|
|
ראיון עם הלמו /
משה הלוי הבלוגר מעכו
הבלוגר שבע-הקרבות הלמו מוצא את עצמו
בכלא לאחר שחשף את שמות המתלוננות נגד קצב ורמון • העונש: איסור גלישה באינטרנט
בצהרי יום שישי, רגע לפני כניסת החג, יצא
סוף סוף משה הלוי משערי בית המעצר אבו כביר.
בפרצוף עייף וממורמר הוא התיישב על הספסל הראשון שמצא, פתח בקבוק קולה ונאנח.
עוד פרק במאבק של הלוי בממסד עבר את השלב הראשון.
חמישה
ימים חלפו מאז שנעצר, ואת החזית האינטרנטית הרחבה שנפתחה למען שחרורו הוא פספס.
עשרות כותבי בלוגים ובעלי טורים לא חסכו ביקורת מהמהלך התמוה שהוביל למעצרו של
הלוי – אבל הוא כבר התרגל. זו לא פעם ראשונה שהלוי מובל למעצר, ועל אף שהוא
מעדיף לא להודות בכך בפה מלא, עושה רושם שהרעש שהוא מייצר הוא הכוח העיקרי שמניע
אותו קדימה.
הוא מעדיף לנסח את הסיפור בצורה קצת שונה. מבחינתו, הוא בסך הכול בחור חביב מעכו
עם חיבה יתרה למקלדות מחשב ובעל חוש הומור מפותח. מנגד, מבחינת המשטרה מדובר
בפצצה מתקתקת. בפער שבין שתי התפיסות נולד השבוע אחד הדיונים הסוערים ביותר
שידענו על גבולות החופש באינטרנט
כמו באפגניסטן
הלוי (36) מוכר יותר באינטרנט בכינוי הלמו
("זה צירוף של שני שלישים של שם משפחתי ושליש של שמי הפרטי", מסביר
הלוי באתרו). הוא מפרסם דרך קבע בלוג באתר גלובס, מפיץ עיתון רשת למנויים שנקרא "דואר
חשמלי", ומפעיל אתר שסוקר את פעילותו הענפה – פעילות שהתחילה מתישהו
בראשית שנת 2000 והסתיימה, כאמור, בבית המעצר אבו כביר ועם איסור לגלוש באינטרנט
לתקופה של 30 יום. בין לבין הוא הספיק לעצבן הרבה מאוד אנשים, להצחיק הרבה אחרים
ולהיכנס כמה פעמים לחדרי חקירות ולתאי מעצר לאחר שמחשביו הוחרמו.
הפעם האחרונה שבה הגיעו המחשבים שלו אל משרדי מפלג עבירות מחשב ביחידה הארצית
לחקירות הונאה, בתחילת שבוע שעבר, היתה הודות לפרסום
שמן של שתי מתלוננות, אחת מהן בפרשת הנשיא קצב והאחרת בפרשת רמון. כראוי לדרכו
המיוחדת, לא פרסם הלוי במפורש את שמות המתלוננות, אלא סיפק שני קישורים
לאתרים שבהם התנוססו בגלוי שמות המתלוננות. שמן הופיע באתרים בהקשר אחר,
והגולשים נדרשו רק לחבר בין הנקודות ולהבין כי מדובר במתלוננות. למשטרה זה
הספיק, והלוי (שוב) נעצר ומחשביו (שוב) הוחרמו.
יומיים לאחר מכן הוא הובא לדיון בפני שופטת, שהסכימה לשחררו בתנאי שלא יגלוש
באינטרנט חודשיים כדי לא לשבש את החקירה. בתום תקופה זו, קבעה, יוחזרו לו מחשביו
לאחר שתוכנם יועתק על ידי המשטרה. הלוי סירב להסדר והוחזר אל תא המעצר.
"אני מתנגד בתוקף לכל הרעיון של מניעת גלישה באינטרנט על ידי מתן צו",
מסביר הלוי את הסיבה שבגינה העדיף להישאר במעצר. "אם רוצים להגביל בן אדם,
צריכים להגדיר לו את המקום באופן ספציפי. ב-2001 אסרו עליי לגלוש ולכתוב באתר רוטר, וזה נראה לי לגיטימי. פה לוקחים את
כל האינטרנט ואומרים לך שאסור לך להשתמש בו. הם קוראים לזה לגלוש, אני קורא לזה
להשתמש. הם לוקחים עולם ומלואו ומכניסים אותו להחלטה שיפוטית שלא שווה את הנייר
שעליו היא כתובה".
ההתנגדות הזו שלך שווה עוד שלושה לילות במעצר? מה הבעיה שלך להתנתק מהאינטרנט
לחודשיים?
"אין ספק שתנאי המעצר בארץ דומים מאוד לאלו באפגניסטן, אבל למנוע ממני
גישה לאינטרנט זה
כמו
לאסור על כלב לנבוח או לבקש ממני להפסיק לנשום. מבחינתי האינטרנט הוא עולם
ומלואו. אני מצליח להגיע באינטרנט לסיפוקים שלא הצלחתי להגיע אליהם בעולם נטול
מחשב. אני שקוע בעולם המחשבים מגיל 13, ואני מראשוני המשתמשים באינטרנט המסחרי
בישראל. אני פשוט לא יכול לראות עולם ללא אינטרנט".
בסופו של דבר סידר לו עורך דינו בועז גוטמן הסדר ייחודי שבמסגרתו תותקן
תוכנת ניטור על מחשבו של הלוי שתוודא כי הוא משתמש באינטרנט לצורכי עבודה בלבד
בחודש הקרוב. אלא שהלוי לא מתכוון לשתף פעולה. כן, זה סוג של הצהרה.
מהות התחת של החיים
אין
ספק שהעולם הווירטואלי שבנה סביבו הלוי הוא מקום מעניין. הפרשות הבולטות שבהן
היה מעורב כוללות את המאבק המתוקשר בעיתונאי יואב יצחק ("חדשות מחלקה ראשונה"), שבמסגרתו
צילם הלוי את עמוד הבית של האתר ושינה כותרת ידיעה שעסקה בנשיאת בית המשפט
העליון דורית בייניש,
ואגב כך כונתה בייניש בשם גנאי בוטה. הלוי זומן לחקירה
במשטרה ובסופה שוחרר באזהרה.
פרשה אחרת היתה הקמת אתר אינטרנט שנקרא "מהות
התחת של החיים", כפרודיה על הפרויקט של שרי אריסון, "מהות
החיים", וכן הקמת אתר אינטרנט שסגד לעיתונאית יעל שטרנהל מערוץ
1, ובו דרש למצוא לה שידוך הולם. והרשימה עוד ארוכה.
כשהתחיל הלוי לכוון את העכבר לכיוון המשטרה, זה כבר הפך לסיפור אחר לגמרי. הלוי
הוא שהעלה לאינטרנט את תמונתו של המפכ"ל משה קראדי, כשמאחוריו מתנוסס
דגל עם צלב קרס (לטענת הלוי, התמונה נשלחה אליו מפעיל ימין לאחר אירועי עמונה, והוא עצמו לא בדיוק מה שניתן להגדיר פעיל ימין קיצוני).
הוא גם מפרסם מגוון סיפורים על צווים מפוברקים ואלימות משטרתית באתר האינטרנט
שלו. זו הסיבה, טוען הלוי, שהוא וכוחות החוק לא ממש מיודדים.
עכשיו, כשהם יצרו לו חור של 12 שעות ביום (הזמן הממוצע שהלוי מקדיש לאינטרנט),
רוב הסיכויים שהוא יסתער על הספרייה המשפטית אשר בנה לו בשנים האחרונות, ויחפש
את הדרך להמשיך ולהיאבק בשיטה.
מלחמה בטחנות רוח
"הלמו
הוא כליא הברק של המשפט האינטרנטי", מפרש עידו קינן, עורך nrg הרשת. "ההסתבכויות שלו הן המקרים הקיצוניים שבוחנים את הגבולות של
האתיקה, הנורמה והחוק בארץ".
אולי החוק בארץ בנוגע לאינטרנט עדיין
קצת מטושטש?
"הגבולות ברורים מאוד: החוק אוסר לפרסם שם של מתלונן בעבירות מין. אלא
שהאכיפה היא סלקטיבית – שי ודרור חשפו את השם של אותה מתלוננת במהלך שידור הרדיו
שלהם ברדיו תל אביב, אבל לא ראו אפילו צל צלו של שוטר, על אף שמדובר בבמה הרבה
יותר גדולה, ואילו את הלמו שלחו למעצר וביקשו לנתק מהאינטרנט. יש שלוש סיבות
לאפליה הזו: ראשית, הרצון להציג הישג כלשהו, והרבה יותר קל לעצור את הלמו, הגולש
המובטל מעכו, מאשר את אנשי התקשורת שי ודרור. השנייה היא הדמוניזציה של האינטרנט
– בעיני המשטרה כל עבירה באינטרנט מאיימת יותר ומפוקפקת יותר. ושלישית, יש תחושה
של רדיפה אישית שלו בגלל הביקורת הבוטה והמתמשכת שלו על עבודת המשטרה והמערכת
המשפטית".
"אין ספק שיש כאן בעייתיות עם הפרופורציה של הטיפול בו על ידי
המשטרה", מסכים עורך הדין חיים
רביה, מומחה למשפט ואינטרנט. "הרי ברור בעליל שהטיפול באיש
חרג מכל פרופורציה סבירה. יש מקרים רבים מאוד של פרסום שמותיהן של מתלוננות,
בפרט במקרה של נשיא המדינה. הפרסומים האלה מופיעים גם באתרים מכובדים מאוד
ובאופן שאינו משתמע לשני פנים. ובכל עשרות המקרים הללו לא נחקרו אנשים, לא
הוחרמו מחשבים ולא בוצעו חיפושים. לכן קשה להשתחרר מהרושם שהיה כאן 'חיסול
חשבון' עם הלוי, שיש בעברו שורה של היתקלויות עם המשטרה ועם מפלג חקירות מחשב.
זה מפלג עם כוח אדם מצומצם ואמצעים מוגבלים, וחבל מאוד, ואפילו חמור מאוד, שאת
כוח האדם הדל הזה הוא הקדיש לחקירתו של עניין כה טפל".
ובתוך כל הסיפור הזה, שאלה אחת עדיין נשארה מרחפת באוויר: למה להילחם בכל טחנות
הרוח האלה, בעצם?
"אני חושב שפשוט יש לי יכולות מסוימות שלהרבה אזרחים אין", מנסה
להסביר הלוי. "יש לי כישורים טכניים ומילוליים המשתלבים עם דרך פעולה
מקורית. יש אנשים שקוראים לזה מניפולטיביות, אבל זה יותר מזה, זו היצירה
שלי".
אבל מה בעצם אתה מנסה להשיג?
"אני לא מנסה להשיג כלום, אני מנסה לחיות בדרך שלי. מפריע לי שבמדינת ישראל
בן אדם לא יכול להתבטא בחופשיות. המשטרה הפכה כאן לזרוע ביצועית של האח הגדול,
היא יכולה להרוס חיים של בן אדם מפני שהוא פלט איזו מילה או הקליד משפט לא נכון.
ומכיוון שאני גם מדבר על זה, יש למשטרה משהו אישי נגדי, מעין משחק של חתול
ועכבר".
ובאוקטובר, אחרי שתקבל חזרה את
המחשבים, יהיה סיבוב נוסף?
"באמת אין לי מושג, אבל הסטטיסטיקה אומרת שבכל שנה יש לי איתם משהו, אז
נחכה ונראה".
מהמשטרה
נמסר בתגובה: "אנו דוחים כל טענה על רקע רדיפה אישית או כל טענה בדבר טיפול
לא ענייני של המשטרה. מעצרו של החשוד היה לגופו של עניין ובפיקוח בית המשפט.
"חוקרי יאח"ה איתרו עבירה של פרסום שמה של
נפגעת עבירת מין בניגוד לחוק. המקרה הובא בפני בית משפט אשר חתם על צו חיפוש
בביתו של החשוד, שבמהלכו תקף החשוד את השוטרים אשר הגיעו לביתו כדי למנוע את
ביצוע צו החיפוש.
"בנסיבות העניין נעצר החשוד ובסיום חקירתו הובא בפני שופט. בית המשפט האריך
את מעצרו ב-24 שעות. לאחר 24 שעות ביקשה המשטרה לשחררו בתנאים, ובית המשפט קבע
את תנאי השחרור. החשוד סירב באופן עקרוני לחתום על תנאי שחרורו, ואי לכך נאלץ
בית המשפט להאריך את מעצרו. המשטרה תמשיך לפעול נגד מפרי חוק בהתאם לנסיבות
העניין".
למקור NRG אריק וייס, המגזין
לדיון בפורום
|
|