בס

	בס"ד שבת פרשת "מטות – מסעי" כ"ח תמוז תשס"ד (17.7.04)
			כניסת השבת: 19.18 יציאת השבת: 20.30
	הרב יוסף ישר שליטא שיחת השבוע פרשת השבוע על נושאים אקטואליים ועוד		בס"ד רגישות לאהבת הזולת בתוך המולת הבלבול הנוראי בה שרויה החברה הישראלית, כאשר חוסר הסבלנות שלנו מורגש ומשפיע על חיי היום יום ומידת "אהבת ישראל" קיימת רק בסיסמאות, ונראה כי שטן השנאה והמחלוקת משתולל בתוכנו ועל כל עניין ונושא שבו חלוקים אנו בדעותינו , נסחפים אנו לכדי ויכוחים סוערים עד כדי אטימת האוזניים וחוסר יכולת ורצון להקשיב ולשמוע איש לזולתו. בתוך הערפול הכבד בו אנו שרויים, כמגששים באפלת הלילה, עד בלי יכולת להבחין במה שנעשה בריחוק של ארבע אמות מאתנו, בתוך כל חשכת החזון וניפוץ החלומות, נכנסים אנו לימי "בין המצרים", שהם ימים שנקבעו כדי להשרות אוירה של שוני מחיי השגרה היומיומית. הם נועדו כדי לעזור לנו לחשוב ולהרהר, לחפש ולחזר אחר הפקת לקחים ולהסיק מסקנות מרחיקות לכת ממה שעלול לקרות לחברה שלא תדע מהו הנזק המצפה לה, אם לא תבלום את ההתדרדרות המוסרית ואת חוסר הסובלנות ואת הצורך ההכרחי, האלמנטרי , הקיומי ביותר, שהוא - אהבה והקשבה, כיבוד והבנה . וכל זה על בסיס העובדה הפשוטה החדורה באישיותו של כל יהודי ויהודי: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'". ימי "בין המצרים", אלו הימים שבין "י"ז בתמוז" ועד "תשעה באב", ימים שנחרתו בהיסטוריה של עם ישראל, כימים המועדים לפורענות, ימים שיצרו חורבן וגלות, הנמשכים עד עצם היום הזה. וכל זה מוביל אותנו היישר למאמרי חז"ל הידועים ומפורסמים המדברים על "שנאת חנם" ועל מעשה של חוסר רגישות וחוסר סובלנות, במקרה של "קמצא ובר קמצא". (על כך בעז"ה בשבוע הבא) ב"פרשת השבוע" מסופר, על בני גד ובני ראובן שביקשו ממשה להישאר בעבר הירדן, מטעמים של "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד". והנה לאחר שמשה רבנו מוכיח אותם, הוא נענה לבקשתם, וכך נאמר בפסוק: "ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחון וגו'". שואל ה"חזקוני" (ר' חזקיה בן מנוח), קושיה עצומה: מנין הגיעו לכאן חצי שבט מנשה בן יוסף, הרי הפניה אל משה היתה רק של בני גד ובני ראובן בלבד, ואיך הגיעו לכאן פתאום - חצי שבט מנשה? אלא מתרץ ה"חזקוני" ואומר: אמנם שבט המנשה כלל לא ביקשו להישאר בעבר הירדן, אך הם נאלצו להישאר, כעונש שהגיע להם. ועונשם היה , התפצלות והפרדות לשנים! ועל מה הגיע להם עונש? על מה הם נענשו? בגלל שאביהם, מנשה, גרם בשעתו לשבטים, לאחי יוסף, לקרוע את בגדיהם, במעשה חיפוש הגביע, כשנשלח מנשה ע"י יוסף אביו לחפש באמתחותיהם של השבטים. הוא שגרם להם להתביש ולהיפגע! ובעצם הפירוש הזה מוקשה מיסודו. האם מגיע למנשה עונש? הלא הוא בצע את שליחותו של אביו ובזה הלא הוא קיים מצוות "כבוד אב", ולא רק שלא מגיע לו עונש, אלא להיפך, מגיע לו שכר על המצווה שעשה. ולמה נענשו בניו? אלא רואים אנו כמה חמורה היא גרימת צער ופגיעה בזולת וזאת אפילו אם הדבר נעשה מתוך שליחות של מצווה. עצם העובדה שהתוצאה של מעשה מנשה גרם צער לאחים, עצם העובדה שמעשהו של מנשה גרם כאב לשבטים עד כדי כך שהם נאלצו לקרוע את בגדיהם, הרי מעשה זה הוא כל כך חמור וחייבים להיענש על כך וזאת למרות שהדבר נעשה לא לשם קנטור ולא לשם גרימת צער, אלא מתוך רצון לקיים שליחות אמיתית של אביו. מנשה נענש אפוא בזה, שבניו ונכדיו פוצלו ונפרדו זה מזה, חלק נכנס לתוך ארץ ישראל וחלק נשאר בעבר הירדן. צאו וראו מה גורם לפירוד. צאו וראו כמה צריכים להיות רגישים שלא לגרום ח"ו למישהו סבל כלשהו. ואפילו כשהכוונה היא רצויה , אך המעשה אינו רצוי וההשלכות עלולות להיות הרות אסון. "שנאת חנם", היא גורם מכריע בצרות ובאסונות שבאו על עם ישראל. צו השעה היום הוא, לעשות הכל בכדי לאמץ אל לוח לבנו את המשימה החשובה והגורלית ביותר והיא: " א ה ב ת ח נ ם " . להחיש, למהר ולזרז את הגאולה הנכספת, ע"י שנעריף אהבה איש לרעהו. ע"י שנהיה רגישים וערניים שלא לפגוע איש ברעהו, לא גרום לכאב כלשהו למישהו. ואז נזכה ש – מבין המצרים, קרן ירים. ויזרח אור לישרים. האמת והשלום בצומות חטובים. נצח היותם לשמחה ולששון ולמועדים טובים. וימי התוגה יהפכו לנו לימי ישועה ונחמה.
	פינת מושגים ביהדות

	"תשעת הימים" "משנכנס אב ממעטין בשמחה" – החל מראש חודש אב עד שעת הצהרים של י' באב, שהיא שעת סיום שריפת בית המקדש, שרויים אנו באווירה של צער ואבלות. נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בימים אלה. הספרדים מקפידים על כל מנהגי האבלות רק בשבוע שחל בו "תשעה באב". דיני אבלות נוספים בימים אלה, שלא מתרחצים במים לצורך הנאה ולא מחליפים בגדים חדשים וכמובן שלא מסתפרים ולא מתגלחים. השבת שבתוך ימים אלה, נקראת "שבת חזון", על שם ההפטרה "חזון ישעיהו".