[b][color=#0000FF]היינו רוצים לברך על כל עזרה לניצולי השואה, אך קודם יש לבחון המציאות:
א) שמענו על כנס למען הבהרת זכויות ניצולי השואה.
לכנס הגיעו כ-170 איש. היות ונאמר שיש בעכו כ-700 סה"כ, אז ממילא שוב מטופלים חלק מאלה
שיכולים ללכת ולתקשר ושוב אלה שנמקים במיטותיהם – מוזנחים.
בכנס זה, הנושא שסביבו התמקדו, היה כסף, אך מי שקרוב לעניין יודע שהבעיות הנפשיות, הבדידות,
חוסר האפשרות להגיע למקומות חלוקת המזון – אלה בעיות חריפות אף יותר מגודל הסכום שמקצים.
ב) שמענו גם שגויסו מתנדבים בודדים שהתבקשו לעזור לניצולי השואה.
ג) חלוקת מנות מזון, בצמוד ליום הזיכרון ליום השואה, באופן חד פעמי (כאילו והניצולים אוכלים פעם בשנה).
כל זאת תחת זרקורי העיתונות!!..... כמה ציני ומקומם!!....
סביר להניח שעקשנותנו לחשוף הבעיה, גרמה לביצוע הפרויקטים הנ"ל.
אלא שבפרויקטים הנ"ל, אין בהן פתרון לא בכמות ולא באיכות.
למה יש לי תחושה קשה שזה לא רק המשך של חוסר רצינות וכובד ראש, בטיפול בניצולי השואה, אלא גרוע
מזה – זה נראה כטיוח ואף ניצול הנושא, באופן ציני ונורא, לתעמולה....
לו הייתה כוונה רצינית, הפתרון החשוב ביותר:
•[u]עריכת סקר[/u] - הכנת רשימה עדכנית, עפ"י סטטוס של גיל-ניידות-צרכים, של ניצולי שואה וגם של הנזקקים.
•[u]ביקורים[/u] - להגיע לכל אלה שלא יכולים לדאוג לעצמם ומרותקים לביתם ומיטתם.
•[u]הובלת מזון ותרופות[/u] – לאלה שלא ניידים.
•[u]תיקונים[/u] – של מכשירי חשמל וכו', למוגבלים.

[size=150]ובעיקר להגיד: "שלום אחים יקרים. מה שלומכם היום?!"[/size][/color][/b]