 |
| עכונט כדרך חיים |
הצטרף: 16 ינואר 2008, 21:36
הודעות: 1627
|
וכך רואה הכתב בן קמינסקי , מאפוק טיימס ישראל ,את המצב בעכו , זה היה בזמן ביקור הנשיא בעכו
הנפגעים האמיתיים של המהומות בעכו
15-10-2008 מאת: בן קמינסקי - אפוק טיימס ישראל
תושבי עכו מנסים להשיב את החיים למסלולם לאחר ההתנגשויות האלימות בשבוע שעבר. עכו, המדגישה את המתח בין המגזרים, שולחת תמרור אזהרה לכולנו
תושבי עכו מנסים להתאושש אחרי המהומות. חלקם מתאמצים להשיב ולקיים את החיים המשותפים בעיר
עכו, היא מעין מיקרוקוסמוס של המצב בין היהודים לערבים בישראל. בשבוע שעבר היא הציגה לנו תמרור אזהרה. מתיחות מורכבת רבת שנים הוצפה על פני השטח כאשר ג'מאל תאופיק נסע במכוניתו בשכונה שרובה יהודית לאחר כניסת יום הכיפורים.
המתיחות התמידית בין שני הצדדים הובילה למהומות אלימות וחשש להתפשטותן לערים מעורבות נוספות.
המהומות לא היו הפתעה לתושבי עכו. התושבים מספרים כי ניתן היה להרגיש את המתיחות גם לפני כן. "ידעתי מאז ומתמיד שאין פה דו קיום, אלא יש דו פרצופיות, גם כשהייתי ילד הבנתי את זה", אמר אהרון ז'ובינו אשר התגורר בעיר במשך 35 שנה. היום הוא עומד בראש "המרכז הבינלאומי לשלום בעכו", אשר שם לעצמו למטרה להקרין שלום לכל המדינה, לכל האזור ואף לכל העולם. הוא דווקא שמח על מה שקרה "בגלל שזה מציף את הבעיה, וכשיש בעיה אז מתחילים לפתור אותה".
אלברט לוי, מייסד אתר האינטרנט "עכונט" המסקר באופן שוטף את המתרחש בעיר, מסביר כי ליהודים ולערבים בעכו שתי פנים. ישנן הפנים של מסחר ושל חיבה. "אבל אם קיים משהו שהוא דת או לאום, אתה רואה התנהגות אחרת", הוא מסביר.
התרעומת צפה על פני השטח
שתי תרבויות שונות החיות זו לצד זו, המלוות במטענים לאומיים ודתיים, נדרשות לסבלנות ואיפוק רבה כדי לשמור על חיים הרמוניים. בעוד יהודים מתלוננים על ערבים ששומעים מוסיקה בקול רם ביום כיפור, מתלוננים הערבים על יהודים שאוכלים פלאפל ושותים בירה בעיר העתיקה בימי הרמדאן. בינתיים הצדדים מבליגים, אך המתח מצטבר. ערבים ויהודים חיים ביחד בעכו זה מאות שנים, והמטענים שנספגו לא הסתכמו ברכב אחד שנסע בשכונה יהודית ביום כיפור.
אמאל שאבן, ערבייה המתגוררת בשיכון המזרח, אמרה כי אינה יכולה לחזור עכשיו לביתה. "את לא שכנה שלנו, את האויבת שלנו", אמרו לה השכנים. היא מספרת: "אנשים שהיו לוקחים ממני לחם ושותים אתי את הקפה אומרים לי שאני לא שכנה. 13 שנה [של חיים משותפים], הכול נמחק בשנייה". היא מתלוננת כי המשטרה נתנה לה זמן קצר לפנות את החפצים מביתה.
היהודים, מצדם, חוששים מהגירה הדרגתית של ערבים לשכונות היהודיות. תושבים ערבים שאינם מתחשבים באורח החיים התרבותי והדתי של התושבים היהודים רק מסייעים לחיזוק המתח. ב', עובד בעיריית עכו שהעדיף להישאר בעילום שם, מסביר כי כאשר ערבים עוברים להתגורר בשכונות יהודיות חלק מהתושבים היהודים עוברים לשכונות שנשארו יהודיות. לאחר מכן גם אל שכונות אלה מגיעים תושבים ערבים."העיר הזאת לא שייכת ליהודים כבר – הערבים רכשו את העיר", אומר ניסים, תושב העיר. "מאז שנכנסו ערבים לשכונות יהודיות, בחורות לא יכולות לצאת במוצאי שבת בגלל שמציקים להן", אומר חברו צביקה.
ב' מאמין כי הבעיה נעוצה בכך שהמיעוט לא יודע לכבד את הרוב. "התחושה היא שהמיעוט בעכו מרגיש שהוא השליט, 'אני פה לעשות לכם דווקא – אני אגור לכם בשכונה, ורוצה להתפלל במקום שלא פעיל כבר מ-1948, בקולי קולות".
תושבים יהודים רבים מרגישים כי המעבר לשכונות היהודיות הוא מגמתי. להרגשתם המעבר לשכונות יהודיות מלווה בתחושה של "אנחנו היינו פה קודם". ב' מסביר גם כי הבדלי המנטליות והתרבות מקשים מאוד על החיים המשותפים. "כשאתה מכניס תרבות כפרית לתוך תרבות עירונית – זה פיצוץ".
ב' מסביר כי באופן קבוע כבר כמה זמן ביום כיפור, בכיכר שליד העירייה, יהודים מתאספים לאחר התפילה בבית הכנסת וכמה פרחחים ערביים זורקים חזיזים, מפעילים מוסיקה בווליום גבוה ונוסעים באופנועים. המסר שמתקבל, הוא מסביר, הוא שהיהודים אינם רצויים שם עוד. בנקודות המועדות להתפרעות הציבה המשטרה כוננות מוגברת, אולם את מה שהתרחש בשיכון המזרח היה קשה לחזות מראש. ב' מסביר כי תהלוכות שנאה ערביות שהתקיימו בשיכון המזרח, דווקא בשכונה שנותרה עוד כמעט כולה יהודית, הגבירה את המתח עד כדי פיצוץ.
"זה לא רק עכו", הוא אומר, "עכו זה מיקרוקוסמוס של המדינה". התחושה מצד הערבים היא של האפליה ארוכת השנים, הוא מסביר, קשה מאוד להרגיע גם לאחר שמיושמת אפליה מתקנת. תושביה הערבים של עכו, כמו תושבים ערבים במקומות אחרים בישראל, מוחים על קיפוח מתמשך ועל אפליה. הם מרגישים שבכל תחום היהודים תמיד עומדים בראש סדר העדיפויות, והערבים הם אזרחים סוג ב'. גם במהומות האחרונות מרגישים ערבים רבים כי בהתנהלות המשטרה הייתה מן האפליה. הם כועסים על כך שהמשטרה לא הצליחה להרגיע את הרוחות בזמן. אם היו אלה יהודים שהיו מותקפים כפי שהותקף נהג המכונית ביום כיפור, טוענים תושבים ערבים, המשטרה היתה מגיבה מיד ודברים היו נגמרים אחרת.
לא רק עכו
אביב וסרמן, מיסד הקרן לפיתוח לוד, מסביר כי הסיבה העיקרית לתחושת המתיחות היא תחושה של אפליה בקרב הערבים. בלוד, הוא מסביר, הפערים בתנאים ובשירותים של אזורים בעלי סמיכות גאוגרפית מעוררים את עיקר המתחים. וסרמן מספר על פערים עצומים בשירותים ובתשתיות בין שכונות יהודיות וערביות הסמוכות זו לזו, ואף על פערים בשירותים בשכונות מעורבות. "יש תחושה כללית שלוד לא נמצאת על המפה באופן כללי אצל מקבלי ההחלטות, והתחושה היא הרבה יותר גדולה בקרב ערבים", הוא אומר.
כדי להרגיע את המתיחות מציע וסרמן לקיים פורומים לעשייה משותפת. "יש מעט מאוד פורומים בעיר לעשייה משותפת. זה יוצר מצב שהקהילות החיות בעיר מאוד שבטיות", הוא אומר. "במקום שכל הקהילות השונות שחיות בלוד יפעלו יחד לתיקון המצב, הרבה פעמים האגרסיות יוצאות אל השונה ממך". כמו בעכו, גם בלוד תושבים ערבים נכנסים בהדרגה לשכונות יהודיות, ואילו יהודים מעדיפים לעזוב ולפנות את השכונות.
"אני מקווה שהאירועים שקרו בעכו לאחרונה שמו מראה לכולם", אומר וסרמן. "גם לתושבים שחיים בערים המעורבות גם לארגוני מגזר שלישי גם לקרנות וגם למשרדי הממשלה – והראו לכולם את הפוטנציאל הנפיץ והאלים שקיים בערים המעורבות". וסרמן מאמין כי הערים המעורבות בישראל היו צריכות להיות מופת לשיתוף ערבי-יהודי, אולם במקום זאת הפכו כולן למופת להזנחה. הוא מקווה כי משרדי הממשלה יתנו את הדעת כדי להשקיע יותר בערים המעורבות.
לשווק שלום
לצד המתיחות הרבה ישנם גם תושבים הפועלים להרגעת הרוחות ולעידוד החיים המשותפים בעכו. אהרון ז'ובינו מאמין כי ניתן להשיג שלום על ידי עשייה משותפת. באמצעות המרכז הבינלאומי לשלום בעכו הוא מתכוון לערוך פעילויות משותפות בין יהודים לערבים. המרכז כבר מקיים טיול אופניים שנתי למען השלום עבור יהודים וערבים. במרכז אותו מתכנן ז'ובינו להקים בעכו מתוכננים מפגשי הידברות, סדנאות משותפות שונות, פעילויות תרבותיות משותפות, כיתות ללימוד השפה העברית והערבית ומוזיאון לשלום. הוא רוצה להכריז על עכו כ"בירת השלום של המזרח התיכון". המרכז לשלום ותנועת הנוער "השומר הצעיר", הקימו בעיר סוכת שלום, בה אורגנו פעילויות להידברות ולאי-אלימות. ילדים יהודים וערביים עמלו על הקמתה וקישוטה ביונֵי שלום.
מדריכי תנועת "הנוער העובד והלומד", חילקו בעיר עלונים הקוראים להפסקת האלימות. העלון לא דיבר על אידיליה של דו קיום, אלא על קיום משותף ללא התעלמות מהקושי ומהמתחים הקימים, ועם מאמץ רב ליצירת הידברות אמיתי. "מפגשינו עם הילדים והנוער שאנו מדריכים, חניכינו היהודים והערבים, מבהירים לנו כי עבורם, דור העתיד של העיר הזו, אנו נדרשים להתעלות מעל אירועי הימים האחרונים".
באמצעות אתר האינטרנט "עכונט", המדווח באופן מקיף על המתרחש בעכו, מנסה אלברט לוי להרגיע את הרוחות עד כמה שניתן. הוא מנסה לדווח על דברים במהירות האפשרית ולהפריך שמועות בלתי מבוססות. לאחר שהתפשטו שמועות על בית כנסת עתיק שחולל מיהר לוי בחצות הלילה למקום כדי לדווח במהירות האפשרית ולהראות לתושבי עכו כי הדבר איננו נכון. שמועות המופצות כדי לעורר שנאה ולהצית אלימות נפוצות בימים האחרונים הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים. לוי מספר כי גם תושביה הערבים של עכו עוקבים אחר האתר. לוי אופטימי ומאמין שהחיים יחזרו למסלולם.
ח"כ עבאס זכור שביקר בסוכת השלום בעכו מאשים בין היתר את עולם התקשורת המסית לשנאה. הוא אמר כי כשמראים בתקשורת רק תמונות של ערבי מקלל יהודי, או כשרואים מה קורה בעזה ובגדה, תחושות השנאה מתחזקות. עבאס מאמין שיש צורך בהידברות בגובה העיניים ובשוויון זכויות כדי להרגיע את תחושות השנאה. "אני לא צריך להרגיש שאני אזרח סוג ב'", הוא אמר, והציע למדריכי תנועת הנוער לבקר בבתי ספר ערבים ויהודים. הוא מספר כי התחושה בתוך בתי הספר הערביים היא כי כל היהודים שונאים ערבים, ובבתי הספר יהודיים כי כל הערבים שונאים יהודים – ויש להראות להם שלא כך הדבר.http://www.epochtimes.co.il/news/content/view/9887/85/
_________________
שלום פעיל ומשגשג
בינינו לבין עצמינו בינינו לבין שכנינו - בארץ ובעולם בינינו לבין המקום - סביבתנו
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
