אני חייב לפתוח בוידוי קצר ולומר שאני לא ממש מאלה שקוראים עיתונים אפילו לא מקומונים,
אבל זה לא שאם נמצא לידי איזה עיתון אני לא מושיט את ידי וקורא בו. במיוחד אם יש בו את
המוסף שאני הכי אוהב, ותתפלאו לדעת שדווקא לא את החלק של הספורט. כי אם את מדור
התרבות שמאז ומתמיד הכי עניין אותי. כל ההקדמה הזאת היא ולוא רק בכדי לומר לכם
שהבוקר בהיותי בעיריה הזדמן לי לעיין בדפי עכו, ובמקרה או לא נתקלתי ישר בהודעה
שבמוצ"ש וביום ראשון הקרובים תעלה על בימת האודיטוריום ההצגה - "יאקיש ופופצ'ה".
אין לכם מושג איזו התרגשות אחזה בי, וזאת מבלי לקרוא את רשימת השחקנים, כי לא רק
שאני לא מכיר במיוחד את שחקני "תיאטרון גשר", למרות שאני יודע שהוא ממש השתבח
עם השנים והוא ממש מזכיר את "הבימה" בימיה הטובים, ולא בגלל שאפשר לומר שהמוצא
הוא כמעט אותו מוצא. מה שריגש אותי, והיתה העובדה הכי חשובה עבורי שזאת הצגה של
.... לפי השם שלה אני מתאר לעצמי שכמה מכם הצליחו לתאר לעצמם, שההצגה היא של
חנוך לוין ז"ל. המחזאי והבמאי שרבים רואים בו לא פחות מאשר את השייקספיר שלנו,
כשנזכרים בתהיות שהעלה על החיים בהצגותיו כלכך טבעי לחשוב על הפתגם המוכר:
"להיות או להיות".
אני פשוט מרגיש מחובר מאוד לדברים שחנוך כתב, ועד היום רכשתי לא מעט מיצירותיו
ומיצירות אחרות שקשורות אליו. בכל אופן לא לקח הרבה זמן וכבר עשיתי את דרכי לקופת
האודיטוריום, לרכוש כרטיסים ולשמחתי גיליתי שישנה הצגה גם ביום חמישי בערב (ממנה
חזרתי לפני כמה שעות). למרות שאני מכיר כמה מהצגותיו של חנוך לוין, לצערי לא הזדמן
לי לראות הרבה מהן. למעשה פרט לזאת שראיתי הערב, ראיתי לפני כמה שנים טובות את
"מלאכת החיים" עם יוסי בנאי עליו השלום ותיקי דיין שתבדל לחיים טובים וארוכים. ראוי לציין
שאותה הצגה זכתה לשבחים לא מעטים, ועד כמה שזכור לי גם קיבלה פרס מכובד כלשהו.
לעצם ההצגה עצמה למי מכם שאולי מעוניין ללכת ולראות אותה, בלי לקלקל לכם כלכך אומר
לכם שהיא נקראת על שם גיבוריה הראשיים, יאקיש ופופצ'ה החמים לשכב עם המין השני
וכמה שהם מכוערים הם עומדים על זכותם לקיים יחסים, אחרי שהם נשארו בודדים במשך
לא מעט שנים. כך שלא תחשבו שהחיים קלים במיוחד, מה גם שברגע שיאקיש רואה את
פופצ'ה לא עומד לו. בשפתו של לוין המחוג לא עומד על 12 אלא על 6.
יבגני אריה מ"תיאטרון גשר" לקח את ההצגה הזאת וביים אותה בצורה קצת שונה מכפי
שחנוך כתב אותה, ומשפחתו של חנוך אישרה את זה. למעשה כמי שמכיר את סיפור חייו
אני יודע שגם את הצגותיו הראשונות, אחיו דויד ביים. אז אני לא פוסל את זה שגם התוצאה
הזאת של ידידו היתה מוצאת חן בעיניו. לא רק שהבימוי הוא מוצלח אלא גם השחקנים עושים
את עבודתם בצורה נפלאה, ואם בעניין של המשחק עסקינן היתה לי הפתעה. גם חנה לסלאו
לוקחת חלק בה, ודווקא בתפקיד של "פורצדס" (זונה צרפתיה) דיי מפתיע ששחקנית בסדר
גודל שלה מוכנה עדיין למלא תפקיד כזה, אבל זאת חנה לסלאו והיא לא סתם גדולה מהחיים.
אני חייב לציין עוד כמה דברים שמאוד מצאו חן בעיני והוא שאם בדרך כלל בהצגות המוסיקה
הנלוות היא מוקלטת, אז מעבר לצוות השחקנים יש כמה נגנים בסגנון קברטי שברגעים מסויימים
הזכירו לי את טום וייטס, ולמרות שהם יושבים בצד הם לוקחים חלק ומוסיפים לה מימד נוסף.
פרט לזאת אני לא יודע אם זה קשור ל"תיאטרון גשר" או לאודיטוריום, אבל בכל אופן יש לקהל
כבדי שמיעה יש כתוביות שרצות במהלך ההצגה. לדעתי עניין שאין ספק שבא לטובת הקהל,
אבל אולי מלחיץ במידת מה את השחקנים.
כשההצגה הזאת הסתיימה עברה בי צמרמורת מוזרה, כי לא יכולתי שלא לשוב ולהיזכר איך
לפני כמה שנים באותו אולם ממש, בתום ההצגה של "מלאכת החיים" התקיימה הפגישה
מרגשת בין יוסי בנאי ז"ל שלא אשכח אותה כל חיי. בזמנו זאת היתה באמת הסיבה שבעיקרה
הלכתי לראות את ההצגה, והפכתי עולמות בכדי להשיג כרטיס. הדבר הראשון שהיה חשוב
ליוסי הוא מה אנחנו, אמי שהיתה איתי באותה עת ואני חושבים על חנוך לוין - "נכון שהוא גדול?".
היום אין לי שום ספק בכך, ולא שהיה לי אז אבל לא ידעתי עד כמה באמת.
אני כלכך אוהב הצגות שאני שמח שלצד המצאת הקולנוע עוד חיים להם התיאטרונים השונים,
גם אם לא בקלות כלכך. עם זאת אני שמח שגם הצגה כזו מגיעה לעיר שלנו עכו ומעבר לאלו
שעשו מינוי לתיאטרון, העונה הזאת יש עוד כמה הצגות ששווה ללכת ולצפות בהן. לא חסר
קהל שיודע להעריך תרבות אמיתית ומגיע בהמוניו לצפות. אותי אישית זה מצליח מאוד מרגש.