אחרון הנפילים

מאת: דייויד סלע
עורך, נוסטלגיה אונליין

אריק – אנחנו נפרדים ממך עכשיו,
אתה, רכב ישראל חילו ופרשיו,
אתה עולה כעת בסערה לרקיע,
עכשיו תנוח אריק, לך כל כך מגיע.

שם בשמיים תפגוש את כל החברים,
את אלה שכה אהבת, אלה הכי טובים,
שכבר שנים ביחד חוגגים בכיף -
ולא מבינים למה אריק לא מצטרף.

הם לא מבינים שאהבתך לארץ היא כה עצומה,
הגליל השרון הנגב, אימא אדמה,
וכבר שמונה שנים אתה מעדיף לחיות כאן, אפילו בעיניים עצומות -
רק כדי להיות עוד קצת בארץ ישראל, עוד קצת, עד כלות.

להישאר קרוב רצית, כה חזק רצית, אלוהים,
קרוב לכפר מלל, לירושלים, למעלה אדומים,
להיצמד בכוח לכל פינות הארץ אותה אהבת בעוצמה -
שעה אחת פה טובה לך ממלכות שמיים, נו מה....

אבל כעת עייפת, החלטת לוותר,
בדרכך אמרת: זה הסוף, לא יותר,
וכעת אצה לך הדרך להגיע לתחנה הבאה בחייך -
כל כך הרבה אנשים למעלה מתגעגעים אליך.

הם כבר ממתינים לך, אחיך גיבורי התהילה,
וכשתגיע הם ישירו לך שיר, כולם יחד במקהלה,
יקבלו את פניך ישובים על חבילות קש -
ואתה תביט בהשתאות ותחייך את החיוך שלך, המבויש.

שם תמצא את יגאל בלוריתו מתנפנפת בשובבות,
ויצחק יגיע גם הוא ויישב איתך, מבסוט,
ודדו יחבק אותך ויאמר – "תראה, הנה פה כל החברים" -
ואתה תרגיש לאחר שנות סבל – חמים ונעים.

ובצד תראה את רפול, את הפרה הוא חולב,
וחיים יאמר לך "רק פה אני יכול לספר את מה שעל הבר – לב...",
ושושנה פתאום תפצח בשיר כלניות מרגש -
ויפה תזרוק כמה תרנגולות על האש.

ופתאום תחוש עוצמה אריק, פתאום תתמלא עזוז,
אחרי שנים שלא יכולת כלל לזוז,
החברים הטובים ימלאו אותך בכוח -
פתאום תוכל שוב לחייך בהנאה, לצחוק ולשמוח.

ואנו כאן למטה נותרנו די אילמים,
מרגישים עצבות וקצת ייאוש כבר הרבה ימים,
הלוואי שהיית יכול לארגן את החבר'ה למבצע בזק,
לו רק הייתם יכולים להיות כאן כולכם, לו רק....

פגישת מפקד פקוד
יהי זכרך ברוך המפקד.







עזרא