1






בתי המשפט

בשא002280/08
בית משפט השלום עכו



06/05/2008
תאריך:
כב' השופט ג'מיל נאסר
בפני:








מדרשת עכו - בנשיאות הרב הראשי לעיר עכו והמחוז - שיכוני המזרח
בעניין:

המבקשת
גוב-ארי יחיאל
ע"י ב"כ עו"ד





-נ ג ד -





עיריית עכו


המשיבה
דנה פרויייך
ע"י ב"כ עו"ד





החלטה


1. המבקשת החזיקה בנכס עירוני ברחוב בבל 19 בחלקה 160 בגוש 18051 (להלן: "הנכס") לצורכי ניהול מדרשה וזאת בהסכמת המשיבה. ביום 4/3/08 הוציאה המשיבה צו סילוק יד של המבקשת מהנכס הנ"ל. בעקבות כך, עתרה המבקשת בבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני נגד המשיבה.



2. ביום 15/4/08 הוגשה הבקשה נשוא הדיון והוריתי באותו יום לעיריה להגיב בכתב עד 17/4/08 שעה 11:00. לאחר הגשת התגובה בכתב, הוריתי בהחלטת ביניים ביום 17/4/08 על מתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד וזאת נוכח "מסמך הבנות" ממנו עולה כי העירייה התחייבה שלא לפעול על פי צו הפינוי עד 1/5/08. לאור זאת, לא מצאתי הצדקה לפעולה חד צדדית מצד העירייה מבלי ליתן בידי המבקשת שהות סבירה (ולו של יום יומיים) כדי לפנות אל בית המשפט בעתירה לסעד מתאים, בטרם תיטול המשיבה את החזקה בנכס לידיה.



בהמשך הגישה המבקשת בקשה נוספת למתן צו עשה זמני לפיו תשיב העירייה לידי המבקשת את המפתחות ובקשתה זו נענתה בחיוב. גם כאן, עיקר ההנמקה היה תוכנו של אותו מסמך הבנות.



3. היום שמעתי את טיעוני הצדדים לגופו של עניין. ב"כ המבקשת הבהיר בפתח הטיעון כי הבקשה נשענת על אותו מסמך הבנות ממנו הוא למד שמדובר בהבטחה שלטונית אשר מחייבת את העירייה. המשיבה טענה מנגד כי אותו מסמך הינו "פרוטוקול" בו נרשמו הבנות כלליות של אלה שנכחו באותה ישיבה, מבלי שהמסמך יבשיל לכדי מסמך בכתב המחייב את העירייה בפן המשפטי.



4. למרות שהעירייה הוסיפה וטענה טענות נוספות כנגד הבקשה והצו הזמני שניתן במעמד צד אחד ומאחר וממילא המועד 1/5/08 כבר חלף, יש חשיבות רבה לתוכנו של אותו "מסמך הבנות" ומעמדו המשפטי. מסיבה זו, אביא להלן את נוסחו של המסמך הנ"ל כמעט במלואו.



5. הצדדים נפגשו ביום 10/3/08 (מוסכם על הצדדים כי הכיתוב 10/3/07 הינו טעות סופר) בבניין העירייה וניהלו משא ומתן בעניין המדרשה (היא המבקשת). בפגישה זו נכחו מנכ"ל העירייה, נציג של קרן רש"י, ראש מינהל החינוך של העירייה וכן מייסד המדרשה (מר מזרחי אורי). ההבנות אליהן הגיעו הצדדים הועלו על הכתב, תחת הכותרת "סיכום פגישה", כאשר סיכום זה נרשם על גבי מסמך רשמי של העירייה והעתק המסמך הועבר לראש העירייה וליועצת המשפטית. על פי האמור באותו מסמך, צויינו תחת הכותרת "החלטות" הדברים הבאים: הצדדים מסכימים כי הצו המנהלי (בעניין פינוי המדרשה) הינו צו תקף ויישאר בתוקף אך בהסכמה יוקפא ביצועו עד 1/5/08. הצדדים ציינו בגוף המסמך כי קיימת הסכמה שעד 1/5/08 תפנה המדרשה את הנכס וזאת בסיוע מלא של עיריית עכו. כמו כן, הוסכם כי העירייה תדאג לשפץ את החדרים שהוקצו כחלופה בתוך בית ספר רמב"ם ותשלים את עבודות השיפוץ לפני מועד הפינוי המוסכם, 1/5/08. השהות של המדרשה בבית ספר רמב"ם הינה שהות זמנית והעירייה תפעל "בנחישות ובמיידיות" להקצות שטח להקמת מדרשת קבע לתפארת.



6. בעוד שהעירייה טוענת כי המסמך הנ"ל אינו מקנה זכות משפטית כלשהי למדרשה להחזיק בנכס וכי כל שניתן לה, ניתן לה כמחווה של רצון טוב, טוענת המדרשה מנגד כי מדובר בהתחייבות שלטונית ולכן כל עוד לא סיפקה העירייה מקום חלופי, היא מנועה מלהפעיל את צו הפינוי נגד המדרשה.



7. בחנתי היטב את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי אין ל"מסמך ההבנות" תוקף משפטי מחייב נגד העירייה, שכן הוא לא נערך בהתאם לנוהל המשפטי הקבוע בפקודת העיריות. מנגד, יש לבחון את הפן החוזי של אותו הסכם לאור האמור בו. מצד אחד, ניתן לדלות מתוכן ההסכם כי העירייה הסכימה לאפשר למדרשה, באורח זמני, להמשיך ולהחזיק בנכס מבלי להקנות לה זכות חוזית ומצד שני, ניתן לדלות כי המדרשה הסתמכה על אותה עמדה מצד העירייה לפיה הפינוי לא ייעשה לפני 1/5/08 ובמקביל, ייעשה מאמץ אמיתי מצד העירייה למצוא מקום זמני, דבר שהינו הכרחי להשלמת שנת הלימוד הנוכחית (אשר מסתיימת ב - 31/7/08).



8. האיזון הראוי לאור האמור בפיסקה הקודמת הינו שהגם שלא מדובר בהבטחה שלטונית מחייבת, אין להתעלם מעיקרון ההסתמכות של המדרשה על עמדת העירייה, כפי שקיבלה ביטוי בפועל. בפועל, שנת הלימודים הנוכחית מסתיימת בסוף 7/08 וגם אם נניח כי העירייה פעלה "בנחישות ובמידיות" להקמת מדרשת קבע מבלי שהדבר עלה בידה, הרי הפתרון הזמני המגולם באותו מסמך הבנות מצדיק שהמדרשה תמשיך להחזיק בנכס עד סוף שנת הלימודים הנוכחית.



9. אשר על כן, אני מורה כי צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד יישאר בתוקף עד 1/8/08 ועד מועד זה, תהא העירייה מנועה מלבצע את צו הפינוי.



אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.



המזכירות תעביר העתק החלטה זו אל ב"כ הצדדים באמצעות הפקס.



ניתנה היום א' באייר, תשס"ח (6 במאי 2008) בהעדר הצדדים.





ג'מיל נאסר, שופט




002280/08בשא114 גלית גבאי

הבנאי, סתם בבלוקים את החורים בקירות [בכלל למה היה צריך לנפץ קירות?]
הרצף, הדביק קרמיקה בקירות [בכלל למה היה צריך לשבור קרמיקה? למי זה הפריע?]
הצבעי, צבע קירות [בכלל למה היה צריך להתיז צבע שחור על הקיר?]
האינסטלטור, התקין צנרת, כלים סניטריים [למי הפריעו הכלים הסניטריים? מבצעי צו הפינוי פרקו את לחצם תחת כיפת השמים?]
הנגר, הדביק, שייף, ניסר....עם דמעות [בכלל למה היה צורך לשבור ריהוט?]
הרפד,,,ועוד המון חברים נתנו יד וכתף להביא את המדרשה למצב שהבנות תוכלנה לשכון בו.
דרך אגב : החוק מחייב את מבצעי צו הפינוי, לבצע פינוי תכולה מבלי לגרום נזק לרכוש
אבל מי מאיתנו יכול לאמוד נזק נפשי , נזק למראה מזון זרוק, נזק לספרי קודש מוטלים...

ביום חגגה של המדרשה, התפללנו, שמענו דרשות מרבנים ובסופו של יום אוכל כיד המלך .
עשן המנגל הסתלסל לו מעלה וניחוח הבשר היה משהו...