חומות אבן – שמעון לביא

פעם הניחו אבן לצד אחרת
הצמידו לחי ,צד או גב .
עד שנוצרה חומה –נוצרה עצמה !
כל אבן ידעה לתת מכוחה ,
ידעה להצניע את גאוותה .
למען העצמה הכללית-החומה !
עם הזמן נדחקו אל הסדקים –סיפורים .
אגדות שהסתתרו מפני ההוה,
המאיים להפכן לעבר-נשכח !

כיום חומה יוצקים באחת ,
אין זקוקים עוד לאחת-לאבן.
חומה היום היא קיר !
גם אין מקיפין בה כל עיר .
והיות ואין כל סדק ,
ואולי לא בלי צדק .
אין האגדות מתאמצות להדחק ,
זה סתם גורם להשחק ,
סופן קצר –דינן להמחק !

כך חולף המקרה והארוע
ותוך יום או לכל היותר- שבוע ,
ללא כל הגה או דיבור ,
נעלמו האגדות מן הסיפור.
מכאן שללא סדקים ורווח,
אין לנו סיפור שנוגע בנצח.
אהבה עתיקה ודמעה מציצה,
מבעד למחילה או פירצה,
ובטרם האגדה תגיע לקיצה –
העתיד כאן-הגיע בריצה .

השיר מוקדש לעכו-עיר הנצח
יום הזכרון לחללי צה"ל 2008