רוית, תודה על ההזמנה הלבבית. באמת שהסתדר לנו עם החברים באלון הגליל- הם לא יוותרו על אירוח של סלבריטיז כמונו...!
גרמת לי לגעגועים מוגברים- אם בכלל אפשר- לכלב שלי... הוא בן 7 חודשים וענק כמו סוס, שוקל מעל 40 קילו. הזן הוא ברניז והוא כלב שוייצרי מדהים שבעולם הכלבים מתייחסים אליו כמו לרולס רוייס. בהעדרנו, בני לימד אותו טריקים חדשים והוא מראה לנו בסקייפ מה הכלב יודע לעשות. אני חושבת שהשכנים בבניין שממול פה בפריס חושבים שגרה כאן מטורפת אחת- אני צועקת לו לתוך הסקייפ: גוד בוי! חמוד של אמא! נשמה שלי! מי מתוק?! אני חרדה לרגע שנחזור ואיך הוא יגיב- שמעתי סיפורים על התעלמות מוחלטת מצד הכלב לאחר העדרות ממושכת של הבעלים, ולנו זה יהיה חודשיים!
טוב, אמרתי שלא כדאי להתחיל איתי בנושא הכלב- אני יכולה לכתוב דפים על גבי דפים. מטורפת עליו. איך אומרים ביידיש? שרוטה...
רוית, כדאי לחשוב על שעת מפגש ומקום נוח בעכו. החברים מזהירים אותי מפני החום- שמסתבר כל שנה אני נוטה לשכוח את עוצמתו. אז כדאי מקום מוצל/ מאוורר. גם איך נזהה זו את זו? טוב, לך לא תהייה בעייה: תחפשי זקנה ג'ינג'ית צולעת.( את שאר הסימנים כמו חטוטרת על הגב השארתי אצל הגיבן מנוטרדאם פה בפריס ואת קרניי הע"בם היהודי השארתי בסין. ) אז לא תתקשי לאתר אותי....
מר שלד, יפה התנצלת בפני רוית. ומעתה והלאה- תתנהג! ובנימוס מאופק- תודה על מספר הטלפון. אלוהים יודע איך יש לך אותו...לא, אל תספר.

Skeleton,

I dont think you are nasty at all
if there is aneed to correct i understand
Im glad you take apart in this blog and share your impressions with us
somehow i believe that this correspondence is interesting you too isnt it?
How did you get Niras phone number?

לנירה,
אמת. חם פה, חם מאוד, אבל איכשהו מתרגלים גם לזה. הולכים לבריכות, בעיקר ומשתדלים לשהות במקומות הממוזגים.
אני בטוחה שלא אתקשה לזהות אותך. את זוכרת שסיפרתי לך שראיתי את התמונה שלך כאן באתר הזה? בכלל לא השתנית, זיהיתי אותך בקלות ובתמונה, אני מאמינה, כמו במציאות.
הצלחתי לאתר עוד שתי בנות שלימדת- זוכרת את רחל רוזנו מכיתתי? דיברתי איתה. הבנתי שהיא מתגוררת קרוב אליי. מסרתי לה על המפגש המתוכנן, והיא אמרה שתשתדל ותשמח להגיע אם כמובן תוכל.
ועוד מישהי-זוכרת את מירב אלוש שלימדת? גם איתה דיברתי. כרגע היא בעיצומן של בחינות לקראת תואר שני במשפטים. על כל פנים, מסרתי לה את מספר הנייד שלי והיא אמרה שתהיה בקשר ותודיע לי בהמשך מה קורה. היא גם הבטיחה להעביר את המסר לעוד אנשים במידה שתמצא אותם. העניין הוא באמת כפי שאת כתבת באחת הפעמים שכל אחד פרח לו למקום אחר.
בכל מקרה נחשוב על איזשהו מקום מתאים להיפגש בו.
האם השלד מסר מספר טלפון עדכני ונכון? לא ברור לי.
היום אסע לעכו לאזכרה של סבי ז"ל. הזדמנות להיפגש עם כל המשפוחה המורחבת. אם לא בחגים לפחות באזכרות.
מחר מתוכננת לנו נסיעה לחדרה. לבקר ידיד שנותח ברגלו וכן, גם לטייל באיזור.
מעניין אם מר SKELETON יצטרף אף הוא למפגש? מה דעתך?

זוכרת את מירב אלוש- שיער שחור ארוך ומתולתל מעט ואסוף תמיד בקוקו? פנים יפות ושחומות? היא לא הייתה בהסללה- הייתי המחנכת שלה. אולי אפילו עם סלין ביטון באותה כיתה?
השם רחל רוזנו מצלצל מאד מוכר- עיניים כחולות? יכול להיות שאני טועה.
השמות והכיתות מתערבבים אלה באלה.
הולכת להיות פגישה מרגשת....
השלד, לדעתי, ירצה להשאר עלום ומיסתורי. הוא לא מעוניין לקרום עור וגידים- כי אז נדע מי הוא...וגם נראה לי שהרקע או הגיל לא מתאים לנו- או יותר זקן או יותר צעיר- לפי מה שהוא (או היא) אמר. בטוח שהוא יגיב לזה...יו, מה אם נדבר על מקום מפגש והוא יופיע בלי ידיעתנו ויצפה בנו אבל אנחנו לא נדע מי הוא ...? סרט מתח. מעניין. אני כבר רואה את עצמי כותבת ספר:"תעלומת השלד מעכו"....
יום מוזיאונים מצפה לי: רודן ואורסיי. הייתי שם בעבר אבל בתי רוצה לבלות זמן איכות איתי והידע שלה באומנות עולה על שלי באלפי מונים כך שבשבילי זו תהייה חויה אמיתית.
בפריס לא ממש מקובל למזג מסעדות או אפילו מקומות ציבוריים כמו מוזאונים- חוסכים באנרגיה. יש מסעדות שבפירוש מציינות שבפנים ממוזג, מה שאומר שזה מצ'ו מצ'ו...! לא סתם..נורא חם פה. אני מקווה לברוח לתוך הצינון של המוזיאונים. אתמול נסענו לכפר קטן בשם ג'יברני שם הצייר מונה חי ויצר את האומנות המדהימה שלו. הבית והגינה הפורחת והאגמון הקטן עם העצים שנשפכים לתוכו בהחלט מעוררים השראה להתבטא בציור. אם ראית פעם את הציורים של הנימפאות (נופרים?) על המים- תדעי למה התכוונתי. היה כיף לטייל בכפר וגם פגשנו שתי בחורות יהודיות מארה"ב- אחת בת לישראלים אז קשקשנו בעברית והחלפנו חוויות מצפון קליפורניה כל הדרך ברכבת חזרה לפריס. היו עוד 4 ישראליות מרמת גן וגיבעתיים אבל הן לא היו חברותיות מדי ואני עם ההתלהבות הטבעית שלי ליצור קשר נותרתי עם חצי מילה בפה...
אוקיי- איך חדרה? יש המון הסטוריה במקום, לא?

Thanks for the invitation Ravit (if I did understand it is one...). At least SOMEONE wants to see me, but I will have to remain "a mystery", otherwise, I will reveal others' skeletons hidden in the closet and after all we don't want to make a mess...
Last time I watched myself in the mirror I did have some firm flesh on my bones So maybe I'll show up and maybe I won't but when you meet, you will watch over your shoulder wondering is that him... or him..? (Yes, I am a "HE"!)
Well the status now is one vote for coming by Ravit and one vote against by Nira!
Nira, try this name for the book: "A year with a skeleton". I think it is more dramatic, characteristic...
Anyway, have fun!

for the sake of ALL skeletons- my vote remains: no.
ravit and i will have a very private meeting, with memories that are of no interest to you.
we will be watching our surroundings nonetheless...
spookeleton
...

At least we know its "HE
Thats your choice to remain mysterious and i assume that you have good reasons for that
Its not amatter of choosing either to invite you or not but it seemed to be weird to invite someone we dont even know
Anyway thanks to you i practice my english

לנירה,

יפה זכרת את מירב אלוש. נכון, אכן חינכת אותה. היא למדה בכיתה המקבילה. אני זוכרת אותה עוד מימי ביה"ס היסודי. כשדיברתי עם רחל היא הציעה שאחפש אחרי מירב כי היא זכרה שהיית מורה משמעותית עבורה וכשיצרתי קשר עם אמא של מירב היא באמת שמחה מאוד וכמובן זכרה אותך. עם סלין אף פעם לא היה לי קשר למרות שאני זוכרת את שמה מהשכבה וזה רק בגלל שבטיולים השנתיים החברות היו קוראות לה: "סלין, סלין" ואני תמיד שאלתי את עצמי מה מקור השם ומה משמעותו. אני בטוחה שגם היא תשמח להיפגש, אך אין לי כל דרך להשיג אותה. מירב הבטיחה שאם יהיה לה קשר כלשהו היא תודיע.
רחל רוזנו למדה יחד איתי בכיתת ההסללה-עדינה ומנומשת. היא לא בעלת עיניים כחולות. אם אני זוכרת נכון, עיניים גדולות חומות וחכמות, דיברה תמיד בנועם ובשלווה. סיימה לימודי פסיכולוגיה. ביקשתי משתיהן להכנס לבלוג ולכתוב בכמה מילים. הן טרם עשו זאת. בטח עסוקות מאוד.
סיפרת על פריס וסביבותיה ועל החום. עושה רושם שגם במחוזותינו משנה לשנה נעשה יותר חם או שפשוט לא זוכרים איך זה הרגיש בדיוק בקיץ אשתקד או בקייצים הקודמים, מה שבטוח אי אפשר להשאר שפוי ללא המזגנים ואצלי בבית חגיגת הצטננות. משתדלת למנן ולווסת כראוי, אך אי אפשר להמנע מהפעלת המזגן לחלוטין. מן הסיבה הזו לא יכולנו יותר מדי להסתובב בחדרה.
לא תאמיני לאיזה אטרף של ניקיון נכנסתי הבוקר-הפכתי את כל הבית, מרקתי וניקיתי. היה כיף להרטב במים, מרענן כזה. עכשיו תענוג לראות את הכל נקי אם כי עוד מעט זה שוב יתברדק, אבל מה אכפת לי? העיקר שעשיתי זאת.
האם בסוף SKELETON יקרום עור וגידים ויגלה את זהותו? מעניין...............
מה שכן, תודי שכל הכבוד על התמדתו, הערותיו וביקוריו.
כל פעם מחדש אני משתאה מנפלאות הטכנולוגיה.

I will have to pass this meeting of yours - Nira, you made yourself razor sharp clear. I already said I will not come so don't panic. I do not tend to impose myself.
Ravit, some circumstances force me to keep my identity secret. Sorry...
Don't forget to eat humus when you visit Akko and take sometime to sit on the old city's walls watching the waves, although I think it's not allowed anymore.
I already broke one promise I made so I might even stop participating in this blog.
Anyway! Enjoy your reunion. Reminiscing is usually sweet.
Ciao.

לפני הרבה שנים השמיעו ברדיו מערכון של רבקה מיכאלי וגדי יגיל במבטאים שונים (בריטי, צרפתי...) שנקרא "בגידות". גבר נשוי ואשה נשואה החליטו לבגוד בבני זוגם בפעם הראשונה אבל כסיפור כסוי הזמינו חבר משותף, ג'ורג', לפגישה, כי הם מהססים. הגבר והאשה הגעו לפגישה ליד הכניסה לבנין בו הייתה דירת הבגידות וחיכו לג'ורג'. בעצם הם לא רצו שג'ורג' יבוא מן הסתם אבל הם לא יכלו להודות בכך בפומבי. התנהלה שיחה:
- איפה ג'ורג'?
- אני לא יודעת. אתה אמרת אתה תביא ג'ורג'...
- הו לא לא לא...אני אמרתי אני אביא יין , את תביאי ג'ורג'...
- הו לא לא לא....אני אמרתי אני אביא יין ,אתה תביא ג'ורג'...
- הו לה לה...הוא יחשוב שלא רצינו אותו...
-טוב, אנחנו יכולים לעלות למעלה, אבל זה לא יהיה אותו דבר בלי ג'ורג'....

למה נזכרתי בזה? אנחנו יכולות להמשיך לדבר כאן ולשפוך חויות כיין, אבל זה לא יהיה אותו דבר בלי השלד...השלד נכנס לארון. בסגנון של:"חמודי, גמרת לשחק עם סבתא? אז תחזיר את העצמות שלה לארון..." מקווה שהוא לא נעלב ממני כי בעצם זה הוא שלא רצה להמשיך כי הוא שבר משהו...עכשיו ליבי נשבר שלא נוכל להתנצח יותר, להסתקרן, לנחש...סה לה וי...נראה לי שהוא יודע מספיק פרטים עלי ואם ירצה- יוכל...
ובעכו נוכל להרים כוסית חומוס לחיי השלד השרירי...
רוית, אני מסירה כובעי בפנייך! שנים שאת לא משתמשת באנגלית? לא מרגישים- ממש פרפקט!!!
המונית לשדה התעופה מגיעה בקרוב ואנחנו מלווים את בבת עיני בדרכה חזרה לארה"ב. אני עצובה כי היה לי כל כך טוב איתה כאן. מה גם שכשנחזור הבייתה באמצע אוגוסט ישאר לי רק שבוע איתה לפני שהיא עוזבת לאוניברסיטה. יהיה לי קשה לעכל ששלושה ילדים כבר לא תחת רשותי ולא צריך להתרוצץ סביבם יומיום. בארץ ילדים נוטים יותר לחזור לבית ההורים אחרי צבא/לימודים. שם...שם זה קצת אחרת גם בגלל המרחקים הגדולים...בגלל זה עצוב לי. אנחנו והכלב...והבלוג הזה....
שבת שלום לכל הקוראים.

Skeleton-maybe its the last time but i want to apologize if you feel insulted
its certainly wasnt our intention
Besides i want to share- my impression is that you asmart, sensitive, sentimentalists person
THANK YOU FOR THE CHALLENGE AND THE TONE OF MYSTERY

CIAO

נירתי,

תוך כדי שאני מנסה לשחזר את המערכונים הנהדרים של גדי יגיל ורבקה'לה מיכאלי זה מביא אותי הרבה להזכר בבקרים של השבתות שהיו לפני שנים רבות. נהגנו להאזין למערכונים ברדיו, זה גם מזכיר את המערכונים של "הגשש החוור" כשעוד אפשר היה להנות מקורטוב התמימות הנסוך בהם. היום זה כבר לא בנמצא. הם פינו מקומם לסאטירות, מופעי סטאנד אפ וחיקויים שונים ומשונים שלא אחת שאלתי עצמי: "נו, מה באמת מצחיק כאן?"
גם לי חבל שמר שלד כבר לא יהיה חלק מהשיח המרתק הזה. מי יעורר את סקרנותנו? מי יתקן ויעיר? לאחרונה חשתי כאילו תחת זכוכית מגדלת של עיניו העוקבות של מישהו עלום ומסתורי שהדברים שכתבנו עוררו את עניינו ואין לי מושג מדוע. נירה זה בטח בגללך. החוויות המפולפלות והמיוחדות בהן שיתפת או שאולי זה תלמיד מההיסטוריה הרחוקה. יש לי הרושם שהוא מבוגר מאיתנו. מה שבטוח האנגלית שלו טובה ורהוטה.
בליבי אני מאמינה שבסופו של תהליך תוכלי לפרסם "יומן מסע". הייתי רוצה שהשלד ימשיך איתנו ויתרום עוד לנופך המסתורי. בכלל לא הייתי רוצה שיחשף. הוא שיתף בכך ש"שבר"הבטחה אחת שלו, אבל בחיים הדינאמיים שלנו אין חוקי ברזל. הכל יכול להיות בר שינוי. אולי יחליט בכל זאת אחרת?
זה נכון שאינני דוברת את השפה האנגלית ביום יום, אך לפני כשלוש שנים תרגמתי הרבה מאמרים במסגרת לימודי התואר השני. זה לא היה פשוט, אך הסתדרתי. מעבר לכך, אודה שהאנגלית שהטמעת בנו, נירה, היא נכס צאן ברזל. בעיניי זו המתנה הכי משמעותית שאדם יכול לקבל במהלך חייו. מה יש לדבר? שווה כל נכס אחר או יותר נכון באמצעות כישורים כאלה הרגשתי תמיד מוכנה להשיג את היעד הבא וכן, גם את הדברים החומריים בחיים. לתלמידיי ולילדיי אני תמיד אומרת שאין כמו החינוך והלמידה כדי להתוות את דרכו של אדם ולהפוך אותו לאדם טוב בחברה הסובבת אותו ובתוך משפחתו.
אני חשה מקרוב את העצב עם נסיעתה של בתך. אין ספק שממה שהבנתי והכרתי עד היום אם ובתה הן החברות הנאמנות והטובות ביותר שיכולות להיות, ובכלל פרידה תמיד כרוכה בכאב ובערגה. עם זאת, העצמאות בריאה וחשובה ויש במרחקים שציינת הזדמנות לעצב את ה"אני" שלך באופן מיטבי בגלל שאתה מנוטרל ממי שלידך ועשוי להכיר את עצמך בצורה הטובה ביותר. אני זוכרת שזה קרה לי בתקופת הצבא. הייתי חייבת להפטר ממנות גדושות של ילדותיות, פינוק וחום. גם אם בהתחלה זה היה קשה, זה תרם לי המון.
אני נאלצת לעזוב עכשיו-אפיתי עוגת שבת נהדרת. עוגת סברינה מלאת קצפת. לא כמו זו שמכרו בעבר בקונדיטוריית "רינגל". גם היא הייתה מדהימה אבל כאן היא נאכלת במהירות. בני רוצה פרוסה נוספת. חצי עוגה כבר התחסלה.
הלוואי ותמיד יהיו לכולנו תאבון ובריאות טובה!

פריס לא מפסיקה להיות מקור בלתי נדלה לכיף! אנשים כל כך נהנים כאן. יש מליוני תיירים, בליל של שפות, כולם מרוצים, מחייכים, ממלאים בתי קפה, מטיילים ב"חוף הים" המלאכותי לאורך הגדה של הסיין, מלקקים ג'לאטו טעים, רוקדים סמבה בהרקדה המונית- עיר של נהנתנים. ככה, בלי כוונה, טיילנו אחרי הצהריים ופתאום הגענו למחסומים לאורך הנהר ויצא לנו לצפות מקרוב ב"טור דה פראנס"- גוש של רוכבי אופניים, מעולים ובכושר אדיר, מן הסתם הטובים בעולם ולאנס ארמסטרונג האמריקאי (בעצם מייצג את קאזאחסטאן???) במקום שלישי. ראיתי אותי! כמעט נגעתי...! הם חלפו על פנינו ב3 שניות. איזה יופי.
היינו בפְרובָאן, עיר שהשתמרה מעולה מימי הביניים. היא נמצאת במחוז שמפיין, לא רחוק מהעיר טְרוּאָה שם ר"שי היה גר. כמה רומנטי לטייל במקום כל כך עתיק. העיר שוכנת על צלע גבעה, הבתים בנויים אבנים לא מסותתות והגגות ישנים ומוסיפים נופך אוטנטי. בין הבתים יש חצרות ירוקות ובחלק מגדלים גפנים. בכל פינת רחוב, כל מוזיאון או מופע החברה' לבושים כאילו יצאו מתוך ספר הסטוריה. ראינו מופע של אבירים נלחמים בכוחות רשע ומצילים את בלאנש, הנסיכה היפה. מופע נוסף היה של רכיבה וירטואוזית על סוסים בנוסח ג'ינגס חאן ולבסוף מופע מרהיב של ציפורי טרף. ואיך אפשר בלי הנקודה היהודית? אז הרחוב שמוביל למרכז העיירה נקרא רובע היהודים משום שיהודי עשיר היה בעל מספר בתים שאחד מהם אפילו שימש בית כנסת (צילמנו) עם מקווה. הוא התנצר, טפו טפו! אבל השם נשאר. אגב, קראתי ספר "בנותיו של ר"שי" שכתבה מישהי מקורבת לקהילה שלנו. היא בעצם ערכה מחקר לא קטן לפני הכתיבה כדי ללמוד את הסביבה של טרואה וכשהתהלכנו ברחובות המדליקים של פרובאן וראינו באחד המוזאונים את הבדים והעורות שהכינו לירידים השונים- נזכרתי בספר וראיתי איזו עבודת הכנה נהדרת הסופרת עשתה. כמובן שהרבה ממה שיש בספר הוא פרי דמיונה כי אין הרבה מידע על ר"שי, אז אולי היו לו בנות, כי ידוע על חתן שלו...אבל שאר הדברים בספר, כמו יריד האביב, מעוגנים בהסטוריה של המקום.
נורא חמוד מה שכתבת לשלד. בהחלט היה כיף להרגיש אותו נושף בעורפנו. ייתכן שהוא ממשיך לקרוא אבל תגובות כנראה כבר לא יבואו. חשבתי לי (גם זה קורה לי לפעמים...) שיש הרבה אלמוניים שקוראים כי אחרת איך זה שיש כל כך הרבה צפיות לבלוג הזה? הלו!!! אתם שם!!! אם אתם נהנים- תזרקו מילה...
ולגבי המפגש- אולי את יודעת אם "קפה אקסודוס" ברחוב וייצמן עדיין קיים? אולי תחת שם אחר? זה היה מול החנות של הוריי. מה דעתך להפגש שם? זה דיי מרכזי ונוח. אני פשוט לא מכירה בתי קפה אחרים. הלואי ועוד יופיעו ביום רביעי...

שמחה לדעת שפריס מעניינת ומהנה.
שימי לב לדברים שפורסמו בוואלה כיף על התחרות ב"טור דה פראנס":

דו-קרב בין שני ענקים, צעירים שטוענים לכתר, והגעה לקצה גבול היכולת האנושית ללא סמים. הטור דה פראנס חזר לחיים. סיכום
תגיות: טור דה פראנס,לאנס ארמסטרונג,אלברטו קונטאדור
רוצה להיות הכוכב האמיתי. אלברטו קונטאדור (צילוםף רויטרס)
רק לפני שנה, מירוץ האופניים היוקרתי בעולם נראה כל כך מלוכלך. אינספור שערוריות סמים התגמדו ליד זו שמנעה מקבוצת אסטנה להשתתף בטור דה פראנס. אלברטו קונטאדור, שניצח את הטור ב-2007, נאלץ לצפות באירוע מהטלוויזיה רק בגלל שהשתייך לקבוצה "בעייתית", וכמוהו גם לוי ליפהיימר. לאנס ארמסטרונג היה בשנת הפרישה השניה שלו, והרייטינג של הטור באירופה ובמיוחד בצפון אמריקה ירד פלאים.
מי בכלל זוכר שכל זה קרה רק לפני שנה? המירוץ שננעל ביום ראשון בערב אולי לא היה מהמותחים, אבל אי אפשר לקחת ממנו את התואר "יוקרתי". השתתפו בו כל הרוכבים, כולל קונטאדור ולאנס ארמסטרונג המתקאמבק. היו בו קטעים הרריים חדשים ומתאתגרים, והכי חשוב - לא היו בו שערוריות סמים. אין ספק שטור דה פראנס 2009 השאיר טעם של עוד, וגם במקרה הזה אנחנו מקבלים שירות מצויין. קונטאדור הצעיר מתכנן להמשיך עוד הרבה שנים, ולאנס ארמסטרונג כבר הודיע שב-2010 הוא מתכוון להגיע בכושר הרבה יותר טוב כדי לנקום. (שהרי הגיע רק למקום השלישי, כך הבנתי ממה שכתבת)
.
ואת וודאי תוכלי לאשר את נכונות הדברים מתוך מה שצפית מקרוב.
אני גם מניחה שיש כאלה שנכנסים לבלוג וקוראים. אייכם? השמיעו קול! העלו תגובותיכם בכתב! זה בטח יהיה מעניין..............
"קפה אקסודוס"? בוודאי שאני מכירה את המקום, אך הוא כבר לא קיים, ואם אני לא טועה יש שם בית עסק אחר לממכר חפצי נוי או כלי מטבח לבית. זה מקום מרכזי ונוח. מבחינתי קרוב להגיע משום שיחסית הוא קרוב לבית הוריי וסביר להניח שעוד לפני כן אצטרך להשאיר אצלם את הילדדוד'ס.
אפשר להיפגש בגלידריה שממול ואולי אח"כ לצעוד משם לעבר הטיילת. היא ממש יפה. קיימת גם הספריה במרחק לא רב והיא ממוזגת (יתרון!). מסרי לי היכן נוח יותר מבחינתך ונחליט.

אין קפה אקסודוס...? מאכזב...
תראי, אם קפה צור- או מה שקוראים לזה היום- עדיין קיים, זה יכול להיות פתרון טוב. גם ממוזג, גם על הים!
ואם לא, אז גם הגלידריה היא פתרון. זה של אבי כדן? יו, יש לי צמרמורות לחשוב על המקומות האלה.
אני מזמינה את כל מי שכותב ובעיקר קורא ומכיר אותי ו/או את רוית לבוא למפגש. איזה כיף יהיה אם פתאום יגיעו המונים...? חלומות....
יתכן שאנסה לדחוף ביקור קצר בחטיבת הביניים לפני כן. זו ירייה באפלה כי לא ברור לי אם זה פתוח ואם יש עם מי לדבר, אבל שווה לי לנסות. אם...אם... מי שקורא כאן מכיר את אסתי מוסרי שניהלה- או עדיין מנהלת- את עלייה שנייה, אשמח שהיא תדע ואז אוכל לפגוש אותה שם.
אני רוצה להספיק כל כך הרבה. העניין הוא שלא יהיה לי רכב בעכו- בעלי ינטוש אותי אחרי אולמות האבירים, נראה לי- ואני ממש לא מתמצאת עם תחבורה "צימבורית" אבל נראה לי שמונית תהיה פתרון אחלה.
אגב, אולמות האבירים תמיד פתוח? כאילו, אין מצב שאנחנו באים ורואים שסגור, נכון?
אתמול ירד גשם, היום יש איום קל, אבל אני זקוקה דחוף לפירות אז השוק מחכה לי ולכן אסיים.
ב-ביי