פריטת רימונים במסילת ציון
בספטמבר עם רימוני עכו
וגומרים אותה במארס עם רימוני וונדרפול
גל קרניאל | צילום: יובל טבול - הארץ
במושב מסילת ציון עומד צריף לבן שחצי משטחו מכונה. בצדה האחד קוטם פועל מנפאל את ראשו של הרימון. אז זה נשאב פנימה, נחתך לשמיניות, עובר דרך גלגלת פלסטיק שבסופה, מצדה השני של המכונה, נושרים גרגרים אדומים מפתים. פועלת בחלוק לבן נטול כתמים שואבת מהם את שאריות הקליפה הלבנה.
מפעל ניב צ.ק. חקלאות בע"מ קרוי על שם ניב כורך. ב-1994 כשניב היה בן 22 נסע לטייל בהודו, ושם נעלם. אבא שלו, שלמה כורך, שהיה אז סוכן ביטוח מראשון לציון, הוביל מסע חיפושים שנגמר שנה אחר כך במציאת הגופה. "במשך כל הזמן הזה אמרתי לעצמי שלא חשוב מה שיהיה, אני אמשיך לחיות. ברור שאחרי משהו כל כך אינטנסיווי קשה לחזור לשגרה האפורה, פתאום נראה לי שולי להתעסק בזה".
כורך כתב ספר על החיפושים, אחר כך נטע עצי פרי במסילת ציון וגם התגרש מאשתו. ב-2003 הקים עם שותפים את בית האריזה לפריטת רימונים ועזב כליל את עסקי הביטוח. תחילה פרטו את הרימונים בידיים, גרגר אחרי גרגר. אחר כך קנו מכונה (פטנט ישראלי של המכון להנדסה חקלאית). כורך, שותפיו ועובדיו מתחילים את העונה בספטמבר עם רימוני עכו וגומרים אותה במארס עם רימוני וונדרפול. כדי לספק גרגרי רימונים לאירופה במשך כל השנה פתחו לפני חודשיים מפעל דומה בהודו. "לי זו סגירת מעגל, לחזור להודו", אומר שלמה כורך. "לא אגיד שאני אדם מאושר, אבל אני הרבה יותר מסופק".