|
חומות אבן – שמעון לביא
פעם הניחו אבן לצד אחרת הצמידו לחי ,צד או גב . עד שנוצרה חומה –נוצרה עצמה ! כל אבן ידעה לתת מכוחה , ידעה להצניע את גאוותה . למען העצמה הכללית-החומה ! עם הזמן נדחקו אל הסדקים –סיפורים . אגדות שהסתתרו מפני ההוה, המאיים להפכן לעבר-נשכח !
כיום חומה יוצקים באחת , אין זקוקים עוד לאחת-לאבן. חומה היום היא קיר ! גם אין מקיפין בה כל עיר . והיות ואין כל סדק , ואולי לא בלי צדק . אין האגדות מתאמצות להדחק , זה סתם גורם להשחק , סופן קצר –דינן להמחק !
כך חולף המקרה והארוע ותוך יום או לכל היותר- שבוע , ללא כל הגה או דיבור , נעלמו האגדות מן הסיפור. מכאן שללא סדקים ורווח, אין לנו סיפור שנוגע בנצח. אהבה עתיקה ודמעה מציצה, מבעד למחילה או פירצה, ובטרם האגדה תגיע לקיצה – העתיד כאן-הגיע בריצה .
השיר מוקדש לעכו-עיר הנצח יום הזכרון לחללי צה"ל 2008
_________________ שמעון לביא
|