הדבר היחיד שמשותף לעכו ולוד היא הבעיה הדמוגרפית ובקבוצה זו נמצאים ערים נוספות כיפו , ירושלים, ורמלה .

המצב משאר הבחינות טוב יותר בעכו לאין ערוך בהשוואה ללוד
1-בעכו ב"ה העובדים מקבלים משכורות בזמן.

2- בעכו לא היתה וועדה קרואה.

3-לעכו מגיעם למעלה ממליון מבקרים ותיירים בשנה.

4-עכו יפה בהרבה מלוד.

5-בעכו ראש העיר אינו זקוק לגברתנים שיגנו עליו. ועוד ועוד ועוד

[color=darkblue][size=150]חוזרים בתשובה, רעבים, מה יצביעו?

מאת דניאל בן סימון ואלכס ליבק - מהדורה מודפסת

בחירות 2006
לוד. כמו בעכו, גם כאן מורגשת דאגה מאובדן הרוב היהודי [/size][/color]

[b][color=darkblue]לפני כמה ימים זכו עובדי עיריית לוד להפתעה מרעישה. הם שיפשפו את עיניהם כלא מאמינים. התברר להם שלחשבון הבנק שלהם נכנסה משכורתם החודשית, שישה ימים לפני המועד. זה לא יכול להיות, תהו זה בפני זה. אחרים חששו שנפלה טעות והיו בטוחים שהכסף יילקח מהם. אבל זה לא קרה. "אגיד לך את האמת, רציתי לעשות להם טוב על הנשמה", התגאה בני רגב, ראש העיר, "מגיע להם. אחרי כל כך הרבה כאב שעבר עליהם מגיע להם".

עד לאחרונה, לקבל משכורת בלוד נחשב לפריווילגיה. שלא לדבר על משכורת בזמן. כל הצרות שבעולם נחתו על העובדים המסכנים האלה, בזו אחר זו. מה לא עשו כדי לקבל את המגיע להם? שבתו והשביתו, מחו והרעיבו את עצמם, שרפו צמיגים והלכו מכות בינם לבין עצמם ועם השוטרים. לבסוף, אחרי שאושרה תוכנית הבראה נועזת שכללה פיטורי 200 עובדים מתוך 900 עובדי העירייה, נרגעו הרוחות והחיים שבו למסלולם.

אין כמעט עיר יהודית שחוותה תוגה וייאוש בשנים האחרונות כמו לוד. עיר ענייה במרכז הארץ, בעלת הרכב דמוגרפי מסובך ופוליטיקה אלימה וחסרת רחמים, שרק החזקים שורדים בה. 27% מהתושבים הם ערבים ו-25% נוספים הם עולים חדשים מחבר המדינות, רובם מארצות הקווקז. לצד התושבים הוותיקים, רובם נמנים עם העשירונים התחתונים, שנזקקים לחסדיה של מחלקת הרווחה של העירייה כדי לשרוד.

באמצע השבוע בא רגב ללשכתו כדי לקבל את "ידידי היקר", יו"ר ש"ס אלי ישי. גם באותו בוקר בדקו מומחים את מכוניתו של רגב, כדי לוודא שלא הוטמן בה מטען חבלה. בכניסה ללשכה עמד גברתן שבחן בקפידה את הנכנסים. "ליתר ביטחון", כמו התנצל רגב. לפני שבוע מומשו צווי הריסה לשלושה מבנים לא חוקיים בעיר, ובעליהם הזועמים הבטיחו לראש העיר שקרוב לוודאי שיגמור את חייו בדיוק כמו המבנים. "אז לך תדע אם הם יממשו את האיום או לא", אמר רגב.

רגב הוא איש ליכוד בעיר שבה הליכוד שולט ללא עוררין. אך כשאריאל שרון עזב את המפלגה, נקלעו חברי הליכוד בעיר לצומת דרכים. ללכת עם שרון או להישאר עם בנימין נתניהו? שניהם לא סיפקו את הסחורה שלה קיוו החברים. כשנבחר לראש ממשלה, פיזר שרון הבטחות בשפע שיהפוך את לוד לעיר כמו תל אביב. התושבים האמינו לו, אך דבר לא קרה. מצד שני, נתניהו היה האיש שהורה לא לשלם משכורות לעובדי העירייה והשבית את שגרת חייהם של יותר מאלף משפחות.

עם הפנים קדימה

"מה אגיד לך", חייך רגב, "כמו ליכודניקים רבים, גם אני בליכוד עם הפנים קדימה". הוא מתכוון לומר שהוא וחבריו יחליטו אם הם נשארים בליכוד רק אחרי שיבחנו מקרוב את המראה שחדש של המפלגה אחרי הפריימריס. אם ירגישו שהדלת פתוחה לתפקידים ולכיבודים, יישארו; אם לא, יערקו ל"קדימה". "תראה, אחרי הפריימריס הכל ישתנה בליכוד", הוסיף רגב, "מי שלא ייכנס לרשימה, יילך למקום אחר. הרבה חברים יושבים על הגדר".

זה מצב לא פשוט בעיר שצעדה אחרי הליכוד כמעט בעיוורון. זו הסיבה שישי בא לביקור. כדי להפגין נוכחות ולומר שש"ס היא הכתובת החדשה של מצביעי הליכוד המאוכזבים. "איזה אדם יקר, אלי ישי", התחנף אליו רגב בלשכה. ישי התרווח על כיסאו ברוב נחת. אפילו שחל באותו יום צום י' בטבת, לציון תחילת המצור על ירושלים, ושום דבר לא בא אל פיו, רוחו של יו"ר ש"ס היתה טובה עליו. "אני חושב שהרבה אנשי ליכוד הם עם הפנים קדימה לש"ס", תיקן ישי את ראש העיר.

"מי כמוך יודע שהליכוד גרם למיליון וחצי אנשים שחיים מתחת לקו העוני", הרצה ישי למארחו, "מי כמוך יודע שחצי מיליון ילדים הולכים רעבים לבית הספר. בתקופה שלנו לא היה דבר כזה. כשהיינו בממשלה דאגנו שכל ילד יילך שמח לבית הספר". רגב הינהן בראשו לאות הסכמה והניח יד מחבקת על כתפו של ישי.

איתרע מזלה של לוד שראשי העיר שלה דירדרו אותה לתחתית. אחד אחרי השני הם הודחו בידי הציבור או בידי משרד הפנים. ועדה קרואה רדפה ועדה קרואה, בניסיון למזער את נזקיהם של העסקנים, אך לבסוף שב השלטון לידיהם. ועדה ציבורית שמינה משרד הפנים מצאה שרגב חסר כישורים ויכולת לנהל עיר. אבל רגב, הודות לקשריו הפוליטיים, דילג מעל הוועדה והתיישב על כיסא ראש העיר. "בטח שהוועדה טעתה", הסביר, "תראה את העיר, התוצאות מדברות בעד עצמן".

ההערכה בעיר היא שהליכוד המפוצל יירד בצורה משמעותית בבחירות והקולות יילכו לקדימה ולש"ס. על מפלגת העבודה לא מדברים כאן. לפחות לא בשלב זה. "למה, מה עשה בשבילנו עמיר פרץ כשהיינו בשביתה?" הזדעקה מזל, עובדת עירייה. חברתה רחל הוסיפה שתלך עם שרון, לא חשוב אם יעמוד על רגליו, ישכב במיטה, או יישב על כיסא גלגלים.

דניאל בן סעדון, ראש המועצה הדתית, מעריך שלוד אינה שונה משאר ערי ישראל. "מה שקורה בלוד קורה בכל עם ישראל", הוסיף, "בכל מקום אתה שומע שש"ס לא תרד מ-15 מנדטים. הרבה אנשים חזרו בתשובה והרבה אנשים אין להם מה לאכול. אז בטוח שהם יצביעו לש"ס. תראה מה שקרה לשרון, אני אומר לך שהרבה אנשים משוכנעים שבורא עולם עשה לו את זה כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה". בן סעדון מספר בגאווה שתושבי לוד נהנים מ-70 בתי כנסת ומעוד עשרות כוללים. הגל הדתי סוחף אחריו רבים שחייהם נקלעו למבוי סתום.

נכנס לתוך הריק

על רקע זה, משוכנע ישי שלא ירחק היום עד שהציבור הדתי-החרדי ייהפך לציבור המוביל בעיר. הוא נסמך על הנטישה ההמונית של החילונים ובעלי המעמד החזק לטובת יישובי מודיעין המשגשגים. "ישי צודק", אישר רגב, "לצערי, תן לחילונים ים ושפת ים כי רק זה מה שחשוב להם. הציבור הדתי תוקע יתד בעיר. וזה טוב".

[size=200]כמו בעכו, גם כאן מורגשת דאגה מאובדן הרוב היהודי. מדברים עליה בגלוי כמו היתה צלקת פתוחה. אילולא העולים שנהרו לכאן בשני העשורים האחרונים, ספק אם היהודים היו שומרים על יחסי הכוחות של שני שלישים מול שליש לערבים[/size]. "אני מנסה לשמור על הקיים", נאנח רגב, "אבל אם לא תהיה פעולה ממשלתית רחבת היקף, אני לא נותן לעיר הזאת יותר מעשר שנים לפני שנאבד אותה לערבים. ואני מודיע לך שאם העיר הזאת תיפול, ייפלו כל יישובי הסביבה".

בשלב זה המפלגות עסוקות בפריימריס הפנימיים ולפיכך טרם נפתח ריטואל ההבטחות. לריק הזה נכנס אלי ישי, בניסיון להפיק רווחים. תודה לאל, אין במפלגתו פריימריס וכל השטויות האלה של המפלגות החילוניות. בחודשים שנותרו עד הבחירות הוא מתכוון להגיע לכל יישוב שמצוקה מרחפת מעליו. הוא מתכנן להתמקד בכלכלת הליכוד בארבע השנים האחרונות כדי למשוך בחזרה את הבוחרים שברחו ממפלגתו.

יש לו חיבה עמוקה לאריאל שרון. עוד לפני האירוע. אף ששרון ביכר את טומי לפיד על פניו וייבש את ש"ס ארבע שנים במדבר האופוזיציה, ישי היה רוצה לראות אותו שב לאיתנו, בתקווה שיפתחו דף חדש ביניהם. עדיין אוחזת בו צמרמורת כשהוא נזכר שהוא היה האדם האחרון שראש הממשלה רצה לדבר אתו לפני שהתמוטט.

לפחות נחמה גדולה הפיק ישי משנות הבצורת שנגזרו עליו. בחלומותיו הוורודים ביותר הוא לא ייחל שיזכה להגשים את הפנטזיה שלו - ש"שינוי", אויבתו בנפש, תתפוגג ותיעלם כלא היתה. הוא מעריך שמצביעי שינוי יחפשו כתובת אחרת ויפרישו את לפיד לביתו, מוקדם משציפה. "זאת תהיה ההנאה הכי גדולה שלי", סיפר, "לבוא לכנסת הבאה ולראות שספסלי שינוי לא קיימים יותר. אתה לא יכול לתאר לעצמך איזה תענוג זה יהיה". [/color][/b]