הצטרף: 04 מרץ 2005, 01:00
הודעות: 18872
מיקום: אתר אישי ציבורי של אלברט לוי
|
זוהיר בהלול : עכו הייתה ערבית וקראו לה 'עכבה' עכשיו בשלטים כותבים 'עכו' גם בערבית
זוהיר בהלול : את האמת מתחת לאידיליה של הדו קיום בעכו. "ראש העיר אמר לא מזמן שהחתונות של הערבים מפריעות ליהודים. הוא לא אמור לדבר כך, הוא הרי נבחר לייצג שתי אוכלוסיות. כעיקרון היחסים כאן טובים, יש לנו הווי חיים משותף, אבל במציאות אין שוויון."
בגיל 53, איש התקשורת מבין שיש מקום אחד שאליו הוא כבר לא יגיע לעולם: הפריים טיים הישראלי. הערבים, לדבריו, טובים לשעות הצהריים או עמוק בתוך הלילה, אבל ב-20:00 הם נעלמים כלא היו. אלא אם כן יש איזה פיגוע שצריך לגנות. "אני יודע שלא אגיע לפריים טיים, כמו שאף ערבי לא יגיע לשם. יש משהו מבני לקוי שמונע את זה. כל דבר שערבי אומר נתפס כאיום על המדינה, ואין שום סיכוי שזה ישתנה".
שום סיכוי?
"בטח שלא בשנים הקרובות. התקשורת יכולה לקבל אותנו בספורט או בתוכניות בערבית, אבל מתי ראית ערבי מתארח בתוכנית בתור מומחה למשהו? למה שלא יביאו ל'פופוליטיקה' כלכלן ערבי, שידבר על מחירי הדלק או על המדיניות של שר האוצר? יש דברים שפשוט לא רוצים לשמוע מפיהם של ערבים, רק של יהודים".
מתברר שלמרות העברית העשירה, העשורים בשירות המדינה והזיהוי האוטומטי שלו עם ממלכתיות, בהלול הוא לא "הערבי היהודי" שחשבנו שהוא. המיליטנטיות רחוקה מבהלול, אבל הוא גם לא לגמרי מפויס. במיוחד כעת, משסגר את הדלת על 30 שנה ברשות השידור.
החודש עלתה המהדורה הערבית של "חדשות HOT" בעריכתו, שם הוא מחליף את פאיז עבאס שכיהן בתפקיד במשך שנתיים, מאז הקמת המהדורה. אחת הסוגיות הדומיננטיות שיכוסו, לדברי בהלול, תהיה "קו התפר בין יהודים וערבים".
כמו כל דבר שהוא אומר, זה מצטלצל יפה ועדין, אבל הפעם זה עלול גם לכאוב. "כבר בבחירת הנושאים אנחנו מעצבים את האג'נדה, ונעלה נושאים שזועקים להתייחסות. הרי לא יכול להיות מצב שהערבים לא ייהנו כאן מזכויות שוות, זה כבר ממש מסחרה. את ידעת שעושים עכשיו שלטים של מע"צ שבהם מנסים לייהד שמות של כפרים ערבים?".
מה זאת אומרת?
"זאת אומרת שלמרות שעכו הייתה ערבית לפני 1948 וקראו לה 'עכבה', עכשיו בשלטים כותבים 'עכו' גם בערבית. ככה לא פותרים בעיות, אלא משרישים אותן. נטפל גם בכפרים הלא מוכרים בנגב. גם אם הם לא חוקיים, זכותם לחיות בצלם אנוש, להיות מחוברים לחשמל ומים. עצוב לי, כי התרעתי על הדברים האלה כבר בשנות ה-70".
אתה מודע לזה שהתדמית שלך היא לא בדיוק של בולדוג או בולדוזר?
"תראי, עשיתי שנים תוכנית בשם 'בין האדם לאזרח' בערוץ הראשון, שהעלתה
נושאים כאלה לסדר היום כבר לפני שנים. יכולתי להיות כאסחיסט, להגיד קיבינימט, העולם הזה ארור, אבל זאת לא הדרך שלי. הצגתי את הדברים בצורה הומנית ושפויה. בערבית יש מילה, וואקיל. התרגום שלה זה סוכן חברתי, והוא יכול לנהל מאבק מיליטנטי, או מאבק מושכל. אני בחרתי בדרך השנייה, הקשה יותר, אבל היו לי הישגים משלי. האוכלוסייה הערבית חשבה אז שכל מי שעובד ברשות השידור הוא מרגל או איש שב"כ, אבל זה לא מנע מהבית שלי להיות מלא באנשים שמבקשים עזרה, מהבוקר עד הלילה. מצפוני שקט, כי אמרתי את אמירתי באלגנטיות ותוך השארת החיץ פתוח כדי שיעבור בו אור".
הכיסוי החדשותי בעריכתו, מבטיח בהלול, יהיה "מהימן ומודרני". "מעבר לסיקור העיתונאי גרידא, אני מודע לזה שצריך מקום גם לצהבהבות. זה בסדר גמור בעיניי, הרי התקשורת של היום מכסה יותר נושאים מבעבר, וצריך שכל דבר יהיה במינון חכם ועם שיקוף של המציאות. יהיו נושאים כמו יופי, אופנה וגם סיפורים אישיים קשים, כמו למשל נשים ערביות שעזבו את הבית והמשפחה, חלקן הידרדרו לזנות ולפשיעה. אני רוצה להביא למסך את התמונה האמיתית של החברה הערבית".
ומה קורה בה?
"הערבים פתוחים היום להרבה יותר דברים מבעבר. נשים כבר לא נראות כמו פעם, הן רוצות להיות רזות יותר, מתלבשות אחרת, יוצאות לג'וגינג בערב בכפרים. כאיש ספורט אני חושב שזה מצוין, אבל יש גם תמורות פחות חיוביות. החברה נהייתה צרכנית מאוד, הערבים רק רוצים למלא את הכיס בדולרים ולנסוע לחו"ל, לשים חותמת על הדרכון. יש תחרות בין אנשים ומפספסים הרבה דברים בדרך".
כמו מה?
"מאבדים את הקשר הטבורי עם הערכים, ואז חל איבוד של זהות. צריך להיזהר שלא לאבד את המבנה החברתי כליל. נכון שאנחנו בעידן שכל העולם הוא כפר קטן, אבל חשוב גם לשמר את הערכים הקיומיים של כל קבוצה אתנית. גם אצלכם, היהודים, זה חשוב. מה יש? לנשק קצת מזוזות, לשמור על המסורת, זה דבר טוב".
נו, מה אתה רוצה, בחרנו בסעדו ל"כוכב נולד", והוא כולו בקברי צדיקים.
"כן, אבל חבל שזה לא מחבר אתכם לקשר הטבורי עם הערכים".
יש דברים שלא תשדר במהדורה?
"אם יהיה משהו שיפגע במהות הדת וברגשות הציבור, אני מאמין שאהיה נבון ואדע אם לשדר אותו או לא. אבל אני מעדיף לא להציב סכרים, הרי הם בכל מקרה נגמרו והמיסיסיפי כבר עלה על גדותיו. המגמה של שינוי היא בלתי נמנעת".
בקיצור, אתה מנסה לשמור על איזון.
"אני בעיקר מנסה לשמור על שפיות".
במקביל לעריכת החדשות בהלול מתכנן להגיש תוכנית שבועית משלו, אבל בזה מסתכמת הנוכחות שלו מול המצלמות. "יהיו מגישים אחרים, שמתאימים לזה יותר ממני. אני שונא הלאמה של שידור לאדם אחד ויחיד. אני מאמין בכוחות צעירים, שיהיו יצירתיים ויוכלו לתת עוד דחיפה למהדורה. גם הלוק חשוב, כמובן, בעידן שלנו".
הצופים לא זקוקים לך כדמות סמכותית שמקריאה את החדשות?
"דמות אבהית את מתכוונת? יכול להיות. אבל אין לי מאוויים בלתי מסופקים, ותמיד דגלתי בעבודה שיש בה השקפת עולם סוציאליסטית, שאומרת שלכולם יש מקום, לא רק לזוהיר הכוכב".
אנחנו מסיירים בעכו באמצע היום, ועוברים בכל התחנות המתבקשות: חומוס, כנאפה, שוק, ים, צלילים וריחות. העיר המיוחדת הזאת משרה אווירה של רוגע וחופש, אבל מתברר שיש דברים שבהם מבקרים לא מבחינים. בהלול מפנה את תשומת ליבי לנרקומן בפינת הרחוב, למובטלים הדבוקים לנרגילות שלהם, לייאוש שהוא מאתר בעיני התושבים. הוא לא היה רוצה לגור בשום עיר אחרת, אבל לרגע לא מפסיק לכאוב את מצבה של עכו.
הוא חי כאן מאז גיל שמונה, עת עברה משפחתו מחיפה. כאן למד בתיכון הכנסייתי (על אף שהוא מוסלמי), כאן הכיר את רעייתו ג'מילה, מורה לגיל הרך, וכאן לימד בבית ספר תיכון אף הוא.
מעניין כי אמו של בהלול עשתה דווקא את המעבר ההפוך. היא התחילה כעיתונאית והפכה לאשת חינוך חשובה והקימה את בית היתומים בעכו. "אמי היתה הדמות הדומיננטית בבית", הוא מספר. "היא זאת שהחליטה שאעשה תעודת הוראה אחרי התיכון, ולא היה על מה להתווכח איתה".
מה אתה רצית להיות?
"חשבתי שאהיה שחקן כדורגל. שיחקתי בתיכון והייתי בסדר, למרות שלא הייתי כאסחיסט. תשאלי את בעל הבית כאן איזה שחקן הייתי". ("הוא היה שחקן אלגנטי", אומר בעל הבית, בעגה בהלולית).
אל עולם התקשורת הגיע ב-1974, כתחקירן בתוכנית "בין האזרח לרשות", ובתוך שנה התקדם למשרת עורך ומגיש התוכנית, במקביל לשידורי ספורט מהצפון. עם השנים הפך בהלול לאחת האוטוריטות בנושא אקטואליה בערבית, כמו גם לסימן ההיכר של תוכנית הרדיו המיתולוגית "שירים ושערים".
במרץ האחרון, אחרי 30 שנה ברשות, הוא הודיע שזה הזמן לעזוב ולא הסתיר את היעד: הטלוויזיה המסחרית. הוא הגיש את התוכנית "פטפוטים" בטלעד, אך עקב הפסד הזכיינית במכרז לערוץ 2, מצא את עצמו חסר בית טלוויזיוני כעבור תקופה קצרה.
הרגשת שזה צחוק הגורל, לעזוב את הערוץ הראשון כדי להתרסק עם טלעד?
"לא, כי ידעתי מה הסיכונים כשהלכתי לטלעד מלכתחילה. לא הייתי נאיבי וידעתי שהם שקועים במכרז וכלום לא בטוח, אבל הרגשתי שזה מתאים. חבל, כי תכננו לשלב אותי בעוד פרויקטים שם, אבל הם נשארו בגדר מוות בעריסה. ובכל זאת, ידעתי שהכל יסתדר ושבכל מקרה לרשות השידור אני לא חוזר".
יצאת מהרשות בטריקת דלת?
"בכלל לא. אני לא שונא את רשות השידור, זה מקום שנתן לי במה ופתח אותי לדברים מדהימים. נסעתי לאולימפיאדות, למונדיאלים, מי יכול היה לחלום שאלה הדברים שיקרו לי בחיים. ניצלתי את התקופה שלי שם עד הסוף, ואני עדיין מאמין ששידור ציבורי הוא דבר נחוץ וחשוב. אבל היו לי סיבות אישיות של שחיקה, חלה נסיגה ביכולת שלי לייצר עבודה עיתונאית נכונה. כמובן שבעיות התקציב והפוליטיזציה של הרשות לא תרמו, וכשהגעתי למצב שאני לא יכול לתת לעצמי תשובות מול המראה פשוט הודעתי שאני עוזב. יוסף בראל, המנכ"ל, הציע לי כל מיני הצעות, אבל בשבילי זה היה מאוחר מדי. כבר קיבלתי את ההחלטה".
וכעת בראל הודח מתפקידו. מה דעתך?
"בואי נסכם שלרשות יש עוד תשע נשמות. היא תשרוד בכל מצב".
ומה דעתך על מצב הטלוויזיה המסחרית?
"מטריד אותי שאין שם מספיק ייצוג לערבים. דווקא בדבר הזה טלעד היתה טובה יותר מקשת ורשת, וחבל שדווקא היא הפסידה. בדיעבד לא הבנתי מדוע נדרשו למכרז הזה מלכתחילה, מה היה רע בשלוש זכייניות?".
מה זה בעיניך ייצוג הולם לערבים בטלוויזיה?
"החוק דורש שחמישה אחוזים מהתוכניות ייועדו לערבים, למרות שאנחנו מהווים 18 אחוז מהאוכלוסייה הכללית. אבל גם החמישה אחוזים לא מתקיימים בפועל. הערבים לא מקבלים כאן יחס והם נוהרים לרשתות זרות. מאז 1996, כשנפתחו השידורים באל ג'זירה, הערבים גם מסתכלים אחרת על היהודים. פעם חשבו שישראל היא דמוקרטיה בגלל חופש הביטוי והתקשורת. היום, כשיש להם את זה גם ממדינות ערב, זה כבר לא כל כך מונוליטי".
אתה רואה אל ג'זירה?
"כן, מדי פעם. זאת טלוויזיה ברמה של CNN, מודרנית, חושפנית ופתוחה. הם מומחים לתקשורת שאין כמותם, אנחנו יכולים ללמוד מהם".
כמות הצ'פחות והנשיקות שנזרקות לכיוונו של בהלול במהלך טיולנו מזכירה מסע בחירות מוניציפלי. בשתי מערכות הבחירות האחרונות בעכו בהלול היה קרוב להתמודד על ראשות העירייה, אך פרש לפני הסוף. כעת הוא אומר שתמיד יבחר בתקשורת על פני פוליטיקה, אבל גם מודה שהחיים מזמנים הפתעות.
את ראש העיר הנוכחי, יהודה שביט, הוא דווקא מסמפט, אבל נפגע מההתבטאות האחרונה שלו, שמסמלת לדבריו, את האמת מתחת לאידיליה של הדו קיום בעכו. "ראש העיר אמר לא מזמן שהחתונות של הערבים מפריעות ליהודים. הוא לא אמור לדבר כך, הוא הרי נבחר לייצג שתי אוכלוסיות. כעיקרון היחסים כאן טובים, יש לנו הווי חיים משותף, אבל במציאות אין שוויון. כשהערבי מסתכל על עצמו במראה הוא רואה את עצמו נחות ליד היהודי. גם כשהוא יוצא החוצה מצבו אחר. האוכלוסייה הערבית סובלת מצפיפות, נשירה מבתי ספר, פשיעה, סמים. קשה להגיד שלאנשים כאן יש תקווה, או שהם רואים את האור בקצה המנהרה".
הדו-הקיום עם היהודים עמד אצל בהלול למבחן כאשר עשה את הבחירה כיצד לחנך את ילדיו. בתו הגדולה, כיום דוברת עיריית מעלות, למדה בבית ספר יהודי. בנו, סטודנט למשפטים, ובתו בת ה-15, נשלחו לבתי ספר ערביים. "התחרטנו על כך ששלחנו את הבכורה לבית ספר יהודי, כי היא איבדה הרבה דברים בדרך. אפילו השפה הערבית לא מוטמעת אצלה כמו שהייתי רוצה. שפה הרי זה לא רק מילים, זה גם תרבות. הרי מה שמר אתכם היהודים בגולה?".
היידיש, לא?
"לא רק. גם השפה העברית היתה שם, ואם תאבדו אותה, תזרזו את ההטמעה שלכם בתרבות האמריקאית. נכון שיש יהודים שחושבים שאפשר לשרוד עם 100 מילים כל החיים, אבל השפה היא החישוק של הקיום שלכם".
על הקשר של בהלול עם העברית כמעט לא צריך להרחיב. באחת המהדורות האחרונות של סדרת הספרים "הוצא מהקשרו", הוקדש פרק שלם לאמירותיו הייחודיות כשדר ספורט, שהן תוצר של שילוב נדיר בין מריחת זמן בכדורגל, חיבה מיוחדת לסופרלטיבים בלועזית ושמחת חיים כנה.
אני מניחה שכעורך המהדורה בכבלים כבר לא יצא לך לדווח על "מהלכים ספקטקולריים".
"כן, אני קצת מתגעגע ליצירתיות שהיתה לי ב'שירים ושערים'. הייתי כמו לוליין של מילים, והיום אין לי במה שבה אני יכול הביא את היכולות האלה. יש משהו בקסם של הספורט, שבו אתה לא יודע לאן הכדור יוביל והכל תלוי במה שיעשו השחקנים, שמוציא יכולות אלתור גבוהות מאוד. צריך ים של דימויים ואסוציאציות ותעלולים של שפה. ואין מקום אחר אליו אפשר לנתב את היכולות האקספרסיביות בצורה כל כך עשירה".
לפי העיקרון הזה, כל שדרי הספורט אמורים היו להישמע כמו זוהיר בהלול, ובכל זאת, עובדה שרק אותך "הגשש החיוור" חיקו.
"קצת מגזימים עם העניין הזה. אני לא היחיד שדיבר בשפה עשירה. גם השחקנים יודעים להתבטא, למרות שמתייחסים אליהם באירוניה. באיזה עוד תחום תשמעי מישהו אומר 'השכלתי לכבוש את השער'? הם מדברים יפה, וחלק מזה זה בזכות שדרי הספורט".
מה חשבת על הפרק עליך ב"הוצא בהקשרו"?
"הספר הזה הוא גימיק יפה. אני מבין שלפעמים צריכים לצחוק עלינו. כשאנשים מכוונים חיצים כלפי שדר הם צריכים להבין שהוא משתמש באלפי מילים, וברור שיהיו טעויות. לפעמים הלשון מכניסה אותך למלכודות, אבל אף פעם לא פחדתי מהן. תמיד גם ידעתי איך לצאת".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3156812,00.html
_________________
עכו_נט לכל אחד וכל אחד בעכו_נט,
שלכם, אלברט לוי , עורך עכונט Akkonet
AkkONEt- מקור ראשון לחדשות עכו
akkonet@gmail.com
קבוצת עכונט בפייסבוק : http://www.facebook.com/akkonet
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
