שידורTV : ביקור עכונט מוזיאון אסירי המחתרות בעכו

לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות ה 59 של מדינת ישראל , ביקרנו מוזיאון אסירי המחתרות בעכו וגילינו דברים שלא ראינו שנים רבות בביקורים הקודמים שלנו

צילום : אהוד בן פורת עכונט - עריכה : אלברט לוי , עכונט

לשידור של כ 10 דקות:

http://www.akkonet.co.il/newsPictures/m ... teret.html

פרטים על מוזיאון אסירי המחתרות בעכו

תצוגה הפורשת את תולדות עכו העתיקה וכן את המאסרים,
המשפטים ותנאי החיים בהם נכלאו ז'בוטינסקי וחבריו.
כתובת: המבצר, דרך ההגנה 10,
ת.ד. 1199, עכו העתיקה
טלפון: 04 /9911375 - 04/9811020
פקס : 04/ 9550327
מנהל: ערן מוזס

תקופה: התיישבות 1936-1948.

נושא: הגנה, מאבק ועצמאות

[]שעות ביקור: ימים א'-ה' 17.00-09.00
ערבי שבת וחג 13.00-09.00
בחגים: פתוח ביום העצמאות (ללא תשלום).
משך הביקור: שעה וחצי.
במהלך הביקור מוקרן סרט על האתר
הדרכה באתר: בתיאום מראש

דמי כניסה: כניסה בתשלום. הנחה לנוער,
סטודנטים וגימלאים. חיילים ושוטרים ללא תשלום.

חומר רקע: ניתן לרכוש במקום ספרים בהוצאת
משרד הביטחון.

רקע היסטורי
מבצר עכו הוקם במאה ה- 12 על ידי מסדר הצלבנים
ע"ש יוחנן הקדוש. בתקופת השלטון העות'מני נוספו
עליו מבנים שונים והוא שימש כקסרקטין לצבא
וכמרכז שלטון מחוזי לגליל ולצפון הארץ. בראשית
המאה ה- 19 צר עליו צבא נפוליאון, אך לא הצליח
למוטט או לכבוש אותו. בימי המנדט הבריטי הפך
המבצר לבית סוהר מרכזי לצפון הארץ. בין האסירים
הראשונים שהוחזקו בו כבר ב- 1920 היתה קבוצה
של מגני העיר ירושלים, בראשות זאב ז'בוטינסקי.
בבית סוהר זה נכלאו יהודים בגלל שייכותם לארגוני
מחתרת שפעלו נגד הבריטים, וכן על החזקת נשק,
מאבק על קרקעות וכדומה. בתקופת המנדט הבריטי
ישבו בעכו ערבים בלבד, דבר שהקל על בידודם של
אסירים יהודים שסיכנו את השלטון הבריטי בארץ.
בתא הגרדום שבמבצר הוצאו להורג חברי האצ"ל
שלמה בן יוסף (29.6.1938), דב גרונר, יחיאל-דב דרזנר
ואליעזר קשאני (16.4.1948). חרף בידודו וחרף השמירה
החזקה עליו, נפרץ מבצר עכו ב- 4.5.1947 בידי כוחות
האצ"ל בפעולה מתואמת עם האסירים ושוחררו ארבעים
ואחד אסירים. תשעה מהפורצים והאסירים נפלו במהלך
הקרב, וחמישה נאסרו. על שלושה מהם נגזר דין מוות
והם הועלו לגרדום במבצר: יעקב וייס, אבשלום חביב
ומאיר נקר (26.7.1947).

המוזיאון
לאחר קום המדינה הפך המקום לבית חולים
לחולי נפש. בלחץ האסירים לשעבר פונה חלק
מהמבצר לשם הקמת מוזיאון אסירי המחתרות,
שנחנך ב- 1963. ב- 1984 פונה המבצר כולו והועמד
לרשות הציבור. הוחזרו לקדמותם החצר הנרחבת,
תאי האסירים, תאי הצינוק, וחדר הגרדום.
במוזיאון תערוכה המספרת את פרשת המאסרים,
המשפטים, החיים בכלא, סיפור עולי הגרדום,
הבריחה מבית הכלא וסיפור ההעפלה. כל אלה
מומחשים באמצעות תצלומים, מסמכים, קטעי
עיתונות ופריטים שונים. המוזיאון שייך ליחידת
המוזיאונים של משרד הביטחון.[/b]

עולי הגרדום הנשכחים

מאת יוסף "עבו" עברון, כותב המאמר הוא סופר ועיתונאי. שימש בין היתר ככתב מדיני של השבועון "מבט חדש" וביטאונה של רפ"י (הפלג האקטיביסטי שפרש ממפא"י בשנות השישים בראשותו של בן גוריון). הכיר מקרוב את שמעון פרס, ואף כתב את הספר הראשון שפורסם אודותיו: "ביום סגריר" (מאחורי הקלעים של מבצע סואץ 1956).

אף לא מילה על עולי הגרדום בתקשורת הממלכתית.
למלחמת העצמאות שרובה ככולה ניטשה בחזית הערבית, קדמה מלחמה ממושכת אחרת – מלחמת השחרור מעול הקיסרות הבריטית.

במלחמה זו שנמשכה כארבע וחצי שנים, מינואר 1944 ועד לחצות ליל ה- 15 במאי 1948, ניהלו קומץ של אנשי אצ"ל ולח"י. היו אלה גברים ונשים נועזים שניהלו מאבק עיקש נגד הממשל המנדטורי של בריטניה. מלחמה זו שהייתה עטורת גבורה והקרבה וטבולה בדם בסבל ובגרדומים, נמחקה כליל מספרי ההיסטוריה הממוסדים כאילו לא הייתה ולא נבראה. ומצב מביש זה נמשך עד היום ולא השתנה גם עם חילופי השלטון: המורשת היחידה הנלמדת היא מורשת הפלמ"ח וההגנה.
עשרה גרדומים העמידו השלטונות הבריטים בארץ ישראל ועוד שניים במצרים לשניים עשר לוחמי המחתרות של האצ"ל והלח"י : שלמה בן יוסף, אליהו בית צורי, אליהו חכים, דב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, משה ברזאני, מאיר פיינשטיין, יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר הי"ד.
שניים מהנידונים למוות: משה ברזאני ומאיר פיינשטיין שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג (גם אחד מאנשי "ההגנה", מרדכי שוורץ, הוצא להורג בתלייה אך אין מונים אותו עם עולי הגרדום. הוא רצח את חברו לאוהל, שוטר ערבי, כעניין אישי וההגנה התנערה ממנו לחלוטין).
כל דור רואה את בבואתו המשתקפת מראי תקופתו, ושוכח שהוא אינו אלא תולדה של קודמו, של פעליו ושל מחדליו. מה יודע הנוער של היום על לוחמי המחתרות של שנות ה-40? קשר השתיקה לזכרם של עולי הגרדום ולוחמי המחתרות נמשך בתקשורת, בכנסת ובממשלות ישראל 59 שנה לאחר כינון המדינה, ואין מוחה ואין פוצה פה. ומדובר בממשלה שרוב חבריה שורשיהם בתנועה הלאומית הז'בוטינסקאית וחלקם הם צאצאי מנהיגי מחתרות האצ"ל והלח"י.
אף לא מילה על עולי הגרדום בתקשורת הממלכתית. שעות ארוכות צפיתי במסכי הטלוויזיה ביום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל והאזנתי רב קשב לשידורים על האזכרות בבתי העלמין הצבאיים בכלי התקשורת הממלכתיים. אף לא מילה אחת על עולי הגרדום וחללי לוחמי המחתרות.
בבוקר יום העצמאות האזנתי לראיון חוזר עם חיים חפר על שירי הפלמ"ח (תמיד נעים לשוב ולשמוע את השירים שליוו אותנו במלחמת הקוממיות), אך היו גם שירים אחרים שנוצרו בתאי המוות כשאיום הגרדום מרחף מעל לראשיהם של יוצריהם.
כך חיבר מיכאל אשבל את השיר שהפך להמנונם של לוחמי האצ"ל בתש"ח: "היום שרה הקטנה...עלי בריקאדות ניפגש...". ושיר אחר שחיברו מיכאל אשבל וחברו לתא המוות, יוסף שמחון, ולהלן כמה שורות מתוכו:
כך משתלטת אט אט מורשת ההגנה והפלמ"ח על המעט שעדיין מייצג האצ"ל, את פריצת כלא עכו הם כבר מייחסים לעצמם בסרט "אקסודוס", ולא ירחק היום וליד אנדרטת דב גרונר ישמיעו את המנון הפלמ"ח
"נגני, נגני לי גיטרה
הערב כה עצוב,
אולי אשיר אנוכי
על מה שלי אהוב...".

רצה הגורל האכזרי ומחבריהם של השירים הללו, שניצלו ברגע האחרון מעמוד התלייה בעקבות חטיפת קצינים בריטיים על ידי האצ"ל, ימצאו את מותם בצורה טרגית: יוסף שמחון נהרג ב-1955 בתאונה עבודה קטלנית בנגב ומיכאל אשבל (מייק) נפל שדוד מכדורי הבריטים ב-4 במאי 1947 בפריצת חומות כלא עכו על ידי האצ"ל, תוך שהוא מספיק להרחיק כמה מאות מטרים לעבר החופש הנכסף. שירים אלה ועוד רבים אחרים שנוצרו בתנאי המחתרת לא הועלו מעולם לשידור בכלי התקשורת הממלכתיים של מדינת ישראל.
יתר על כן, גם המנונו של האצ"ל "תגר על כל מעצור ומיצר...". ההמנון הזה לא נשמע השנה ביום האזכרה ליד האנדרטה לדב גרונר ברמת גן. הנימוק מפי נציג "ברית חיילי האצ"ל" : הטקס הוא ממלכתי כללי גם של ה"הגנה...".

כך משתלטת אט אט מורשת ההגנה והפלמ"ח על המעט שעדיין מייצג האצ"ל, את פריצת כלא עכו הם כבר מייחסים לעצמם בסרט "אקסודוס", ולא ירחק היום וליד אנדרטת דב גרונר ישמיעו את המנון הפלמ"ח.http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/6591

היום לפני 60 שנה, ב-4 במאי שנת 1947, פורצים כוחות האצ"ל לכלא עכו.


כוחות האצ"ל פורצים לכלא עכו [1947]


מפקד האצ"ל, מנחם בגין, כתב, בין היתר: "חיילנו התקיפו את המבצר העתיק המוגן על-ידי מאות שוטרים... ושחררו והביאו למקום מבטחים עשרות לוחמים עברים ותיקים שהיו שבויים במשך שנים בידי האויב"



היום לפני 60 שנה, ב-4 במאי שנת 1947, פורצים כוחות האצ"ל לכלא עכו.

בעקבות הפריצה לכלא שוחררו מרבית האסירים שהיו כלואים בו, בהם אסירי אצ"ל רבים.

במתקן הכלא בעכו, שהיה במצודה ההוספיטלרית בעכו העתיקה, נכלאו לוחמים יהודים מארגוני "ההגנה", ה"אצ"ל" והלח"י". לוחמי האצ"ל הועלו לגרדום בכלא זה.

בסוף שנת 1946 הגיעו לכלא 31 לוחמי אצ"ל שנלכדו על-ידי הבריטים במהלך פשיטה בדרום הארץ. הם נדונו לתקופת מאסר של בין 15 שנה למאסר עולם. בסה"כ היו כלואים באותה שנה בכלא כ-90 אסירים יהודים מכל ארגוני המחתרת.

מפקדי אצ"ל ולח"י שהיו כלואים במבצר, הבינו לאחר בדיקות מקיפות שעשו, כי בריחה ממנו אינה אפשרית ללא סיוע כוחות חוץ. ולכן פנו אל מפקדת האצ"ל בהצעה לתכנן תוכנית בריחה.

לקראת הבריחה, אספו האסירים את כל הפרטים הנוגעים לנעשה במבצר. את המידע הנוגע לסידורי אבטחה, דרכי גישה ונסיגה וכו', אספו אנשי מפקדת האצ"ל מבחוץ. בין היתר שלחו את אנשיהם לביקורים תכופים של האסירים בכלא, כדי לגלות פרטים לגבי סדרי האבטחה במקום.

הפריצה נקבעה ל-4 במאי, יום שבו נערך מושב מיוחד של עצרת האו"ם, לדיון בבעיית ארץ-ישראל.

כשבוע לפני הפריצה הועברה לאסירים הודעה על המועד, וביום ראשון, 4 במאי 1947, בשעה 14:00, יצאה מתוך חצר חוות-שוני יחידה קרבית של האצ"ל, בפיקודם של דב סלומון ויהודה אפיריון, ונכנסה למבצר כשאנשיה מתחזים לטכנאי טלפון. כוחות נוספים נפרשו סביב הכלא על-מנת לאפשר לאסירים להימלט ולהיטמע בקהל.

פריצת הכלא אירעה בשעה 16:22, בחסות פיצוץ אדיר וכוח של 34 לוחמים שפרץ פנימה. בעת הנסיגה נהרגו מפקד המבצע דב כהן ("שמשון") ועוד שניים מהכוח התוקף, וכן שישה מהאסירים הנמלטים. חמישה מלוחמי האצ"ל שבכוח התוקף נפלו בשבי הצבא הבריטי והועמדו לדין. נלכדו גם שמונה מהנמלטים. 27 מאסירי האצ"ל והלח"י יצאו לחופשי.

ביישוב העברי קיבלו את הידיעה על הפריצה ברגשות מעורבים. למחרת הפריצה פירסם דובר הסוכנות היהודית הודעה ובה נאמר: "הפריצה היא פעולה בלתי אחראית ומעשה איבוד לדעת".

מפקד האצ"ל, מנחם בגין, כתב, בין היתר, את הדברים הבאים: "חיילנו התקיפו את המבצר העתיק המוגן על-ידי מאות שוטרים, פרצו בהסתערות את חומות בית-הכלא, ושחררו והביאו למקום מבטחים עשרות לוחמים עברים ותיקים, שהיו שבויים במשך שנים בידי האויב".

שלושה שבועות לאחר פריצת כלא עכו, נערך משפטם של חמשת הלוחמים שנתפסו לאחר הפעולה. שלושה מן הנאשמים - אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר - נתפסו סמוך לחומת בית-הסוהר כשהם מחזיקים נשק בידם. השלושה נשפטו ונידונו למוות.

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-1300 ... g=23-33-22

ביום השנה לפריצה לכלא ב 4/5/07 כדאי להזכיר את חלקו של איתן ליבני אביה של שרתנו לעניני חוץ -ציפי ליבני , שהיה אחראי לפריצה מתוך הכלא.
ליבני שהיה חבר האצ"ל , שנתפס ונכלא בכלא עכו .ארגן את הבריחה בתאום עם חבריו למחתרת , אשר היו די נועזים לחשוב על הפריצה , שהרעישה עולם בחוצפתה.
איתן והאסירים היו צריכים לפוצץ את מנעולי השערים שחצצו בין האגף היהודי ששכן בצד הצפוני לאגף הערבי , שבקירו החיצוני התבצעה הפריצה .
כמובן שאסירים ערבים רבים נמלטו דרך אותה פירצה .
ליבני ועוד כ 36 יהודים הצליחו להמלט , בעוד 9 מבין הפורצים נהרגו בפעולה.
3 נתפסו ונשפטו חדשיים אחרי זה נתלו בחדר הגרדום , ה' יקום דמם !
שמותיהם מאיר וויס , יעקב נקר ואבשלום חביב.
מפקד הפעולה דב שמשון כהן נהרג אף הוא בזמן הבריחה, מול חוף הארגמן.
דב ז"ל וחבריו קבורים בשבי ציון...סיפור מעניין בפני עצמו