 |
| עכונט כדרך חיים |
 |
הצטרף: 25 דצמבר 2005, 11:28
הודעות: 2910
|
אומרים שרק המוות יפריד בין זוג אוהבים, אבל עכשיו
כששכני דלת מול דלת הלך לעולמו נדמה לי שאפשר
לומר את זה גם אלו שחיים בשכנות טובה.
מת השכן שאהבתי את חוכמת חייו והוא מדי פעם
התעניין בכתיבה שלי. לכן, אני חש צורך לשבת ולכתוב
עכשיו כמה דברים לזכרו.
אני זוכר את היום שבו איציק ומשפחתו עברו להיות השכנים שלנו.
אני זוכר את כל הקופסאות שהם הובילו ופירקו. לימים נודע לי
שהם היו גם השכנים שלנו בדירה הקודמת שבה גרנו.
אמי אומרת לי שהיא לעולם לא תשכח את המסיבה היפה
שערך בחתונתם שלה ושל אבי. למרות המשקע הכבד
של כל אחד מהם מנישואיהם הראשונים, הוא דאג שיהיה
להם שמח בחתונתם השנייה, וזאת אחת הסיבות שאני אהיה
אסיר תודה לו כל חיי.
חסרונו של שכן מתחיל בחדר מדרגות חשוך, שהוא כבר
לא יושיט את ידו להדליק. במילות הרגעה ובמד לחץ דם
אותו דאג להביא כשלא חשתי בטוב.
אני זוכר את אחד הפעמים בהם שכב על הרצפה
מחוסר הכרה, ואני התחלתי להספיד אותו
עד שראיתי אותו חוזר לעצמו ומפונה על-ידי צוות מד"א.
הוא לא יכול היה להישאר הרבה בבית, והיה מסתובב בשכונה
כך שלא למעט שכנים היה יוצא לראותו אותו יום יום.
היתה לי הרגשה שהוא הולך ונעלם, אבל לא ידעתי עד כמה
הוא הולך ונעלם יותר מהאחרים שסובבים אותי. אבל לפני
כמה חודשים כשהוא חזר מתקופת אשפוז ארוכה במיוחד
והוא שוב חזר להסתובב בשכונה, אבל כבר עם מקל הליכה
לא יכול היה להתרחק יותר מדי רחוק מהבלוק, ידעתי שזאת
התחלת הסוף. בעיקר בגלל שניסיתי לחבק אותו והוא כבר
היה עייף מדי בכדי לחבק אותי בחזרה.
הוא סבל מספיק בחייו ואני מקווה שהוא עכשיו בגן-עדן,
אני לא נמנע מהמחשבה הזו, כי אני מאמין יותר מתמיד
שהמוות זה לא סוף הדרך ויש לו המשך, גם אם אנחנו
לא רואים אותו מכאן. עכשיו בבית הקברות יש לו שכנים
אחרים, אבל אני שלעולם לא אשכח אותו מאמין שאזכה
לשוב ולראות אותו יום אחד.
"צריך למצוא דרך להנציח אותו", אמר לי חבר שהכיר אותו
לא פחות טוב ממני ואין לי ספק שמי שנתן את כולו בעזרה
לזולת ראוי לזה שיוסיפו לזכור אותו אחרי לכתו.
הוא ללא ספק יחסר לי. יהי זכרו ברוך !!
|
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
