השופט חייב את העירייה להתחיל מיד בהפעלת
מפעל ההזנה בבתיה"ס הערביים
ולשלם הוצאות משפט של 30,000 ש"ח

השופט י דר כתב בפסק הדין ( שניתן לראות בהמשך )
"על העיריה להפעיל מיד את מפעל ההזנה בבתי-הספר של העותרים, אלמנארה ואלאמל בעכו. "
"העירייה לא הייתה רשאית להימנע מהפעלת מפעל ההזנה בתשס"ה, בטענה שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לעשות כן. בודאי שהיא אינה יכולה להפעיל את המפעל בצורה סלקטיבית, כאשר על יסוד התחייבות (או תשלום) של הורים בבתי-ספר מסוימים, מסופקת להם הארוחה ואילו בבתי-ספר אחרים העירייה בוחרת שלא להפעיל את המפעל כליל".



כזכור מפעל ההזנה בבתי הספר היסודיים בעכו החל לפעול בחודש נובמבר 2005,
עקב מחלוקת שפרצה בין ועדי ההורים של המגזר הערבי לעירייה לגבי שיעור ההשתתפות העצמית של ההורים במימון הפרויקט. , הופעל הפרויקט רק בבתי הספר היהודיים בלבד
בעקבות המחלוקת, קיבלה עיריית עכו ממשרד ראש הממשלה תוספת
מימון של כ-140 שקל נוספים לכל תלמיד, אך בחרה להקצותו לילדי
המשפחות שמטופלות על ידי רשויות הרווחה בעיר - ולא לכלל התלמידים
כפי שמורות תקנות משרד החינוך. לאחר משא ומתן עם העירייה,
הוסכם עם הוועדים בבתי הספר היהודיים כי ההורים ישלמו 380 שקל
בשנה במקום 410 שקל.
בוועדי ההורים בבתי הספר הערביים לא קיבלו את הסיכום. לטענת
הורים במגזר הערבי, "העירייה מנסה להתעשר על חשבון ההורים ולא לשלם את חלקה במפעל ההזנה". עו"ד מוחמד עלי, המייצג את ההורים במאבק, אמר כי יפנה היום לבית המשפט אם העירייה לא תפעל לשינוי התעריפים והקריטריונים.

מעיריית עכו נמסר, כי העירייה מבטיחה לממן את עלות ההזנה באופן דיפרנציאלי לכל ילדי הרווחה בעיר, ללא כל הבדל בין ערבים ליהודים. עם זאת, ציינו בעירייה כי רבים מהורי התלמידים הערבים בעכו יכולים לעמוד בתשלום השנתי של 380 שקל, ואין להטיל את כל האחריות על העירייה.
לדיון בפורום החינוך

להלן פסק הדין

בתי המשפט בית המשפט לענינים מנהליים בחיפה

עתמ 001406/05
בפני: השופט י' דר תאריך: 15/01/2006



בעניין: 1. ח'ליל עמאר
2. פרהאד עבד
3. ועד ההורים בבתי-הספר "אלמנארה" ו"אלאמל" בעכו
4. אחמד עודה
5. אליאטר - עמותה לפיתוח תרבותי וחברתי - עכו



העותרים
- נ ג ד -
1. רשות החינוך המקומית - עכו
2. עיריית עכו
3. ראש העיר עכו
4. משרד החינוך, התרבות והספורט


המשיבים
פסק דין
1. העתירה
1.1 העתירה הוגשה ביום 6.12.05 על ידי העותרים 1 ו-2, הורים לתלמידים, העותרים 3, ועדי ההורים בשני בתי-ספר בעכו, העותר 4, חבר מועצת העיריה בעכו והעותרת 5, המתארת עצמה כעמותה העוסקת בפיתוח תרבותי וחברתי בעכו ומפעילה שם פרויקטים חינוכיים וחברתיים.

1.2 בעתירה מפרטים העותרים את המגעים שקיימו עם הגב' בן-שושן (בן-שושן), האחראית על החינוך בעירית עכו (העיריה). לטענתם, הוצגו בפניהם נתונים, שהשתנו מפעם לפעם, בדבר עלויות הארוחה. העותרים טוענים שהעיריה הציגה בפניהם מצג לפיו תינתן הנחה משמעותית בסכומי ההשתתפות של ההורים בעלויות רק ל"ילדי רווחה", כלומר, לילדי המשפחות המטופלות על ידי לשכת הרווחה שבעיר, ואילו הוריהם של התלמידים האחרים ישלמו מחיר אחיד.

1.3 עוד הם טוענים כי העיריה, באמצעות הגב' בן-שושן, החלה במקח ובממכר בהפחתת העלויות לכל ילד.
לטענתם, הצגה זו של הדברים הרתיעה את הוריהם של התלמידים להם מתיחסת העתירה. העיריה לא החלה לפעול כדי לגבות כספים ובכך רואים העותרים התנהגות חסרת תום לב.
עוד הם קובלים כי הודעותיה של העיריה נעשו בשפה העברית בלבד.

1.4 יחד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שיורה למשיבים להפעיל מיד את מפעל ההזנה בשני בתי-הספר.
לא ראיתי לנכון ליתן צו ביניים כמבוקש ובחרתי לקבוע את העתירה למועד קרוב.

1.5 ב"כ המדינה ביקש לדחות את הדיון, שכן הפרקליטות טרם קיבלה את עמדת המשרד ולא אספה חומר. נעתרתי לבקשה ודחיתי את הדיון בשבועיים.
ערב הדיון, הוגשה לי תגובה.

2. תגובת העיריה
2.1 העיריה טוענת שלא יכלה להפעיל את ההסדר על פי חוק ולא היתה חייבת לעשות כן, מחמת העדר קביעה על ידי ראש הממשלה ביחס להשתתפות המירבית של הרשויות. על פי תפיסת העיריה, בעוד ששר החינוך שוקל את השיקולים הסוציאליים בהשתתפות ההורים, אמור ראש הממשלה לשקול את השיקולים הכלכליים של הרשות המקומית על פי מצבה. רק כאשר שני נושאי תפקידים אלה ממלאים את חובתם, קמה חובה על הרשות המקומית להפעיל את החוק.

2.2 בכתב התגובה של העיריה מתוארת הדרך שבה נקטה כדי להפעיל את מפעל ההזנה. נקבעה עלות למנה ועל פיה נגזרה עלות ההזנה לשנה. מן הסכום הכולל היה על הממשלה לממן 51% והיתרה חלה על העיריה ועל ההורים.
הוכנו רשימות של בתי-ספר ואותרו תלמידים שמשפחותיהם "מוכרות רווחה" ותלמידים למשפחות נזקקות שאינן מוכרות;

לטענת העיריה, הוכנה טבלת תשלומים שבראשה תשלום "רגיל" ואחריו שלושה מדרגים נמוכים יותר. התחשיב הראה שהעיריה צריכה להשתתף בסכום של 60,000 ש"ח, והוצאה זו אושרה על ידי החשב המלווה של העיריה.

2.3 עוד נטען כי העיריה קיימה פגישות עם ועדי הורים בהם הציגה את התוכנית במלואה, לרבות שיעורי ההשתתפות.

"בעוד הורי התלמידים במגזר היהודי הביעו ענין והעביר כספים, לא היתה היענות מספקת אצל הורי התלמידים במגזר הערבי (27 תלמידים מתוך 1,323)." (סעיף 2.9).
"משלא הייתה במגזר הערבי היענות להשתתפות במפעל ההזנה, לא הסתייע בידי עיריית עכו, לקיימו בבתי-ספר היסודיים ערביים." (סעיף 20.10).

3. המדינה
3.1 תמצית תגובת המדינה היא שאף שראש הממשלה טרם קבע את אגרת ההשתתפות של הרשויות, נבחר מנגנון אחר לקביעה זו, והוא "ועדת ההיגוי של מפעל ההזנה אשר הוקמה עוד לפני חקיקת החוק מכוח החלטת הממשלה..." (סעיף 3; ההדגשה במקור).
עוד כותב ב"כ המדינה כי על העיריה היה

"... להציג להורים בבתי הספר, יהודים כערבים, את הטבלאות של שיעור ההשתתפות בהתאם להכנסה לנפש במשפחה, ולגבות תשלומים מהם על פי אותה טבלה." (סעיף 15).

3.2 במהלך הדיון הודיע ב"כ המדינה כי התקשה לקבל את מלוא המידע שהיה דרוש לו וביקש ארכה נוספת כדי לאסוף חומר ולהגישו.
נעתרתי לבקשה וקבעתי זמן קצר לתגובה לצדדים האחרים.
ב"כ המדינה הוסיף טעון קצר. ב"כ העותרים הודיע שהוא מוותר על תגובה וב"כ העיריה לא הגיב.

4. חוק ארוחה יומית לתלמיד
4.1 ביום 6.1.05 פורסם חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ה-2005 (החוק). וזו לשונו של סעיף 2 בחוק:

"מטרתו של חוק זה לקיים מפעל הזנה במוסדות חינוך בעבור תלמידים בבית ספר יסודי על פי הוראות חוק זה".

4.2 החוק ממשיך וקובע שבמסגרת מפעל ההזנה יספקו לתלמידים ארוחה חמה אחת ביום.
נקבע שהחוק יוחל בהדרגה, על ידי שר החינוך בהסכמת שר האוצר

"... במוסדות החינוך ביישובים ובשכונות שבהם חל יום חינוך ארוך..."

נקבע שמקור התקציב ימצא בתוכנית נפרדת במסגרת סעיף התקציב של משרד החינוך, התרבות והספורט (המשרד) בחוק התקציב השנתי וכי בנוסף

"... תשתתף רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה מצוי מוסד החינוך שתלמידיו זכאים לארוחה יומית על פי הוראות חוק זה, במימון מפעל ההזנה באותם מוסדות חינוך כאמור, בשיעורים שייקבעו כמפורט בסעיף 6." (סעיף 5(ט)).

4.3 בסעיף 6 נקבע עוד כי המדינה ורשויות החינוך המקומיות רשאיות לממן חלקן בתקציב באמצעות כספי תרומות ובסעיף קטן (ד) נקבע:

"רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד חינוך שתלמידיו זכאים לארוחה יומית על פי הוראות חוק זה, רשאית באישור השר, לגבות מההורים תשלומים, בשיעורים שיקבע השר, למימון חלק מחלקה בתקציב כאמור בסעיף קטן (ב); התשלומים שייגבו מההורים כאמור ייקבעו בידי השר בהתאם לאמות מידה כלכליות-חברתיות, ובמסגרת התשלומים הנקבעים בסעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה". (ההדגשה הוספה).

4.4 בסעיף 6 מפורט המכניזם לקביעת "... שיעורי ההשתתפות המירביים של כל רשות חינוך מקומית ...". הוא מדבר על קביעת ראש הממשלה, על פי המלצות ועדה שחבריה מנויים בסעיף.
עוד נקבע שהמלצות הועדה תעשינה בהתאם

"... לדירוגה החברתי-כלכלי [של הרשות] על פי הפרסום האחרון לאפיון רשויות מקומיות וסיווגן לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה".

4.5 אין מחלוקת כי טרם מונתה הועדה המיעצת ולכן לא קבע ראש הממשלה את שיעורי ההשתתפות המירביים של כל אחת מרשויות החינוך המקומיות. עם זאת, ביום 1.8.04 התקבלה החלטה מס' 2342 של הממשלה, בה נקבע שיש לקיים את מפעל ההזנה החל משנת הלימודים תשס"ה (מיום 10.10.04) למשך שלוש שנים. הוחלט להקים ועדת היגוי לליווי הפרויקט. נקבע אומדן של עלות שנתית של המפעל והוחלט שהוא ימומן בניהול משותף של תקציב ממשלתי מיוחד, של קרן סאקט"א-רש"י (הקרן) ושל רשויות מקומיות, בהסכמתן ובהשתתפות ההורים. עוד נקבע כי המימון לשנות הלימודים תשס"ה-תשס"ז יבוא מתקציב ממשלתי (רבע), מהקרן (רבע) ומהורים ומרשויות מקומיות (מחצית).

4.6 מדברים אלה ניתן ללמוד כי נושא התקציב נקבע עוד קודם לחקיקת החוק, מתוך ציפיה לחקיקתו, וכי אף שראש הממשלה לא קבע את שיעור ההשתתפות המירבית של הרשויות, שכן טרם קיבל את המלצות הועדה (שלא הוקמה), נקבעו כבר מקורות התקציב.

4.7 ביום 9.10.05 פורסם חוזר של משרד החינוך שכותרתו "משרד החינוך מפקח על תשלומי ההורים!". בחוזר פורטו תשלומי החובה ותשלומי הרשות שמוטלים, או שצריך להטיל, על הורים לתלמידים.

בסעיף 2 במסמך (נספח ב1 לעתירה) נקבע השיעור המירבי של מחיר לארוחה (4.5 ש"ח) לפי 130 ימים בתשס"ו, סך הכל 585 ש"ח.
עוד כולל המסמך טבלה של שיעור ההשתתפות על פי הכנסה חודשית לנפש במשפחה. בשולי הטבלה נרשם "תשלומים אלו אושרו על ידי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת".

4.8 הנה כי כן, החוק נכנס לתוקפו ונקבעה חלוקת הנשיאה בעלויות. נקבעה טבלת מדרג להשתתפות ההורים, על פי מפתח הכנסות לנפש במשפחה.
אף שראש הממשלה לא קבע, כנדרש בסעיף 6 לחוק, את שיעור ההשתתפות המירבית של כל רשות חינוך מקומית, נקבעו אלה בהחלטת הממשלה.

4.9 לפני שנעבור לאירועים בעכו, נפנה את הזרקור אל הוראת סעיף 5 בחוק, ממנה עולה שהמקורות למימון הזנתם של התלמידים הם המדינה ורשויות החינוך המקומיות. כך עולה בבירור מן הסעיפים הקטנים (א) ביחס לחלקה של המדינה
ו-(ב) ביחס לחלקה של הרשות המקומית.
סעיף קטן (ג) קובע שהמדינה ורשות חינוך מקומית, רשאיות לממן את חלקן בתקציב באמצעות כספי תרומות. נוסף לכך קובע הסעיף הקטן (ד) כי רשות החינוך המקומית רשאית "... באישור השר... לגבות מההורים תשלומים בשיעורים שיקבע השר למימון חלק מחלקה בתקציב..." (ההדגשה הוספה).

4.10 אני מדגיש כבר עתה את הדברים הברורים כל כך, שכן במסגרת טיעוניה של העיריה עלתה טענה, והיא באה לידי ביטוי גם במסמכים שהוציאה העיריה קודם לכן, שהעיריה ראתה לנכון להבטיח את תשלומי ההורים קודם להחלטה בדבר החלת החוק על התלמידים.
על רקע זה, החליטה העיריה (לטענתה) על הפעלה חלקית של החוק רק בבתי-ספר שבהם התקבלה התחייבות הורים למימון, ואי הפעלה בבתי-ספר אחרים, ובכללם, או אולי רק שם, בבתי-הספר שועדי ההורים שלהם הם העותרים 3.

5. דיון
5.1 עינינו הרואות, בעוד שתפיסת החוק היא שהעיריה מממנת יחד עם הממשלה את מלוא העלות, וגובה ההשתתפות מן ההורים לאחר מכן, בחרה העיריה בעניננו לדרוש התחיבויות מראש מן ההורים, ומשלא נענתה (לדבריה), במידה מספקת על ידי הורי תלמידים במגזר הערבי, בחרה להפעיל את המפעל בבתי-ספר יהודים בלבד.

5.2 אין בפני ראיות על מצבם הכלכלי של הורי התלמידים בבתי-הספר הערבים והיהודים בעכו. בהליך זה לא נבחנה טענת העיריה בדבר נכונות מזערית להשתתפות מצדם של הורי התלמידים בבתי-הספר הערבים, לעומת נכונות ערה יותר להשתתף בעלויות מצד ההורים מבתי-הספר היהודים. גם לא נבחנה השאלה אם ההבדל, אם הוא קיים, הוא פועל יוצא של המצב הכלכלי השונה של הורים, של גורם אחר או שילוב של מספר גורמים. זו אינה השאלה הניצבת בפנינו.

5.3 ברור שתפיסת העיריה את תפקידה בהפעלת מפעל ההזנה, אינה תואמת את רוח החוק. לענין זה, מפעל ההזנה אינו שונה מענינים אחרים, המצויים בתחום אחריותה של הרשות המקומית, והיא אינה יכולה להתנער מחובתה, בטענה לחוסר השתתפות או למיעוט השתתפות.

5.4 כפי שהפעלת תכנית לימודים בחינוך חובה אינה מותנית בהשתתפות הורים והחינוך מוענק לכולם, כך חייבת הרשות המקומית, אם הוטלה עליה חובה זו, לספק ארוחה על פי החוק לתלמידי יום חינוך ארוך.
כפי שכל רשות מקומית גובה כספים מחייבים, לרבות תשלומים המוטלים על הורים לתלמידים (נספח ב1 לעתירה), כך צריכה היתה העיריה לנהוג גם בענין מפעל ההזנה.
על פי חוק, מוטלת חובת המימון על העיריה ועל הממשלה. העיריה חייבת בראש ובראשונה לממן את ההזנה, והיא זכאית לגבות את סכומי ההשתתפות מן ההורים, על-פי הטבלאות שנקבעו.


5.5 לא התברר בחומר שבפני כיצד הבטיחה העיריה את קבלת הכספים מהורי התלמידים בבתי-הספר שבהם החליטה להפעיל את מפעל ההזנה, על יסוד התחיבותם של ההורים. עולה השאלה, שלא התבררה בדיון, כיצד נוהגת העיריה בתלמידים בבתי-ספר בהם הנהיגה את המפעל, אם הוריהם אינם משלמים את התשלום המוטל עליהם או חדלו לשלמו? האם, משלא שילמו ההורים, נשללה מתלמידים אלה הזכות לאכול עם חבריהם שהוריהם משלמים? ואם לא - מדוע הדברים שונים כאשר עוסקים בבתי-ספר שונים בעיר?

5.6 העירייה לא הייתה רשאית להימנע מהפעלת מפעל ההזנה בתשס"ה, בטענה שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לעשות כן. בודאי שהיא אינה יכולה להפעיל את המפעל בצורה סלקטיבית, כאשר על יסוד התחייבות (או תשלום) של הורים בבתי-ספר מסוימים, מסופקת להם הארוחה ואילו בבתי-ספר אחרים העירייה בוחרת שלא להפעיל את המפעל כליל.

5.7 מנספח ה' לעתירה עולה שפניית באי כח העותרים לראש העיריה מיום 23.11.05, נשלחה גם למכותבים נוספים ובכללם מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, סגנית שר הפנים ובעלי תפקידים אחרים במשרד החינוך והתרבות.
ב"כ העותרים בא בטרוניה גם למדינה, שלא נקטה בצעדים לכפות על העיריה להפעיל את המפעל בעכו.
לאור הזמן הרב שנדרש לב"כ המדינה להביא תגובה מושכלת לעתירה, ברור שהטחנות טוחנות לאט. מצער הדבר שהעותרים לא פנו מלכתחילה גם למשרד החינוך ולא רק לעיריה. ברור שעל משרד החינוך היה לפעול משהובררה לו הדרך שבה פעלה העיריה בענין זה.

6. התוצאה היא שאני מקבל את העתירה.
על העיריה להפעיל מיד את מפעל ההזנה בבתי-הספר של העותרים, אלמנארה ואלאמל בעכו.

אני מחייב את המשיבים 3-1, ביחד ובנפרד, לשלם לעותרים הוצאות העתירה בסך של 30,000 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ותווסף לו תוספת בשיעור מע"מ.
אין צו להוצאות ביחס למדינה.

נמסרה הודעה בטלפון לבאי כח הצדדים על דבר פרסום פסק הדין והם יוכלו לקרוא את פסק הדין באינטרט.

היום ט"ו בטבת, תשס"ו (15 בינואר 2006).
י' דר, שופט

שלום לכולם, סוף סוף הצדק נעשה, אני ממשיך להאמין במערכת הצדק והמשפט בישראל. אבל, האם לא הגיע הזמן לניהול המקצועי ולא הפוליטי? לא חראם על הזמן והמאמץ? יש כאן בזבוז של כספי ציבור, בנוסף לשלושים אלף ש"ח (30000) שהשופט פסק לטובת העותרים, מי יודע כמה הולכים לשלם עכשיו לעורך הדין החיצוני שהעירייה שכרה (בנוסף לאלה שמקבלים את שכרם ממנה)?
השאלה הגדולה עכשיו היא: מה יעשו וועדי ההורים במגזר היהודי? האם ישתקו? האם גם הם ילכו בדרכם של וועדי ההורים במגזר הערבי שלא נכנעו, אלא להפך, נאבקו על צדקתם וניצחו בגדווווווווווווווווווווווווווווווווול.
ומברווווווווווווווווווווווק גדול לעורך הדין מוחמד עלי שעבד בהתנדבות לטובת הקהילה שלו, וכל הכבוד לעמותת "אל-יאטר" שתומכת בוועדי ההורים ובקבוצות אחרות, ואחרון חביב, ישר כוח לאחמד עודה, חבר המועצה האמיץ.

אני תמה מאיין הסקתם את ההבנה כאילו שהילדים הערבים לא ישלמו עבור המנה החמה, בעוד הילדים היהודים כן ישלמו, לפי העתירה: כולם (יהודים וערבים - ראה את פסק הדין) ישלמו לפי הטבלה המדורגת (כך קובע החוק).
השוני הוא שעד כה רק מי ששילם מראש זכה, אלא מה הבנה זו של העיריה את תפקידה במפעל ההזנה שגוייה (לפי פסק הדין), היא צריכה להגיש את השירות ואח"כ לגבות את הכסף (כמו שהיא מגישה שירותים עירוניים אחרים).
השאלה היא, לפי מה נדחפה עיריית עכו לקבל על עצמה את יישום תוכנית דוברת, בעודה לא נכללת ברשימת היישובים, היא "התנדבה" לקחת על עצמה את המחוייבות הזו, אזי היא חייבת לבצע וליישם את כל המתחייב.

חביבי, כך זה ניהול מקצועי, זה לא פוליטיקה!!
מה אתם אומרים???

חשוב לי להבהיר,
אני שמח שכל תלמידי העיר, יהודים וערבים, יזכו לארוחה חמה לפי החוק.
ההורים ישלמו לפי היכולת ולפי מה שנקבע בטבלה המדורגת.
כנראה שלאנשים "שם למעלה", יש צורך לכופף את ועדי ההורים ולכן השתמשו במניפולציות ע"מ להשתלט עליהם.
התשלום לעורכי דין יקרים רק על מטעמי אגו, זה לפי דעתי לא ניהול מקצועי, כמו גם הערעור - אני לא מערער על הזכות לערער - על פסק הדין.
הכספים המבוזבזים כאן, אגב הם הארנונה שלך ושךי, היו יכולים להיות מושקעים בשירותים יותר נחוצים, מה דעתך בנדון?