http://food.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1063123

הבאזר הטורקי בעכו מתעורר מתרדמת חורף ומזמין אתכם לסייר באיזור הכי שיקי בעיר. מסעדות, דוכנים, בתי-קפה ואווירה של אירופה ממש ליד הים. מאי שוב יצאה לסייר וחזרה עם מקומות שאסור להחמיץ נסעתי למסע ברחובות עכו העתיקה לפני שנה עם בן זוגי. מסע עם שני יעדים: ארוחה נפלאה ב"סעיד" ומעט מריחה של הזמן ביניה לבין הארוחה הנהדרת הבאה ב"אורי בורי", על מנת לצבור שוב רעב, סגרו לנו את ה"מסע" ושבנו מאוהבים לביתנו. 5 שעות שהיתי בעכו היום. סעיד לא ראה אותי ואורי בורי לא שמע ממני.
החברה הכלכלית של עכו, אשר עובדת יחד עם ראש העיר שאפשר לכנותו כה"ג'וליאני" הישראלי, שמה לה למטרה לממש את כלל ושלל פוטנציאלי העיר. נסעתי עד עכו העתיקה והרחוקה (אמנם דרך המנהרות) כדי לבדוק עד כמה באמת הצליחו לחדש לנו אותה. במילה אחת: וואו.
הבאזר הטורקי מי שהעניק למקום את שמו "באזר" עוד בימי העות'מנים, לא חשב כמדומני עד כמה הוא מדייק בהגדרה. המורפיקס טועה כשהוא מתרגם לי "באזר" כ"שוק". לא מדובר פה ברעש וצפיפות. באתי לבאזר, מקום שבסגנונו הוא נעלה יותר, ושהמורפיקס לא יגדיר לי אחרת.
לא כל אדם זוכה לפתוח עסק בבאזר. להיות בעל עסק מאוחרי דלת עץ קשתית זה סטטוס, משמעותו היא שאתה טוב במה שאתה עושה, ושאתה אחד ויחיד בעשייה הזאת תחת כיסוי גג האבן המסיבי של הבאזר. כך, בקצב רגוע, שוקק המקום איכויות מטריפות עם סטייל של יוקרה, מודרניות ומערביות.
כשמאחורינו דוכן מיצים טבעיים וחנות מזכרות ישראליות המציעה יצירות אמנים ערבים ויהודים ממיני סוגים, נגלה אל מולנו חלל קטן בנוי אבן וקשתות שכולו בר מרובע וסביבו תשעה מקומות ישיבה לכל היותר. כשאמרו לי "מסעדה חדשה" זה לא מה שדמיינתי. חלל כל כך קטן, אם היצע של מנות כל כך גדול.
המקום נקרא "דלאל", שם משפחתו של אוסמה שבבעלותו כל היצירה הזאת, בעברית משמעות השם היא "לפנק". אוסמה הוא עכואי צעיר עם נסיון כביר במסעדנות שאת כולו צבר במקרה. יחד עם בן דודו מתפעלים השניים מטבח מעולה וחדשני בנועם ובשקט: מנות דגים טריים ומשתנים מהים הלא רחוק מתובלות בטעם עכואי יחד עם פרשנות אישית מוגשות על צלחות ששייכות לסבתם.
החיוך עולה למרומים והבטן מתרחקת מהגב לאחר שבע מנות ראשונות של טוב כשכל אחת איתנה מספיק לעמוד כשלעצמה ונבדלת מהאחרת. כל קשר בין אלה לבין מנות פתיחה של מסעדה ערבית אסלית מופרך. מרק צנובר קפוא בצלוחית שקופה כשמעליו טרטר דג ים עם זרעי עגבנייה וקוביות אבוקדו (45 ש"ח). מנה מרתקת של טעמים מוכרים, במרקמים שאינם מוכרים, אשר יוצרים טעם חדש. סיגליות, לובסטר מקומי אפוי, חתוך ומוגש בצורת קרפצ'יו, מתובל בזיתים קצוצים עם כוסברה ומי ורדים כשמלעלה צנוברים, צ'ילי, פטרוזיליה, בצל סגול ואהבה (48 ש"ח).
דג היום (68 ש"ח) מונח במחבת רותחת. בינו לבין המחבת מפריד "פירה" חומוס טחון ולאבנה תוצרת בית. מעליו חמאה שרופה ורוטב סלק עם וניל יפהפה בצבעו ובטעמו, כשאת הכל מקשטים בגאווה גרגרי אפונה קטנים שמרקמם המיוחד מורגש ומוסיף. פשוט נפלא. החומוס יחד עם חמיצות הסלק מלווים את הדג שבמרכז המנה באופן טבעי כל כך.
אסור לפספס ולו מרכיב אחד כשמארגנים ביס מהמנה על המזלג ולכן אוסמה, שלא מוכן שהסועדים שלו יחוו את המנה באופן שאינו מושלם, מעמיס עם מחשבה לכל אחד מאיתנו את הביס הראשון. אפילו למתוק כבר אין מקום אבל ויתור לא בא בחשבון. "לילות ביירות" (20 ש"ח) שכבה של עוגת סולת מבושלת עם חלב ומעל קציפה של שמנת עם מי סוכר ופיסטוקים. ועוד מרכיבים חדשים, ועוד טעמים נהדרים ועוד שילובים משגעים. הכל לצד יין לבן בוטיקי של "קורן" (30 ש"ח) אשר מוריד את הטעמים בנעימים כדי לפנות מקום לאלה החדשים. אוסמה דלאל הכנסת אושר לחיי שלא הכרתי!
הליכה של יותר משלושה צעדים ממוצעים כבר מביאה אותנו ל"קוקושקה", ה- Primum Snack-Bar שנמצא בשכנות לדלאל ומציע סגנון שונה לגמרי אך באותה רמה גבוהה - אירופאי ועכואי גם יחד. קונספט שמתאים כל כך לבאזר הזה, אוכל טוב ואיכותי שאוכלים על הדרך.

קוקושקה מכין הכל - הציפויים, המתבלים, הממרחים: שרימפסים שהושרו במרינדת אלף טעמים מושחלים על שיפוד עץ קטן בתפזורת עם בצל צלוי והכל מונח על סלסלת עגבניות ועשבי תיבול (33 ש"ח). המרינדה המתוקה-חריפה-חמוצה הזאת, שעטפה את השרימפס לא יותר מדי זמן לפני צלייתו, מאזנת את עצמה באופן שראוי להערצה. פלאפל עדשים כתומות וסרטנים שמתיישב יחד עם רצועות חסה ברבעי פיתה טרייה שנאפת במאפייה לא רחוקה ונצלתה על הפלנצ'ה כאן עם הזמנת המנה יחד עם סלסלת פלפלים חרפרפה נוזלת מעל (22 ש"ח). הכל נוזל גם מחוץ לגבולות גזרת הפיתה כמו שאנחנו אוהבים, רק שהפעם המוטיבציה לכך שלא נפספס ולו טיפה מהנזילה, גוברת. נקניקיות שמכינים במקום בטורטייה צלוייה יחד עם כרוב מתובל בבירה בלונד ושני סוגי חרדל (28 ש"ח). קונוס נייר שנזרקו לתוכו צ'יפסים Home-made בתיבול גרידת לימון ורצועות דג קוד מטוגן לרכות מושלמת, מתמלא מסביבו אט אט במתבלים יצירתיים של איולי עם שמן שומשום ומחית עלי גפן (30 ש"ח). כל הארוחה עם כוס בירה "מלכה" מהחבית (24 ש"ח), קרה והכרחית. נשמע כמו אגדה, אך זו מציאות. איזה יופי של מציאות.

אט-אט הבאזר נסגר אנחנו מנסים לחוות את מה שעוד אפשרי.
כמה צעדים משמאל התמקמה חנות של "גבינות גלילי" שמביאה גבינות בוטיק בגדלים וצבעים שמכריחים טעימה. גאודה פסטו בגוון כחלחל מעניין, גבינת תם קשה עם יין אדום וקממבר בשלה עם תמצית כמהין בתוכה ופטריות שמפניון מעלה, משאירות לנו טעמים נפלאים להמשך ההסתובבות המהירה.

"בדר" בהמשך מימין מציע התפרסות על ספות מרופדות בצבע "אדום טורקי" עם קפה טחון במקום ותה צמחים לצד בקלוואה טובה, כשמהספות אפשר לצפות בגלריה מסקרנת של אמנית תל אביבית. מסעדת "סבידה" שלצערנו נותר לנו ממנה רק חוויית הגן הסגור, תהיה בוודאי סיבה לחזור לבאזר, ולהבא בשעה מוקדמת יותר.

ירדנו להיפרד מעכו בנקודה הכי יפה שלה. מסעדת "אל-באבור" ו"קפנטו" שכנתה הבינו מה יש לעיר הזאת בידיים והחליטו לקחת את הקסם הזה לידיים שלהם. במרחק השפרצה מהים שולחנות של אל-בברור ודק-בר השייך לקפנטו פורסים שולחנות וכסאות. הפיסה המאוכלסת והיפהפיה כל כך משתוקקת למעתיקנים שיעשו עוד כמוה לאורך החוף שעדיין עומד ערום.

חזרתי גם הפעם הביתה מאוהבת. והפעם לא בבן הזוג שלי (גם בו) אבל בעכו. עיר מדהימה באמת שחבל שלא מינפו את ייחודה מזמן אבל מזל שעושים זאת היום. ההתפתחות הזאת מדבקת ואין ספק שהעיר העתיקה של עכו כבר מציעה לנו הכל ומכל טוב. זה, וכביש המנהרות של חיפה, לא משאיר לנו ברירה אלא להגיע לעכו שוב.
לחיי עכו.

הבזאר הטורקי, רחוב וייצמן 1, עכו העתיקה. פועל כל יום החל מ-10:00