מושב בגבול לבנון
לא תמיד שורר שקט כאן, לא תמיד דומם.
המתישבים כאן, הכירו גם גבול מדמם.
מאד טעימים הפירות,ומאד נעימים האנשים.
הם זוכרים את ההר ואת הטרשים,
שהמתינו להם, בהגיעם בשנות ה-50 .
הצפרים צייצו אז, בשפת אבותיהם,
ואילו הם חשבו ודברו ערבית וצרפתית.
גבול עשן , מקפיץ כל נם וכל ישן.
ולמחרת , יש לחרוש, לזרוע ולדשן.
50 שנים חלפו ונותרו כאן, אותם הטרשים.
מטעים פרחו וגדלו, ופיריים מרשים.
גו האנשים שח, אך הם נותרו נעימים,
הבתים הטובלים בירוק קטנים וצנועים.
קולות קירקור עולים מהלולים הסמוכים,
החיים כאן נתפשים, פשוטים ולא מסובכים.
איוב הכורדי , ואלברט המרוקאי מתחת לאלון.
ונשותיהם החביבות והצנועות, מביטות מן החלון.
מגישות באהבתן ובנדיבותן את המטעמים.
מאכלי עדות-שיחתן, ולהגן – אלף טעמים.
משני עברי ההר הירוק, מצויים חקלאים.
אלה מנופפים בחניתות, ואלה במזמרות.
והנשים, אלה מקוננות , ואלה מזמרות.
והפיסגה , שביניהם, היא הגבול החוצץ.
וסביבו לעיתים, כל העולם מתפוצץ.
והחיים מתמתחים להם , בצילו של האלון,
הרבה חיוכים ומטעמים של אהבה, מבעד לחלון.
והעצים ממשיכים לצמוח, וגנים לפרוח.
והשקט הזה, כמו נישא על גבי עלים ברוח.
והפירות, כל כך טעימים, והאנשים, כל כך נעימים.
להכל סביב כה ירוק, והמרכז הרועש, כה רחוק.
וכל צער נדחה, בעזרת קולות האחווה והצחוק.
איוב קם , מפהק בכל פה, ונפרד מידידו לשלום.
אלברט במבט תוהה, חשב, כיצד נתגשם החלום?!
זוכר הוא היטב, את הלילה ההוא, בשנות ה-50 .
כיצד ירדו ממשאית, הישר לאוהל שורץ נחשים.
והשחר , שהביא איתו נוף שמם, קוצים וטרשים.
אכן...פרק חיים עבר...גדול ומרשים !

שיר מקסים...
שמעון שוב מוכיח את כישוריו הרבים...

אני עדיין מחכה להקלטה של השיר שחפים בביצוע המקסים:)

שמעון אחי היקר ,
שיר יפיפיה , כל כך אקטואלי ומחזיר אותי לריחות והצבעים בצפון
לישון בפרדסים סמוך לגבול הלבנוני ,תחת יריעת השמים והכוכבים הבוהקים
רק להוריד את הווליום של פגזי התותחים .....כמה פסטורלי
האחווה של העובדים יחד לפרנסתם -חוצה גבולות

ברשותך אנצור את השיר לאלבום מזכרת יחד עם השיר של צביקה

כל הכבוד לך אחי איש האדמה והטבע

אחיך אילן