על ידידות מיוחדת שנולדה ושנקטעה במלחמה
בני כלפון

אביו של החייל נעם מאירסון ז"ל, שנהרג בלבנון, שימש השבוע כסנדק בברית המילה של בנו של חייל המילואים אילן סוויסה מעכו, ששירת עם נעם באותה פלוגה בלבנון. על הקשר המיוחד והקצר בין הידידים מעכו ומירושלים

חיים מאירסון הסנדק ואילן


נעם בטנק

בין משפחת מאירסון מירושלים לבין משפחת סוויסה מעכו נרקם קשר מיוחד במינו. הקשר החל לאחר נפילתו של חייל המילואים נעם מאירסון ז’’ל במלחמת לבנון השניה, בהיותו בן 23.
אילן סוויסה, שירת באותה פלוגת מילואים יחד עם נעם, פגש לראשונה את הוריו של נעם במהלך השבעה, כאשר הגיע יחד עם מספר חיילים מגדוד המילואים לנחם אותם. הוא חלק עימם את הזיכרונות והחוויות להם זכה בזמן המועט שהיה בקרבתו של נעם. כבר אז סיפר להוריו של נעם על כך שאשתו בהריון מתקדם והבטיח להזמינם לברית המילה. אילן לא שכח את הבטחתו ומייד כשהתבשר על לידת בנו, היה זה אך טבעי בעיניו להזמין את ההורים לטקס ברית המילה. הוא ביקש מאביו של נעם, חיים, לשמש כסנדק של התינוק. ההורים, שהתרגשו מההזמנה המיוחדת, הגיעו לאירוע, שנערך ביום א’ האחרון בעכו, והרגישו ממש כחלק מהמשפחה.
ההיכרות עם נעם הותירה באילן רושם חזק. "חבר ואח יקר הוא לי", מספר אילן. "בזמן המועט שיצא לי להכירו ולמרות הפרש הגילאים בינינו, מצאנו שפה משותפת ונקודות דמיון רבות, שנינו דתיים ציוניים, מאמינים בבורא עולם, באהבת המולדת הטבע והסביבה. כזה צעיר ועם ביטחון וידע גדול, ללא כחל וסרק, ממש מודל לחיקוי, בעיקר לצעירים והחדשים בפלוגה".
על השבת האחרונה ביחד סיפר אילן: "באותה השבת באתי וישבתי לימינו, מתחת לטנק, על מזרן צוות, נשענים על הר הפלדה המאובק שלנו, שעת אחר הצהרים. שאר החבר’ה הדתיים ישבו על ארגזי פגזים ממולו בזמן שהוא דרש בפנינו את משנת הרמב"ם - ’איסור פחד בעת מלחמה’: "וידע על יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישם נפשו בכפו ולא ירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו…". אני זוכר שהפסוק לא נתן לי שקט וסיננתי לעברו "איך אוכל שלא לחשוב על אשתי וילדיי, הלא אני נלחם היום על הבית שלי, של משפחתי ולאו דווקא על ישראל השלמה".
"לאחר ניגוני וזמירות עונג שבת יחדיו, פסענו יחד, אני ונעם, לכיוון בית הכנסת לתפילת ערבית, כשכל הדרך אני מתעקש על מהות הסיבה שאני נמצא כאן - למען משפחתי, שהיא כל עולמי. דיברנו רק עליי ועל משפחתי. הוא התעניין, עודד והקשיב. סיפרתי לו שעכו זו החזית. סיפרתי לו על הקטיושות, על הילדים המפוחדים, על חבר לעבודה ובתו שנהרגו, ושני אחים נוספים ששהו במקום. לי זו הייתה מלחמה קשה ומוזרה. נעם הבטיח לבדוק עבורי את הסוגיה ואמר שאינו יכול לשפוט את השגותיי בנושא, משום שלו אין עדיין משפחה משלו וכאן כבר השחיל מילה על עצמו, ובחיוך גדול בישר על תאריך חתונתו הקרובה".
"אני נזכר במילותיו של נעם כל אימת שאני מביט בפני ילדיי ונעשה חזק יותר ואיתן למענם. חילקתי את גלויות הכיס ל’ברכת היציאה למלחמה’. כולנו עלינו יחד לאוטובוס. נעם ביקש גם בשבילו גלויה".
אילן שולף מתיקו מספר צילומים בהם נראה נעם בימיו האחרונים בפלוגה, בעת ההמתנה לפני הכניסה ללבנון. נעם נראה טובל במימי נהר הירדן הקפואים ובמספר סיטואציות אחרות יחד עם החבר’ה בפלוגה. אילן ממשיך ומספר "זכורני שלאחר שחזרנו מן הכנרת, עצרנו במסעדה בבעלות אדם ערבי, על אם הדרך קרובה לעמיעד. זו היתה המסעדה היחידה שהייתה פתוחה בימים טרופים אלו, וגם היא, לרוע מזלנו, לא הייתה כשרה. אנחנו, ‘הדוסים’, כמו בהרבה מקרים דומים, נאלצנו להישאר בחוץ ולהסתפק בחטיפים כשרים, בזמן ששאר הפלוגה מתענגים על הבשר. בחרנו לנו גלידת ‘מגנום’ משובחת על טהרת השוקלד ושתייה. שמעתי את נעם מסנן משהו לגבי הכמות וסוגי השוקולדים וגם שם חיכינו בתור. בזמן שהטלוויזיה ברקע דיווחה על ההרוגים המילואימניקים בכפר גלעדי, תפסנו לנו שולחנות עץ בחוץ. נעם ישב בשולחן ממולי, התענג על הגלידה וכל זאת תוך שהוא קורא בספר "דרכי טהרה", ספר הלכות לחתנים. מדי פעם מרים עיניו אלי ובעניים בוהקות ובחיוך רחב אמר - ’זה פשוט מרתק’. הוא הקרין יופי פנימי וחיצוני, צניעות וענווה - ניכר כי שאב זאת מבית הוריו".
"הפעם האחרונה שראיתיו הייתה למעשה במלכיה, צומת הכניסה למחנה תורמוס, לפני הכניסה ללבנון. את הידיעה על מותם של נעם ומפקדו יותם לוטן קיבלנו למחרת, מתחת לרשת ההסוואה".
אילן, שלא ישכח לעולם את הידידות המופלאה שהציב בפניו הגורל, הכין סרטון קצר לזכרו, אותו ערך לקראת יום השלושים לפטירתו. ההיכרות עם נעם והידידות החמה שנוצרה ביניהם בתנאים הקשים של המלחמה, השפיעה רבות על השקפתו על החיים, והוא מקווה להתמיד בקשר עם הוריו של נעם ורואה בהם כמשפחתו השנייה.

צילום ברית: בני כלפון
צילום נעם: אילן סוויסה



ההורים מאירסון עם אילן ולנקרי בברית - צילום עכונט

http://scoop.co.il/article.html?id=4880

מזל טוב לרגל התינוק וכל תושבי עכו משתתפים בצערם של משפחת מאירסון

מרגש ..

אילן ... אצילות נפש ..

הייתי בברית .. לא הכרתי את הסיפור .. אני קורא ומצטמרר ...

כל מילה נוספת ...

הרבה מזל טוב .. ורק בשורות טובות ..

הכבוד בו זכיתי ינצר בלבי לנצח

אחים שלי ,
ראשית תודה אישית על הברכות והפירגון
בשבילי זו היתה שמחה כפולה
גם בהולדת נריה בני וגם בכבוד הגדול בו זכיתי
מי שהכיר את נעם מאירסון הי"ד היה מבין איזו זכות גדולה נפלה בחלקנו
אני בקשר מתמיד עם משפחתו שהפכה למשפחתי
ומיום ליום מברך על הברית שנכרתה ביננו - ונחתמה בטקס המילה של בני

לכל איש יש שם....ולכל שם הסבר ....
שמו הראשון נריה ניתן לו בזכות נרות השבת שדלקו בחדר הלידה מתחילתם של צירי הלידה
זכות גדולה להיוולד בשבת קודש -גם אנוכי עבדכם נולדתי בשבת
משמעות נוספת
אותיות נר = נעם רעי
והקירבה לחג החנוכה שבפתח

השם השני מאיר = ע"ש אבי ז"ל
בתמונה המשפחתית והציורית שלנו הפחנו נשמה -נר משול לנשמה
ומה שהתקבל :


נר יה מאיר באור גדול ב"ה



מי יתן ונשמע בשורות טובות .

(-:

לקראת חג החנוכה ולידת נריה, תוך שילוב המשפחה החדשה של נועם ז"ל,

חגים שמחים (ועצובים גם יחד)....