מבצע יונתן
ב-4 ביולי יצא לדרכו אחד המבצעים הנועזים ביותר בתולדות צה"ל...
החטיפה
הכול התחיל ב-27 ביוני 1976, כאשר מטוס נוסעים של חברת התעופה הצרפתית "אייר פראנס" המריא מישראל בדרכו לצרפת. לאחר שהמטוס נחת כמתוכנן באתונה, שביוון והמריא שוב, חטפו 4 מחבלים את המטוס ובו 268 נוסעים, מתוכם 12 אנשי צוות. המחבלים הורו לטייס להנחית את המטוס באנטבה, אוגנדה.
הדרישות
על מנת לשחרר את החטופים דרשו המחבלים שישראל תמלא את דרישותיהם. הם דרשו שישראל תשחרר ב-48 שעות יותר מ-50 מחבלים, שהיו כלואים בבתי הכלא בארץ.
בינתיים שחררו החוטפים את אנשי הצוות ואת בני הערובה הלא יהודים. רוב אנשי הצוות לא הסכימו לעזוב את הנוסעים היהודים, ונשארו גם הם בני ערובה. לארבעת החוטפים, שהיו על המטוס, הצטרפו עוד 10 מחבלים.
התגובה
בפני ממשלת ישראל עמדו שתי אפשרויות:
1.להתחיל במשא ומתן (שיחות) עם החוטפים על שחרור האסירים.
2.לשחרר את בני הערובה בהתקפה צבאית.
ראש הממשלה דאז, יצחק רבין החל במשא ומתן על שחרור המחבלים באמצעות שליט אוגנדה אידי אמין, ששיתף פעולה עם המחבלים. המשא ומתן האריך את הזמן, שנתנו החוטפים לישראל עד ה-4 ביולי, בשעה 13:00. זמן זה אפשר לתכנן פעולה צבאית במקביל למשא ומתן.
התכנון
ביום, שבו החל המשא ומתן, הוצגה תכנית המבצע בפני הממשלה.
תת-אלוף דן שומרון (לימים רמטכ"ל צה"ל) היה מתכנן המבצע, והוא קרא לו מבצע "כדור הרעם".
התכנית הייתה להטיס כוח לוחמים לאנטבה. הכוח יתקרב למקום, שבו היו החוטפים ובני הערובה, תחת מסווה של כוח חיילים אוגנדים. הכוח, שיועד לצאת למבצע, ביצע תרגול בדגם של שדה התעופה של אנטבה, ולאחר מכן קיבל המבצע אישור מהממשלה.המבצע
ב-3 ביולי, באמצע הלילה יצא כוח של 6 מטוסים מישראל לאוגנדה. על המטוסים היו 200 לוחמים, מכוניות לכוח הפריצה, בית-חולים נייד לטיפול בפצועים, כוח מפקדים ומטוס אחד ריק להחזרת בני הערובה.
לאחר שבע שעות טיסה, יצא כוח הפריצה בפיקודו של יונתן (יוני) נתניהו לעבר האולם שבו שהו החוטפים ובני הערובה. במקביל לפריצה עסק כוח אחר של לוחמים בראשותו של אלוף משנה מתן וילנאי בהשתלטות על מבנה אחר בשדה התעופה. ההתקפה הייתה מהירה, וב-51 דקות הסתיימה הפעולה.
במהלך הטיסה בחזרה לארץ נחתו המטוסים נחיתת ביניים בקניה לתדלוק ולטיפול בפצועים.
התוצאות
8 מן החוטפים שהיו בשדה התעופה נהרגו, וכן 40 חיילים אוגנדים. מפקד כוח הפריצה, סגן אלוף יונתן (יוני) נתניהו נפל בקרב, ואחד החיילים,
סורין הרשקו, נפצע קשה. 3 מבני הערובה נהרגו במהלך ההתקפה, ו-6 נפצעו.
דורה בלוך הייתה עוד בת ערובה שנהרגה באוגנדה אך לא בזמן המבצע. במהלך הימים ששהו החטופים באנטבה, חלתה דורה שהייתה אישה מבוגרת ואושפזה בבית חולים באוגנדה. היא נשארה בבית החולים לאחר שחרור בני הערובה האחרים, ונרצחה כמה ימים אחרי כן בידי השירות החשאי של אוגנדה.
הצלחת הפעולה הדהימה את מדינות העולם. לארגוני הטרור, המבצע היה מהלומה (מכה) קשה.
הצלחת המבצע העלתה את המורל (מצב הרוח) בישראל ובצה"ל. המבצע חיזק את האמונה שבכוחו של צבא ההגנה לישראל להתמודד עם איום הטרור.
שם המבצע שונה מ"כדור הרעם" ל"מבצע יונתן", על שמו של מפקד כוח הפריצה, יונתן (יוני) נתניהו.
במלאות 25 שנה למבצע יונתן אמר נשיא המדינה, מר משה קצב, בין השאר:
"בחיי מדינת ישראל ידענו, העם היהודי, אזרחי ישראל והעולם, מבצעי גבורה רבים, אשר שברו את כל שיאי ההיסטוריה. מבצע יונתן הוא המבצע המפורסם ביותר, הנועז ביותר ומבצע החילוץ הרחוק ביותר, במרחק אלפי קילומטרים ממדינת ישראל. מבצע אשר היווה נקודת מפנה בתולדות המאבק העולמי נגד הטרור."
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
