|
יוזמה חדשה של המשרד להגנת הסביבה בשיתוף כונס
הנכסים הרשמי במשרד המשפטים קובעת כי מפרקי חברות יונחו
לייחד סכומי כסף מקופת הפירוק לטובת שיקום הקרקעות והשטחים
המזוהמים שנותרו במפעל.
יוזמת השר ארדן, לגיבוש הנוהל החדש הועלתה לאור הניסיון
שנצבר בשנים האחרונות לפיו נאלץ המשרד להגנת הסביבה במקרים
רבים להתערב בהסדרת הטיפול במפגעים סביבתיים בשטחים עליהם פעלו
מפעלי תעשייה מזהמים ונסגרו לאחר שנקלעו לקשיים כלכליים.
בעקבות זאת, הנחה כונס הנכסים הרשמי במשרד המשפטים, שלמה שחר,
כונסים ומפרקים, לדון בסיכונים סביבתיים ובהיבטים השונים של
הגנת הסביבה בעת חדלות פירעון של תאגיד שבנכסיו נמצא מפעל
תעשייה. פרסום ההנחיות נועד להתוות אחידות בטיפול הגורמים
הממונים ומניעת החלטות סותרות בכל הנוגע לטיפול במפגעים
סביבתיים ובהיבטים אחרים של הגנת הסביבה בעת חדלות פירעון של
תאגיד.
ההנחיה החדשה כוללת בין היתר הוראות ביצוע למנהלי חברות
שבנכסיהם נכלל מפעל תעשייה הנמצא בהליך כינוס ופירוק:
1. יידוע המשרדים המחוזיים של המשרד להגנת הסביבה בדבר הליכי
הכינוס או הפירוק מייד עם תחילתם.
2. זיהוי והערכה של הסיכון הסביבתי: תוקף היתרים ורישיונות
סביבתיים ומידת העמידה בתנאיהם, זיהוי זיהומי קרקע, זיהוי מצב
כימיקלים מסוכנים בחצר המפעל, הערכת עלות הטיפול, וכו'.
3. ניהול החשיפה לסיכון הסביבתי: כצעד ראשון מוצע לפעול בשיתוף
פעולה מקצועי ומשפטי עם המשרד להגנת הסביבה לשם עריכת בירור
מסודר של דרישות החוק בעניין מפגעים סביבתיים ולשם גיבוש
הסכמות לגבי הטיפול ההולם בהם. בהמשך לכך, קובעת ההנחיה כי יש
להיעזר גם באנשי מקצוע מתאימים לקביעת הטיפול הנדרש לשם הסרה
של מפגעים סביבתיים והערכת העלות הנדרשת להסרתם.
מקרים לדוגמא:
תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ – המדובר במפעל ליצור
P.V.C
מדרום לעכו, שנקלע לקשיים תפעוליים ופיננסיים. החברה הגישה
בקשה להקפאת הליכים ומונו לה נאמנים. מאחר ולא ניתן היה להגיע
להסדר עם נושיה ניתן צו לפירוק החברה. לאור הסיכון שיצרו
החומרים המסוכנים שנותרו במפעל הוציא המשרד להגנת הסביבה למפעל
צו פינוי רעלים, לפי סעיף 16א לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג -
1993, בו נדרש המפעל לפנות פסולות וכימיקלים מסוכנים שהוזנחו
בחצרו.
בהמשך לכך שימשו המשרד להגנת הסביבה והכונס הרשמי גורם פעיל
ודומיננטי בהליך הפירוק , לצורך השלמת הטיפול במפגע הסביבתי
שיצרו החומרים המסוכנים שנותרו במפעל.
הפעולה העיקרית אותה נדרשו הכונס הרשמי והמשרד להגנת הסביבה
למלא באופן מיידי, הייתה פינוי חומרים מסוכנים משטח המפעל.
המדובר היה באלפי טונות של חומרים אשר עלולים היו להתפוצץ ו/או
להתלקח ו/או להתפזר ולגרום אסון סביבתי בעל משמעויות מרחיקות
לכת תוך פגיעה מיידית בתושבי האזור.
שיתוף פעולה בין הכונס הרשמי,המנהלים המיוחדים, המשרד להגנת
הסביבה והמשטרה הביא לפינוי החומרים במבצע מורכב של העמסת אלפי
טונות על אוניה והכל בלא פגיעות גוף או רכוש.
יצוין, כי הליך פינוי החומרים המסוכנים מומן בעיקרו על ידי
המשרד להגנת הסביבה. ביהמ"ש החליט לא להטיל על הבנקים אחריות
של מחזיק מכוח חוק החומרים המסוכנים ולכן לא לחייבם בביצוע
הצו, אך קבע כי בסופו של דבר יוטלו מחצית מהוצאות הפינוי על
הבנקים, וזאת מכוח דיני הפירוק.
מפעלי פלדה בע"מ – המדובר במפעל להתכת גרוטאות ברזל ופלדה,
שבשנת 2001 נקלע לקשיים ונכנס להליכי פירוק, כאשר בחצר המפעל
נותרו כ- 375,000 טון של פסולת מסוכנת ורעילה שנוצרו במהלך
פעילות ההתכה והייצור במשך שנים רבות.
לשם הסדרת הטיפול במפגע הסביבתי ניתנה בדצמבר 2001 החלטת ממשלה
אשר אימצה את החלטת צוות השרים לטיפול במפעלים במצוקה,
ובמסגרתה נקבע כי יינתן מענק לקופת הפירוק לצורך מימון טיהור
ופינוי הקרקע המזוהמת בגובה של עד 21 מלש"ח, ולא יותר מ- 50%
מעלות הניקוי, באמצעות התכנית לפיתוח אזורי תעשייה של משרד
התמ"ת, ובכל זאת בכפוף לתנאים שונים ומצטברים (הפעלת מפעלי
פלדה כ"עסק חי", העסקת 150 עובדים וכיו"ב), כאשר 50% הנותרים
הוטלו על קופת הפירוק.
בהמשך לכך, שימשו הפרקליטות והמשרד להגנת הסביבה גורם פעיל
ודומיננטי בכל הליכי הפירוק, הן לצורך הבאת העובדות הנוגעות
לזיהום בקרקע לידיעת כל רוכש קרקע במתחם והן לצורך שיתוף פעולה
מקצועי ומשפטי עם המפרק, ובכלל זה עריכת סקר זיהומים בקרקע,
הכנת מפרט והנחיות לטיפול ופינוי הקרקע וכיו"ב.
הצהרה משותפת של קופת הפירוק והמדינה אודות הסדר שהתגבש ביניהם
לשאת במחצית שווה של כל עלויות הפינוי והניקוי (באופן בו לא
יעלו על 452 מלש"ח) זכתה לגיבוי של בית המשפט לאורך כל הליכי
הפירוק, ועל יסודה, לא חולקו התמורות בגין מכירת הקרקע לנושים
המובטחים. (פש"ר 381-386/01 בבימ"ש מחוזי בחיפה).
|
