - ילדות של תמימות של רגעי אושר קטנים שהפכו את השנים הללו לחוויה עמוקה. רגעים שהעמיקו את תחושת השייכות, את עוצמת היצירתיות של המחשבה.

בתוך שלל עשייתו, יגאל היה שוער של נבחרת עכו. היה אהוב מאוד מאוד על אוהדי הקבוצה לא מעט מילים 'נשפכו' על עוצמתו כשוער ועל עתידו בשער.
אבל אני זוכרת אותו כנער שעסוק בכתיבה, בקריאה, בשירה, ובמשחק על במה.
כל כך המון אישיות כל כך המון אור בעיניים כל כך המון שמחה של עשייה ושל יצירה.

והכל נחתך נגדע באחת.

ואני חושבת - על מה ולמה, ולמען מה.
פעם לפני עשרות בשנים - היתה אוירה אחרת, היתה הקרבה למען חזון, למען הגנת מדינת ישראל.
פעם.

היום, במרחק של עשורים ליבי מלא חמלה על המוות המיותר הזה.
שלו ושל כמותו.

אנחנו שמידי שנה עולים על קברו הטהור בבית הקברות הצבאי בנהריה,
רואים מבעד למצבה את הנער יפה התואר, המוכשר האהוב - שחייו
הזכים ניטלו ממנו ולו אך בגלל אישיותו המעניקה המסורה בכל מעודו.

יגאל כהנא, אחי הבוגר, כל כך כואב האובדן, לשנים אין מרפא.
הזמן אינו משכיח - הזמן מרחיק, הזמן מקרב ומעצים את גודל האסון.
השרת אותנו ריקים מאיתך ואוהבים אותך כל כך.

לנצח נזכור, אני אביטל, וילדי שיזכו לחיים ארוכים ושלא זכו להכיר אותך מיכל יגאל נעמה ומתן שמידי שנה בשנה עולים להיות במחיצתך ביום הנורא. השנה יגיעו גם הנכדים -שבגרו וזאת כדי לשמור עלייך, על חייך שאבדו מוקדם כל כך - לשמור ולהעביר מדור לדור את נצח הזיכרון בעבורך.
יהיה זיכרך ברוך, אהוב שלנו.

אחותך אביטל כהנא אביאב.