|
מצע הליכוד : מדיני - בטחוני :
היעד שלנו הוא להביא עתיד בטוח למדינת ישראל. המפתח ליצירת עתיד זה הוא הבנת המציאות וביצור העוצמה הלאומית שלנו, אנו חיים בסביבה בעייתית, אולי הבעייתית ביותר בעולם. יש בה אי יציבות מובנית עם עלייה מדאיגה של קיצוניים מוסלמים, קרובים ורחוקים, שעוינותם לנו ידועה.
בסביבה כזו, אסור לנו לטמון את הראש בחול או לשגות באשליות. צריך לזהות את הסיכונים והסיכויים במציאות כפי שהיא. יש לבנות מדיניות של טיפוח העוצמה הלאומית כדי להרתיע את אויבינו וכדי לחתור להסכמי שלום יציבים עם שכנינו.
שלושת מרכיבי היסוד בעוצמה הלאומית שלנו הם הביטחון, הכלכלה והזהות היהודית. הביטחון הוא המפתח לעצם קיומנו ולהשגת שלום: כלכלה חזקה היא תנאי הכרחי לביטחון, לרווחה חברתית ולהמשך העלייה: ואילו הזהות היהודית ומורשת ישראל הם הסיבה שבגללה חזרנו לארץ הזאת ושבגללה אנו נשארים בה.
אפרט את גישתנו לשלושת מרכיבי העוצמה, ואתחיל במדיניות הבטחון. הדבר היסודי ביותר שעומד על הפרק בבחירות אלה ושאותו יש לשלול הוא המשך המדיניות של נסיגות חד צדדיות ללא תמורה. זוהי מדיניות שמתגמלת את הקיצוניים שדוגלים בטרור ומחלישה את המתונים שדוגלים במשא ומתן לשלום. הסיבה לכך פשוטה. הרחוב הערבי מבין שישראל נסוגה תחת לחץ הטרור- וזו עובדה, כי הרי אין הסכם שלום שמלווה את הנסיגה, אלא רק טרור. והציבור הפלשתיני שואל: מי מגרש את ישראל? החמאס. מי מתחזק? החמאס. מי נחלש? הרשות הפלשתינית. דינמיקה שמרחיקה את השלום והביטחון ומחזקת את גורמי הטרור. היא מתרחשת לנגד עיננו עם התחזקות כוחו של החמאס לאחר ההתנתקות.
למדיניות הנסיגה החד- צדדית ללא תמורה יש חלופה ברורה: מדיניות ההדדיות. מדיניות זו מתגמלת התנהגות אחראית לכיוון השלום ומענישה פעילות טרוריסטית המנוגדת לשלום.
פשרות וויתורים יכולים להתבצע רק במציאות של ריסון הטרור וכיבוד התחייבויות על ידי הצד השני. כשם שבכלכלה אין ארוחות חינם, כך במדיניות אסור שיהיו ויתורים חינם, ובוודאי שלא ויתורים תחת לחץ הטרור. אבל צריך להבין שמדיניות ההדדיות עובדת גם לכיוון השני. אם מקבלים טרור, מחזירים מנה אחת אפיים.
כך פעלתי כראש ממשלה. עשיתי וויתורים מדודים ואחראיים בהסכם חברון והסכם וואי תמורת ביצוע פעולות פלשתינאיות ברורות ומוגדרות נגד הטרור וההסתה.
באותה מידה הבהרתי שאם נספוג התקפות טרור, נפעל בתקיפות נגד המשטרים המחוללים את הטרור או מאפשרים לו להתבצע. לדוגמא, בתחילת כהונתי הבהרתי לערפאת אחרי פרץ האלימות הראשון שאמגר את הרשות הפלשתינית ואחזיר אותו ואת אנשיו לטוניס. ומאוחר יותר בסוף כהונתי, לאחר ירי קטיושות חד פעמי מלבנון, פגענו פגיעה קשה ביותר בתשתיות הלבנוניות, מה שהביא להפסקה מיידית של ירי קטיושות, הפסקה שנמשכה שנים.
התוצאה של מדיניות זו הייתה ששלוש שנות כהונת הממשלה בראשותי היו שלוש השנים השקטות והשלוות ביותר בעשור האחרון.
הסיבה לכך נעוצה במדינת הביטחון שנקטנו, שהביאה לירידה דרסטית של הטרור. על כן עלינו לנטוש את מדיניות הנסיגות ללא תמורה ולחזור למדיניות שמבוססת על הדדיות וביטחון. מדיניות ביטחון זו בוודאי טובה למצב שבו יש פרטנר עמו מנהלים משא ומתן רשמי לשלום, אך היא טובה גם למצב בו אין פרטנר. במקרה זה נבצר את האינטרסים החיוניים שלנו ונתגמל התנהגות אחראית של הצד השני.
שני התנאים היסודיים לקיומו של פרטנר - הם ההתנערות מהיעד של חיסול ישראל ופירוק ארגוני הטרור- וימים יגידו אם יש לנו פרטנר לניהול מו"מ.
אך כאמור, היעדרו של פרטנר אינו אומר שאיננו יכולים לפעול. אנחנו חייבים לפעול, בעיקר משום שחולשת הרשות הפלשתינית ועליית החמאס מסכנת אותנו. בעזה היא כבר מסכנת אותנו בעלייתה של מיני- מדינת טרור של החמאס; וביהודה ושומרון, היא מסכנת אותנו באפשרות של יצירת מדינת טרור חמאסית גדולה יותר שתאמץ את דגם עזה תאיים על ירושלים, ת"א והארץ כולה . מול סכנות אלו, עלינו לפעול במהירות ולבצר את גבולות הביטחון.
אך מהם גבולות הביטחון שלנו? מהם הגבולות שיבטיחו יציבות, שלווה ושקט לאזרחי ישראל?
פרופ' תומאס שלינג, עמיתו של פרופ' אומן לפרס נובל, הוא אבי תיאוריית המיקוד- THE FOCAL POINT THEORY . ישנה נקודה מסויימת או קו מסויים- גשר, נהר, קו רכס- ששני צדדים בסכסוך מתייצבים משני צידיו, "מתייצבים" מלשון יציבות. זהו הגבול אליו הם מתכנסים ואותו הם מקבלים.
מפלגת העבודה אומרת במוצהר שקו זה הוא קווי 67' עם תיקונים קלים, ושאליו עלינו לסגת. מפלגת קדימה אומרת אותו הדבר, אבל מנסה להסוות זאת. אף שהיא מנסה לעמעם או לטשטש זאת, הצהרות בכיריה והשיח במסדרונות, כולל בוועידה זאת, מבהירים היטב שזו כוונתה. ההנחה המשותפת לקדימה ולעבודה היא שאם ניסוג לקוי 67, עם תיקונים קלים נייצב את הביטחון ונתקדם לשלום.
אנו בליכוד שוללים הנחה זו מכל וכל. בנסיבות הקיימות, קווי 67 אינם קווים ליישוב הסכסוך אלא להנצחתו. הם אינם קווים של ביטחון, הם קווים של אי ביטחון. הם לא יחלישו את הטרור, הם יגבירו אותו.
הכוחות הקיצוניים אצל הפלשתינים, שמשקלם הולך וגדל, אינם מקבלים קו זה. עבור החמאס, הג'יהאד האיסלמי וגדודי אל אקצה, הנסיגה לקווי 67' הם לכל היותר אתנחתא קצרה בדרך לקו הסופי אליו הם חותרים, קו המים. כך גורס גם נשיא איראן שהבהיר שהיעד האמיתי של מדינתו הוא חיסול מדינת ישראל.
גם אם היינו מגיעים לקווי 67 בהסכם מדיני, כמטרת מפלגת העבודה, ספק אם היה זה קו עמיד ויציב לאורך זמן. המשימה ההגנתית הייתה קשה ביותר, והפיתוי להתקפה מחודשת עלינו היה גדול, כפי שקרה ערב מלחמת ששת הימים.
אבל חמור מזה: בריחה ישראלית לקו זה ללא הסכם ותחת לחץ הטרור תייצר כאמור מפולת ביטחונית של ממש. היא תיצור דינמיקה של אי יציבות, תגביר ציפיות להמשך נסיגות, ותיתן לקיצוניים לא רק רוח גבית עצומה אלא גם בסיסי התקפה משופרים מהם ימשיכו את המלחמה נגדנו.
יתר על כן, החזרה לקווי 67 מחזירה אותנו למצב גרוע מזה שהיה לפני 67. אז שלט בצד השני המלך חוסיין היום סבור שנקבל את החמאס. אז עמדנו בעיקר מול צבאות סדירים היום אנו עומגים בפני הטרור האיסלאמי עם כלי נשק קטלניים שלא היו אז בידיו.
במצב המסתמן, הצעד הראשון המתבקש הוא השגת גבולות ביטחון לישראל. אנו חייבים קודם כל להבטיח את הליבה האסטרטגית של ישראל, וכן את אזורי הביטחון במעטפת.
הליבה האסטרטגית של ישראל היא ירושלים רבתי, תל- אביב, ומה שביניהן: למשל, שדה התעופה הבינלאומי בן גוריון וכביש 443, כביש ירושלים- מודיעין- תל אביב. אסור להותיר את האזורים הללו חשופים- לא לירי טילים על מטוסים, לא לצליפות או הנחת מטענים על כביש 443, ולא לטרור של החמאס בלב ירושלים.
ממשלה בראשותי תרחיק את גדר הביטחון משדה התעופה בן גוריון, מכביש 443 וסביב ירושלים רבתי. הגדר תוחזר לתוואי המקורי שהוצב בזמנו על ידי מערכת הביטחון באופן כזה שהשטחים השולטים על אתרים חיוניים אלה ועל גוש דן יהיו בידינו, ויהיו רחוק מטווח של ירי טילי כתף וקסאמים.
הטענה שתמיד יהיו טילים בעלי טווח ארוך יותר איננה רלבנטית. היום התעופה האזרחית מתנהלת כסדרה על אף שיש טילים ארוכי טווח בסוריה ובאיראן- אך ברגע שארגוני הטרור ישגרו טיל כתף אחד כלפי מטוס אזרחי - אפילו אם יחטיאו, כפי שקרה במומבסה- נהיה במצב לאומי קשה ביותר.
אנו חייבים לשמור על ביטחוננו ועל חיי אזרחינו. נעשה מה שדרוש כדי להרחיק ירי טילים על מטוסינו ומפגיעות אחרות באזרחינו. החיים קודמים לכל.
הגנת הליבה האסטרטגית של ישראל היא על כן הצעד הראשון בקביעת גבולות הביטחון של ישראל. הצעד השני הוא ביצור אחיזתנו בבקעת הירדן ובמדבר יהודה, חגורת המגן המזרחית של ישראל.
כרגע נוצר הרושם ששטחים אלה ינטשו, כי גדר הביטחון הולכת בעקבות הקו הירוק, בצפון השומרון עד נהר הירדן, ובדרום מדבר יהודה עד ים המלח. קו זה אינו מאפשר לאזורים אלה להיכלל ברצף הטריטוריאלי הישראלי שמחוץ לגדר. עלינו לסמן תוואי חדש לגדר שהולך צפון דרום ולא מזרח מערב, שפירושו, הכללת בקעת הירדן ומדבר יהודה בגבולות הביטחון שלנו.
חשוב להדגיש ששטחים אלה כמעט אינם מיושבים. האוכלוסייה הערבית בה כמעט אינה קיימת ועל כן השאלה הדמוגרפית אינה קיימת. אך יש להם חשיבות עצומה כשטחי חיץ במקרה של עליית כוחם של הקיצוניים במזרח, בהבטחת יציבותה של ירדן, ובמניעת חדירתם של כלי נשק אל תוך השטחים הפלשתינאים המאוכלסים.
הצעד השלישי הנדרש הוא השלמת גדר הביטחון סביב גושי ההתיישבות הגדולים, כפי שסוכם בתכנית הממשלה המקורית וכפי שעדיין לא יושם בפועל.
במקביל ליישום שלושת הצעדים הללו – הבטחת הליבה האסטרטגית, ביצור איזור הבטחון והשלמת גידור הגושים- יש לעשות את כל הפעולות האפשריות לצמצם את החיכוך עם הפלשתינאים. פירוש הדבר פירוק מאחזים שלא קיבלו אישור כחוק. אנו נבצע צעד זה, ואם הממשלה הנוכחית תבצעו היא תזכה לתמיכתנו.
בנוסף, לאחר ביצור גבולות הביטחון, אין שום סיבה לא לדלל את הנוכחות הצבאית שלנו בשטחי יהודה ושומרון, לצמצם את מספר המחסומים ולהגדיל את חופש התנועה בכבישים.
בכל מקרה, עם הסכם או בלי הסכם, אין לנו שום כוונה לחזור לשלוט בערים ובריכוזי האוכלוסייה הפלשתינאית. אין לנו כוונה לספח אותם אלינו. הם יישארו בשליטה פלשתינאית ולא יחזרו לריבונות ישראל. על כן הטענה שעלינו לחזור לקווי 67' בגלל הבעיה הדמוגרפית פשוט איננה נכונה. הרוב המכריע של הפלשתינאים כבר נמצא היום, ויישאר גם מחר, תחת שלטון פלשתיני, בשעה שאזורי הביטחון שיישארו בעתיד הנראה לעין בידי ישראל - הם כמעט ריקים מאדם.
הליכוד לא יחזור לשלוט בערים הפלשתיניות- בשכם, ג'נין וברמאללה. אם יתברר שקמה לפלשתינים הנהגה אחראית, נהיה מוכנים לנהל עמה משא ומתן לשלום על בסיס עקרון ההדדיות.
אני אומר פעם נוספת: מובן מאליו שמשא ומתן כזה יהיה כרוך בויתורים של שני הצדדים, כלומר גם של הצד הישראלי. לפני כל הסכם שלום הכרוך בוויתורים, ייערך משאל עם כדי לאפשר לציבור בישראל להחליט ישירות על בהכרעת טריטוריאליות.
האמצעים שתיארנו – איזורי חייץ בטחוניים – יתרמו לביטחון של שני הצדדים. כשאנו מונעים פיגועים והתקפות טרור נגד ישראל, אנו גם מונעים גם את הצורך בתגובות ישראל נגד הפלשתינאים. ואין שום סיבה לא לשתף פעולה עם הפלשתינאים בנושאים שהם טובים לשתי האוכלוסיות – כגון מיזמים כלכליים, סיוע ביצוא, טיפול באיכות הסביבה, טיפול במחלות, הסדרים במשק המים והביוב וכו'. ייצוב הביטחון ושיפור הכלכלה יסייעו לעלייתם של המתונים ויקשו על פעולתם של הקיצונים.
מה שהצגתי כאן הוא תמצית הבחירה הגורלית שעומדת בפני העם בבחירות הללו: המשך הנסיגות החד צדדיות לקוי 67 עם תיקונים קלים או גבולות בטחון לישראל תוך צמצום החיכוך עם הפלשתינים.
ובאשר לאיום האיראני: כל ממשלות ישראל, לרבות הממשלה בראשותי, הבהירו שלא נוכל להסכים למצב שבו איראן מתחמשת בנשק גרעיני. כראש ממשלה שעסק בנושא זה, אין לי מה להוסיף בנושא זה. זולת אולי עצה לחבריי בממשלה: כדאי בעניין זה לאמץ את אמירתו של הנשיא האמריקני, תיאודור רוזוולט, שאמר: "תחזיק נבוט גדול ודבר בשקט!".
המצע הכלכלי חברתי :
ישראל יכולה להגיע תוך 15 10- שנים לרשימת עשר המדינות המובילות בהכנסה לנפש בעולם. ברשימה זו מצויות היום חמש מדינות שאוכלוסיותיהן מונות פחות מחמישה מיליון נפש. חלקן לא נכללו ברשימה לפני 15 10- שנים. אבל הן הנהיגו מדיניות דומה ברוב מרכיביה לזו המונהגת היום בישראל. רק באמצעות נקיטת מדיניות עקבית זו ניתן להגדיל את ההכנסה לנפש, להדביר את העוני ולהעניק לכל אזרח עתיד טוב יותר.
אל לנו להסתפק במיקומנו הנוכחי בין כלכלות העולם. כפי שמראה הטבלה בעמ' 4, אוכלוסיית העולם מתחלקת לשלוש קבוצות: כ5- מיליארד בני אדם חיים ב"מדינות המישור" עם הכנסה לנפש של עד 7,500 דולר לשנה, כ300- מיליון נפש (כולל אזרחי ישראל) חיים ב"מדינות המדרון" עם הכנסה לנפש בינונית, וכ800- מיליון חיים ב"מדינות הפסגה" עם הכנסה לנפש של 27,000 דולר ומעלה. יותר מכל מדד כלכלי אחר, משקף מדד ההכנסה לנפש את מצבם הכלכלי והחברתי של אזרחי המדינות, ובמידה רבה הוא מקפל בתוכו את רמת חייהם ושירותי הרווחה הניתנים להם.
מדינות קטנות כמו אירלנד וסינגפור, שרק לפני 15 שנים היו ממוקמות מאחורינו במדרון בהכנסה לנפש, הנהיגו רפורמות של שוק חופשי, עברו אותנו ביעף והדביקו כלכלות ענקיות כמו בריטניה ויפן. הן מחקו כמעט כליל את העוני מתוכן והפכו לכלכלות מובילות בעולם. הן הפנימו את העוברה שבכלכלה הגלובלית רק כלכלה חופשית תצליח. כפי שאמר בפשטות לי קוואן יו, ראש ממשלת סינגפור, בהסבירו מדוע פנתה סינגפור לכלכלת שוק: "הקומוניזם קרס והכלכלה המעורבת נכשלה. מה עוד נשאר?"
אין שום סיבה שישראל לא תשיג תוצאה דומה. גם בכוחנו לטפס במהירות במדרון ולהגיע לפסגת הכלכלה העולמית. המפתח הוא לשלב את היכולות והכשרונות הגדולים הטמונים בעמנו עם מדיניות כלכלה חופשית, שתתן דרור לכוחות היצירה, המקוריות וההמצאה של עם ישראל.
ואכן אנו מבורכים בעם מוכשר, עם "ראש הממציא לנו פטנטים" חדשות לבקרים: יזמים מלידה, עוברים מסורים, יוצאי תרבויות שונות המתחברים בקלות לנעשה בחלקי העולם השונים. כן התברכנו בריכוז מרשים של מהנדסי הייטק ששמם הולך לפניהם, מדענים, טכנאים ורופאים שמסוגלים ליצר מוצרי ידע, מקור העושר החדש במאה העשרים ואחת. אך כפי שהוכיחה הקריסה הכלכלית בגוש הסובייטי, אוכלוסייה משכילה לבדה אינה תנאי מספיק להבטחת צמיחה ושגשוג. התנאי הנוסף ההכרחי הוא החופש הכלכלי - כלומר, כלכלה פתוחה ותחרותית שמעודדת יזמות, השקעות ועבודה. זהו המרכיב שהיה חסר בכלכלת ישראל, וזהו השינוי הגדול שהתכנית הכלכלית והרפורמות באות לחולל. כדי שישראל תעפיל לצמרת הכלכלות בעולם, עליה לדבוק במדיניות הנוכחית שמוכיחה את יכולתה להביא צמיחה ותעסוקה, רווחה ושגשוג לכל אזרחי ישראל.
מה נעשה עד כה?
--------------------------------------------------------------------------------
התכנית להבראת כלכלת ישראל נכנסה לפעולה ביוני 2003, שלושה חודשים אחר כינון הממשלה החדשה. המשק נמצא אז במשבר עמוק ביותר: התוצר הלאומי התכווץ במשך שנתיים רצופות, האבטלה גאתה, השכר ירד, הבורסה צנחה והריבית לאזרחים ולממשלה הרקיעה שחקים.
התכנית הכלכלית באה לא רק לחלץ את ישראל מן המשבר המיידי. היא נועדה ליצור מהפך שירפא את כלכלת ישראל מן הרעות החולות שדרדרו את המשק ומנעו מישראל להתחרות עם מדינות אחרות שהשיגו אותה בשני העשורים האחרונים. בניגוד לדעה הרווחת, הבעיה הכלכלית לא התמצתה בהתנפצות בועת ההיי-טק ובהתדרדרות המצב הביטחוני בשנים 2003 2000-. ישראל נשארה מאחור עוד קודם לכן כי כלכלתה נשארה מונופוליסטית וביורוקרטית, רוויה במיסים ובקצבאות, בעוד שמדינות אחרות הנהיגו רפורמות להגברת התחרות בכלכלותיהן.
בשעה שכלכלות אלו התייעלו, הורידו מיסים ומשכו משקיעים ויזמים, ישראל העלתה מיסים, חילקה קצבאות ללא הבחנה והפכה לשיאנית העולם בימי שביתה לעובר. התוצאה הייתה מיתון עמוק, אבטלה מתרחבת וירידה חדה ברמת החיים של אזרחי ישראל.
השמן והרזה
--------------------------------------------------------------------------------
בניסיון לתאר את מצבנו במשק הגלובלי, השוויתי את כלכלות העולם לחיילים בטירונות המתחרים זוגות זוגות במה שמכונה "מסע פילים": בכל זוג יושב המגזר הציבורי על כתפיו של המגזר הפרטי היצרני, שאמור לשאת את שניהם לקו הגמר. המגזר הפרטי הוא זה שמייצר את
עיקר הערך המוסף בכלכלה, והוא מייצר את עיקר הצמיחה ומקומות העבודה, ואילו המגזר הציבורי אחראי על תחומים חשובים ביותר כמו ביטחון, חינוך ורווחה. משרתים בו אנשים מוכשרים ומסורים, אך עם חלוף השנים הלכה והתרחבה בו מצבת כח האדם מעבר לנדרש והשתרשה בו חסר יעילות, בזבוז ושירות לקוי לאזרח. במקרה שלנו המגזר הציבורי המנופח ("השמן") הגיע למימדים מבהילים של כ- 55% מן התל"ג, בעוד שהמגזר הפרטי ("הרזה") הלך והתכווץ. אם מגמה זו הייתה נמשכת, כלכלת ישראל הייתה קורסת. בתחילת שנת 2003 היינו כפסע מקריסה כלכלית.
המסקנה המתבקשת הייתה ברורה: היה צורך דחוף לצמצם את המגזר הציבורי ולחזק את המגזר הפרטי. זו היא תמצית המדיניות שהנהגנו. הפחתנו במקביל את הוצאות הממשלה ואת שיעורי המס, צעדים שבהם החל קודמי בתפקיד שאותם הרחבו ואף הוספנו עליהם: עודדנו ישראלים לעבור מקצבאות לעבודה תוך הוצאת עובדים זרים, הפרטנו חברות ממשלתיות ובנקים והנהגנו רפורמות שפותחות מונופולים קשיחים לתחרות, ובראשן הרפורמות בנמלים והרפורמה הצפוייה בשוק ההון. כן הנהגנו רפורמה חדשנית שהצילה את קרנות הפנסיה הותיקות של ההסתדרות מהתמוטטות והסירה איום גדול ליציבות העתידית של המשק.
תוצאות הרפורמות
--------------------------------------------------------------------------------
רפורמות מהותיות אלה משנות את פני המשק הישראלי. בחלקן יש משום פריצת דרך עולמית. מטרתן להגדיל תחרות ולהוזיל מחירים, צעד כלכלי חברתי חשוב מאין כמותו ממנו נהנות בראש ובראשונה השכבות החלשות. מעל לכל, הרפורמות חיוניות להצלחה בתחרות העולמית שבה אנו מצויים.
ואמנם תוצאות הרפורמות לא איחרו לבוא. המשק חזר לצמוח, האבטלה ירדה והתעסוקה התרחבה, השכר הממוצע עלה, שוק ההון הגיע לשיא של כל הזמנים ועלות גיוס ההון של הממשלה ירדה לאחת הרמות הנמוכות מאז ומעולם.
ירידת הריביות הורגשה ע"י כל אזרח ואזרח במחירים הנמוכים ביותר בתולדות המדינה של משכנתאות, אוברדרפט, הלוואות וכו' בכל התחומים הללו עלו התוצאות על התחזיות, שרבים פקפקו בהן תחילה. מדיניות זו זכתה לשבחים של הקהילה הכלכלית הבינלאומית, וסוכנויות דירוג האשראי שידרגו כלפי מעלה את הערכותיהם לגבי המשק הישראלי. שיפור זה מוזיל את מחיר האשראי של ישראל, ולא פחות חשוב - הוא מעודד משקיעים בינלאומיים ומקומיים להשקיע יותר בארץ ולפתח יותר מקומות עבודה. העמידה ביעדי התכנית הכלכלית איפשרה לנו לקבל ערבויות פיננסיות מממשלת ארה"ב שסייעו לנו בייצוב המשק ובהגדלת האמון בכלכלת ישראל. אך יש לציין שערבויות אלו ניתנו בהדרגה וקבלתן היתה מותנית בביצוע דקדקני של הרפורמות.
מהפכה כלכלית חברתית
--------------------------------------------------------------------------------
למדיניות הכלכלית היו מטרות חברתיות ברורות: לעודד מי שיכול לעבוד לצאת לעבודה ולעזור למי שאינו יכול לעבוד. ואכן, מתחילת יישום התכנית השתלבו כ200,000- ישראלים במקומות עבודה חדשים שנוצרו ובאלה שהתפנו מיציאת עובדים זרים. הורדת שעורי המס והצמיחה שנלוותה אליה הגדילו את תקבולי המס, מה שאיפשר לממשלה בתקציב 2005 לעזור לאוכלוסיות נזקקות, בין השאר לקשישים (בהחזרת כספים לקצבאות הזקנה ואף הגדלתן), לילדים (בהנהגת מפעלי הזנה) ולחולים (בהגדלת סל התרופות).
אין סתירה בין כלכלה נכונה וחברה חזקה: להיפך, הן משלימות זו את זו. המדיניות הקודמת של מתן קצבאות ללא אבחנה בין מי שיכול לעבוד ובין מי שאינו יכול לעבוד התגלתה כקטלנית הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית. הרחבת הקצבאות גררה העלאות מיסים שכיווצו או מוטטו מפעלים רבים. כתוצאה מכך נפלטו עוד ישראלים למעגל המובטלים מקבלי הקצבאות, מה שהביא להעלאת מיסים נוספת, וחוזר חלילה. מדיניות הקצבאות והעלאת מיסים יצרה מעגל קסמים הרסני שרק הנציח והרחיב את העוני. המדיניות הכלכלית החדשה היא גם המדיניות החברתית הנכונה. היא מעודדת מעבר מקצבאות כי היא מכירה בכך שהיציאה מן העוני מחייבת יציאה לעבודה: ככל שיש במשפחה יותר מפרנסים, יש בה פחות עוני. היא מפחיתה מיסים כי זהו התמריץ הראשון והחשוב ביותר להשגת צמיחה. ככל שהכלכלה צומחת, היא מייצרת מקומות עבודה חדשים להעסיק את אלה שעוברים מאבטלה לתעסוקה. וככל שיש יותר תעסוקה במגזר הפרטי, יש בידי הממשלה יותר תקבולי מס לדאוג לאלה שאינם מסוגלים לעבוד.
תחבורה מהירה לקרוב ופיתוח הפריפריה
--------------------------------------------------------------------------------
אך יש למדיניות הכלכלית צד חברתי נוסף. העוני בארץ מרוכז בעיקר בפריפריה, בגליל ובנגב. במידה רבה העובדה שבמדינה קטנה כישראל קיים מושג הנקרא "פריפריה" היא אבסורד בפני עצמו. את האבסורד הזה אנו מתכווונים לבטל ע"י סלילת רשת תחבורה מהירה של כבישים ורכבות לנגב ולגליל, כולל סלילת קו רכבת שיחבר סוף סוף את הנגב ואילת למרכז הארץ. צעדים אלה ילוו ברפורמות בקרקעות ובנהלי התכנון, על מנת לספק קרקע זמינה וזולה לבנייה בצפון ובדרום. כשזוגות צעירים יוכלו לרכוש בית צמוד קרקע בגליל ובנגב, ולנסוע פחות משעה למרכזי התעסוקה הגדולים, ישתנה המצב הכלכלי, החברתי והדמוגרפי באזורים אלה עד לבלי הכר.
בנוסף, אנו מתכננים מיזמים תיירותיים גדולים באזורים אלה. באזור אילת, ואחר כך צפונה יותר, יוקם אתר בינלאומי לתיירות המשלב בידור, הימורים ומלונות. ואילו באזור הכנרת יוקם
אתר מיוחד בקנה מידה עולמי למשוך תיירים מהקהילות האנווגליסטים במדינות שונות, ציבור שמונה היום למעלה מ100- מיליון אנשים, רובם בעלי הכנסה גבוהה. מיזמים אלו יספקו פרנסה ותעסוקה קבועה לרבבות ישראלים בצפון ובדרום.
כלכלה בריאה היא חיונית איפוא לקיום כל מרכיבי החיים הלאומיים שלנו, וגם הביטחון תלוי בה לאורך זמן. ראינו כיצד הכוח הצבאי השני בעוצמתו בעולם, הצבא האדום הסובייטי, התפורר כתוצאה ישירה מהתפוררותה הכלכלית של ברית-המועצות. כלכלה חופשית וחדשנית היא תנאי הכרחי לקיום צבא חזק ומודרני. נקיטת המדיניות הכלכלית החדשה איפשרה הקצאתם של מיליארדי שקלים לבניית גדר הביטחון, מה שסייע להוריד בצורה חרה את מפלס הטרור ונתן דחיפה נוספת לצמיחה הכלכלית. הביטחון תורם לכלכלה, והכלכלה בתורה תורמת לביטחון. מובן מאליו שאם וכאשר נגיע להסכמי שלום יציבים עם כל שכנינו, יתרום הדבר תרומה נוספת לצמיחת המשק - בתנאי שנמשיך ונתמיד במדיניות של כלכלה חופשית. שלום בפני עצמו, ללא מדיניות כלכלית נכונה, לא יביא את הישועה הכלכלית.
הצורך בהתמדה - התפנית החיובית בכלכלת ישראל אסור שתהיה זמנית.
--------------------------------------------------------------------------------
כדי לעקור את העוני והאבטלה אחת ולתמיד, חייבת ישראל לדבוק בעקביות ובהתמדה במדיניות הכלכלית. גם אם הדבר כרוך בקשיים, גם אם יגרום להרעה זמנית במדדי העוני בגלל תקופת המעבר וההסתגלות של קבוצות מסוימות לתרבות עבודה, אין לנו ברירה אלא להתמיד במדיניות זו ולעבור את השלב הקשה, שרובו כבר מאחורינו. התוצאות החיוביות של המפנה הכלכלי והצמיחה המתחדשת כבר השפיעו לטובה על חייהן של רבבות משפחות שהשתלבו במעגל העבודה ואחרות ששיפרו את מעמדן הכלכלי. אם רק נתמיד במדיניות הכלכלית הנוכחית, יגיעו פירות הצמיחה לכל חלקי הארץ ולכל חלקי העם. רק כך נביא לצמצום העוני, בדיוק כפי שקרה במדינות אחרות שהנהיגו מדיניות דומה. רק כך נסגור את הפער שנפער בינינו לבין מדינות אחרות שהנהיגו רפורמות שוק. ישראל יכולה להגיע לפסגת המדינות המובילות בהכנסה לנפש. תוצאות המדיניות הכלכלית בשלוש השנים 2003, 2004, 2005 מעידות שאנו מסוגלים להשיג יעד זה, ולהפוך את המשבר ממנו נחלצנו לנחלת עבר אליו לא נשוב עוד.
בנימין נתניהו
פברואר 2006
תכנית הצמיחה החברתית
--------------------------------------------------------------------------------
רק כלכלה נכונה תצמצם את הפערים בחברה
--------------------------------------------------------------------------------
תכנית 10 הנקודות לצמצום הפערים בחברה:
--------------------------------------------------------------------------------
המשך הצמיחה
עידוד עבודה
עזרה לשכבות החלשות (מי שאינו יכול לעבוד)
הורדת מסים
הורדת המע" מ – 16.5% ל – 14%
הורדת מס חברות ל – 20%
הורדת מס שולי ליחיד ל – 40%
הרפורמות העיקריות:
חברת חשמל – פתיחה לתחרות והוזלת מחיר החשמל.
מנהל מקרקעי ישראל – חיסול הביורוקרטיה; הקרקע של כל אזרח או עסק תעבור לבעלותו הפרטית
טיסות – הנהגת שמיים פתוחים להוזלת מחירי הטיסות לחו"ל; ביטול המונופול של רשות שדות התעופה.
הפרטות – התעשיות הבטחוניות, חברת החשמל, חברת מקורות ועוד.
הקטנת הממשלה – המשך התייעלות וצמצום הביורוקרטיה, תוך מיחשוב שירותי הממשלה ומכרוז הרכש הממשלתי.
תכנית 10 הנקודות לעידוד העבודה ועזרה לשכבות החלשות:
--------------------------------------------------------------------------------
עידוד תעסוקת נשים
מעונות יום חינם לילדי אמהות חד-הוריות ומשפחות שהכנסתן עד 7000 ₪ לחודש, או לחילופין הטבות מס על העסקת מטפלת.
צהרונים חינם לילדי אמהות חד הוריות עד גיל 9.
עידוד עבודה למשתכרים בשכר נמוך
8,400 ₪ תוספת שכר שנתית באמצעות מס הכנסה שלילי.
השכלה אקדמאית לצעירים
40,000 ₪ שכר לחיילים בשנה השלישית לשירותם הסדיר.
3,000 ₪ הפחתה בשכר הלימוד לסטודנטים (לשנת לימודים).
תחבורה ציבורית
30% הוזלה בתעריפי התחבורה הציבורית.
עידוד העבודה והפיתוח בגליל ובנגב.
10% הטבות לתושבי הגליל והנגב, וקירוב הפריפריה למרכז על ידי רשת כבישים ורכבות.
עזרה לשכבות החלשות (למי שאינו יכול לעבוד)
העלאת קצבת הקשישים ל – 2,400 ₪ בחודש.
50% הנחה בתרופות לקשישים.
7,200 ₪ סיבסוד שנתי של שכר דירה לטווח ארוך בדיור הציבורי.
עלות התכנית ומקורות המימון
--------------------------------------------------------------------------------
סה"כ עלות התכנית לשנה היא 4.8 מיליאר ₪, כ – 2.5% מהוצאות הממשלה.
ניתן לממן זאת באמצעות התאמות סבירות של תקציב המדינה, הכוללות:
הקצאת הגידול הטבעי בהוצאה למטרה זו – 2,000,000,000 ₪;
התייעלות בתקציב משרד הביטחון – 2,000,000,000 ₪;
חיסכון ברכש הממשלתי על ידי מכרוז, כולל "מכרזים הפוכים" ו"שקופים" – בין מיליארד אחד ל – 2,000,000,000.
מימון הפחתות המסים יבוא מהצמיחה הכלכלית, מהגדלת תקבולי מסים והגברת הגבייה - כפי שקרה בשנים 2004-5.
_________________
ערן שכטר
מנהל פורום צעירים באתר עכו_נט
שרק נמשיך להאמין בעכו- בתקווה לעתיד טוב יותר
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
