אני יושבת על חוף הים בעכו מול העיר העתיקה והשמש וקוראת את ..

אלברט לוי

אמצע השבוע, לפנות ערב, ואני חושבת על אינטימיות. אני יושבת על חוף הים בעכו, מול העיר העתיקה. השמש מתחילה לשקוע מאחורי המסגדים. כמעט כמו בפושקר, כשישבתי מדי ערב מול האגם, השמש, היונים הנוצצות והשלט הקטן שתלוי על אחת הדלתות ועליו כתוב "There is magic".

אני יושבת על חוף הים בעכו מול העיר העתיקה והשמש וקוראת את "אינטימיות קרה" של פרופסור אווה אילוז, שיצא עכשיו בספריית אדום כהה של הקיבוץ המאוחד.

אילוז משרטטת שם את מה שהיא מכנה קפיטליזם רגשי, כלומר תרבות שבה השיח הרגשי והכלכלי והעשייה הרגשית והכלכלית מעצבים זה את זה. הרגשות הופכים להיבט חיוני של ההתנהגות הכלכלית, והחיים הרגשיים מצייתים להיגיון של העסקאות והיחסים הכלכליים. תרבות שבה רגשות נתפסים כישויות מוגדרות ומוחלטות שנכלאו באופן כלשהו בתוך האישיות הפרטית, ושאפשר לחקוק אותן בטקסטים, לנתק אותן מהאישיות, להתבונן בהן כמו באובייקטים, לתמרן אותן ולשלוט בהן.

אילוז מדברת על ספרות עזרה עצמית, על כתבי עת לנשים ועל תוכניות אירוח, שיוצרים פלחי שוק כמו "אנשים שאוהבים יותר מדי" או "אנשים שאינם יכולים לחיות בלי האקס שלהם", ומגדירים את הצופים או הקוראים כצרכנים וכאנשים חולים; על קבוצות תמיכה, עוד תוצאה של מה שרבים מכנים בשם פולחן האומללות או תרבות התלונות; ועל אתרי ההיכרויות באינטרנט, שהופכים את העצמי לסחורה בחלון ראווה.

אנחנו עדים לפרידה קיצונית מתרבות של אהבה ורומנטיקה, היא אומרת. בעוד שהאהבה הרומנטית התאפיינה באידיאולוגיה של ספונטניות, האינטרנט דורש צורה רציונאלית של בחירת בן זוג. אינטראקציה טקסטואלית מופשטת במקום משיכה מינית. היחסים הרומנטיים הופכים בעצמם למצרכים המיוצרים בסרט נע, ויש לצרוך אותם במהירות, ביעילות, בזול ובשפע רב.

אני יושבת על חוף הים בעכו מול העיר העתיקה והשמש וחושבת על אינטימיות מוזיקלית. יש כמה דרכים להשיג אותה. אחת מהן היא שימוש בכלים אינטימיים. גיטרה אקוסטית, בס אקוסטי, קונטרבס. תיבת תהודה במקום מגבר. כלים שצריך להתקרב אליהם. דרך נוספת היא פגמים. כל אותם רעשים, הפרעות, ניסיונות, זיופים, גמגומים, חוסר דיוק. דיבורים בין השירים ובתוכם, סירנה של משטרה שעוברת, הנפילה הכבדה של הגשם, ילדים שצועקים בחוץ, אלביס פרסלי מתפקע מצחוק באמצע "Are You Lonesome Tonight".

•••

אני יושבת על חוף הים בעכו מול העיר העתיקה והשמש ושומעת את "Intimacy", החדש של בלוק פארטי שמוצע עכשיו בפורמט MP3 למכירה באינטרנט (חמש ליש"ט באתר שלהם - blocparty.com) חודשיים לפני שחרורו הפיזי בגרסה פלוס בונוסים לחנויות. אין בו כלים אינטימיים. לא גיטרות אקוסטיות ולא קונטרבס. להפך, הוא מלא צלילים מסונתזים ורעש ואלקטרוניקה. אין בו גם פגמים. לא זיופים ולא גמגומים ולא דיבורים ולא סירנות של משטרה שעוברת. ובכל זאת יש בו אינטימיות. המון אינטימיות.

עמימות, כותבת אילוז, נתפסת כאויבת הגדולה של האינטימיות, ואנו נדרשים לנקות את שפת היומיום מביטויים בלתי ברורים ודו משמעיים ומגווני לוואי רגשיים שליליים אפשריים. "אני יכול להיות אכזרי כמוך. להילחם בשקרים עם שקרים", שר קלה אוקרקה בקול הפצוע-פוצע שלו. אי אפשר לומר שיש כאן עמימות.

"אינטימיות", שהופק על ידי פול אפוורת וג'קנייף לי, הוא אלבום אינטימי למרות שהוא לא קטן ולא חלש ולא פגום. אולי כי הוא מקונן על אובדן האינטימיות. אולי כי יש בו כנות ורגש וכאב ועוצמה ותשוקה. כמעט כמו באלבום הבכורה המושלם שלהם "Silent Alarm" מ-2005 (שגם אותו הפיק אפוורת); הרבה יותר מבשני הלא מושלם, "A Weekend in the City" מ-2007.

"אינטימיות" הוא אלבום שמתקיף. בתופים, בגיטרות, בבס, בשירה. אלבום פרידה שמיועד לרחבת הריקודים, כמו שתיאר אותו אוקרקה. אלבום שממלא כל מקום וכל שנייה בו - ממלא את כל הריקנות שנשארת בתקופות של אינטימיות קרה, אינטימיות של ערים גדולות. צפוף כמו רחוב הומה אדם, סואן כמו אוטוסטרדה.
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item ... 7699,.aspx

אני יושבת על חוף הים בעכו מול העיר העתיקה והשמש וקוראת את ..

מי מחובר