 |
| עכונט כדרך חיים |
 |
הצטרף: 25 דצמבר 2005, 11:28
הודעות: 2910
|
אני חלילה לא רוצה לחדור לחייו האישיים של בראד פיט, אבל לפני שאספר לכם
על הסרט: "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" שצפיתי בו אתמול אחר-הצהריים
אני מרגיש צורך לפתוח ולומר שבזכותו גיליתי את השחקן הזה מחדש, הוא איש
עם לב רחב. לא רק שבחייו הוא מאמץ ילדים לא שלו אלא שגם כשחקן הוא הולך
ומגלם דמויות לא קלות של כאלה שנותנים משמעות אחרת לחיים שלנו כצופים.
אני מתכוון לא רק לסרט החדש הזה שמועמד לאוסקר (וכולי תקווה שהוא יזכה)
אלא גם לסרט ששיחק בו לפני כשנתיים, "ההתנקשות בג'סי ג'יימס".
אורכו של הסרט הוא 160 דק' (שעתיים ו-40 דק'), ולדעתי בניגוד להרבה סרטים
באורך שכזה כל דקה בו חשובה. בכדי לא להרוס לכם, אני כמובן לא אגלה לכם
את העלילה אבל מה שכן, אספר (אני יוצא מתוך הנחה שאין אחד שלא קורא את
התקציר לפני שהוא הולך לסרט) שהעלילה עוסקת באחד שנולד בגיל 80 ועם
הזמן הולך ונהיה רק צעיר יותר ויותר. בחיי היום יום מדברים לא פעם על כאלה
שנולדו עם נפש מבוגרת, אבל בנג'מין באטן (גיבור העלילה) ממש נולד כך עם
עור מקומט ועוד כל מיני דברים שבני גיל הזהב סובלים מהם. יהיו שישוו את
הסרט הזה בצדק או לא, לסרט שיצא לפני כ-15 שנה - "פורסט גאמפ". באמת אני
זוכר איך הסרט הזה בזמנו הרשים אותי לא פחות, אבל בסופו של דבר מה שבעיקר
נשאר ממנו למרות תפקידו המרשים של טום הנקס ששיחק את התפקיד הראשי בו,
הם האפקטים (השתלת דמותו של הנקס לכל מיני תיעודים היסטוריים) והפסקול.
בסרט - "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" העלילה משאירה הרבה מאוד מקום
למחשבה גם אחרי שהסרט נגמר.
יש בסרט לא מעט רגעים מרגשים שהמוטיב בהם הוא הזמן. מעבר למה שקורה בחייו
של באטן שכל הסיפור מובא מזווית הראיה שלו, מסופר על כך שעוד לפני שנולד
בתחנת רכבת בעיר, אב ששכל את בנו במלחמה בנה שעון (אותו שעון שאתם רואים
בתמונה למטה) שהמחוגים שבו יזוזו הפוך. בתחילה כולם חשבו שזאת תקלה, אך
הוא מסביר שהוא בחר שהשעון הזה יפעל בצורה הזו. כך שכל מה שאיבדנו יחזור
אלינו.
מצאו חן בעיניי מוסרי ההשכל שבו, לא פחות מאשר את העלילה עצמה כפי שהיא
מסופרת. כך שהייתי בטוח שמיד אחרי שאני יוצא מאולם הקולנוע, בדרכי הביתה
אני עובר דרך אחת מחנויות הספרים ורוכש את הספר שעל פיו נעשה הסרט. כבר
קרה לי לא פעם שראיתי סרט ואחר-כך קראתי את הספר שלו, אפילו מיד אחרי
כמו עם הסרט "קולד מאונטן" וטריולוגית "שר הטבעות". לא רק שביצירה הספרותית
הדברים מן הסתם מחודדים אחרת אלא שאני מוצא שזה כייף להניע את גלגלי הסרט
בעיניים תוך כדי שורה אחר שורה בספר, ולראות איך הגיעו לעיבוד הקולנועי.
במקרים מסויימים יש הקבלה בין היצירות, כמו שפיטר ג'קסון (במאי "שר הטבעות")
הודה שהעניין הזה היה חשוב לו מאוד, עד כי שהוא מצא לנכון שספריו של טולקין
יהיו איתו על סט הצילומים, ויש מקרים שבהם הבמאים קוראים ספרים ולוקחים
מהם אך ורק את ההשראה.
בדרך כלל אני אוהב לחכות עד לכותרות הסיום של הסרט, אבל אתמול חכיתי להם
במיוחד בכדי להיזכר בשמו של הסופר, סקוט פ. פיצ'גרלד. נכנסתי לאחת מחנויות
הספרים והמוכרת הסתכלה עליי בעיניים בוחנות, כאילו משהו לא בסדר אצלי.
לטענתה היא מכירה את סיפוריו ולא יכול להיות שהסרט נעשה על-פי אחד מספריו,
כי הוא כתב סיפורים קצרים. הייתי אומר שהיא דיי חצופה שהיא כלכך היתה בטחה
בעצמה שהיא לא היתה מוכנה לבדוק לי במחשב אם יש את הספר הזה בכלל במאגר.
לא נתתי לזה להיות מה שיהרוס לי את הערב, כי ידעתי שאני כבר אוכל לבדוק את
זה בעצמי כשאחזור הביתה.
ובכן כששבתי הביתה בדקתי, מסתבר למרות הכל שיש צדק בדבריה של המוכרת.
סקוט פ. פיצ'גרלד אכן הצטיין בכתיבת סיפורים קצרים, ובכלל זה גם את העלילה
הזאת שבמהדורה המקורית שלה אורכה לא יותר מ-64 עמודים, ובמהדורה שיצאה
לאור אחרי הסרט הספר 224. עובדה נוספת היא שהספר עוד לא תורגם לעברית.
מה שלדעתי ישנה את התמונה במידה והוא יזכה באוסקר. אז בזמן שהתלבטתי ביני
לבין עצמי איזו מן המהדורות ששתיהן ניתנות להשגה כדאי לי לרכוש, חיפשתי עוד
כמה עובדות עליו באתרים מחו"ל. מצאתי כי מכיוון שהספר הזה נחשב כבר לקלאסיקה
עוד טרם עיבודו לסרט, אפשר למצוא אותו באתר שנקרא שנקרא Feedbook ובו ניתנות
להורדה מלבדו עוד כמה יצירות ספרות קלאסיות אחרות.
http://feedbooks.com/book/3431
אני לא יודע מה איתכם, אבל אני ממש נרגש לגלות כל פעם יצירות שחיכו לא מעט
שנים עד שישובו ויגלו אותם. המלצה שלי, לכו לראות את הסרט הזה. אין לי ספק
שאני אצפה בו שוב, ואפילו ארכוש אותו ב-DVD ברגע שהוא ייצא לחנויות.
|
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
