 |
עכונט כדרך חיים |
 |
הצטרף: 19 ינואר 2008, 00:44 הודעות: 1046
|
מירה עווד (בערבית: ميرا عوض, נולדה ב-11 ביוני 1975) היא שחקנית, זמרת ופזמונאית ישראלית.
מירה עווד נולדה בכפר ראמה שבגליל. אביה הוא רופא ערבי נוצרי ואמה היא בולגרייה ומומחית לשפות סלאביות, שנפגשו כאשר האב למד רפואה בבולגריה. מירה גדלה בראמה ובמשך כמה שנים גם בכרמיאל.
עווד התחילה את דרכה המוזיקלית בגיל 16 כשהייתה סולנית "סמאנה", להקה ששרה רוק מערבי בערבית. עווד היא בוגרת בית-הספר למוזיקה רימון. כן הקליטה שירים בעברית ובערבית.
בשנת 2002 התפרסמה כשנבחרה לגלם את דמותה של לייזה דוליטל במחזמר גבירתי הנאווה, לצדו של עודד קוטלר כפרופסור היגינס. בסוף אותה שנה השתתפה בפסטיגל לצד כוכבים נוספים, ושרה את השיר "צא אל המסע" שזכה במקום השישי.
בשנת 2005 השתתפה באלבום ממעמקים של הפרויקט של עידן רייכל, שם שרה בערבית את השיר "عزين" ("עזיני"). בשנה זו השתתפה עווד בתחרות הקדם אירוויזיון עם השיר "זמן" שזכה במקום האחרון.
בשנת 2007 השתתפה בסדרת הטלוויזיה עבודה ערבית, בה גילמה את דמותה של אמל, עורכת דין פמיניסטית ערביה העובדת באגודה לזכויות האזרח, שאחד מגיבורי הסידרה (אותו גילם מריאנו אידלמן) מתאהב בה. בשנה זו השתתפה בהצגה "זה הים הגדול" בתיאטרון הקאמרי.
בשנת 2008 זכתה בפרס הקרן למצוינות בתרבות בקטגוריה שחקנית תיאטרון.
בשנת 2009 נבחרה, ביחד עם אחינועם ניני, עימה היא משתפת פעולה בהופעות והקלטות לאורך שנים, לייצג את ישראל באירוויזיון 2009 שיתקיים במאי 2009 במוסקבה. השתיים ישירו במשותף את השיר "עינייך", המוכר גם כ-"There Must Be Another Way" ("חייבת להיות דרך אחרת") הנושא מסר של שלום ודו-קיום. עווד היא הערביה הראשונה שתייצג את ישראל בתחרות. ב12 במאי 2009 זכתה מירה עוואד ואחינועם ניני בחצי גמר האירוויזיון והן תשתתפנה בגמר שיערך ב16 במאי.
רק שלא ינגנו את ההמנון"
מירה עוואד מתמודדת בקדם אירוויזיון, אבל לא מרגישה שייכת למדינה. תשמעו מה היא אמרה לעיתון "תל אביב" ynet
אחרי דנה אינטרנשיונל, גילי נתנאל ופינג פונג מגיע תורו של הגימיק הבא שמתחרה על הזכות להשתגר לתחרות האירוויזיון ולהעלות את קרנינו בעיני הגויים. מירה עוואד, הערביה הראשונה שאולי תייצג את ישראל בתחרות, לא חוסכת במילים קשות.
עוואד, 30, תושבת תל אביב לא מפחדת למרוד. כבר בגיל 18 גילחה את הראש, שמה נזם באף ויצאה לסיבוב הופעות של מוסיקת רוק ערבית עם ארבעה גברים. עכשיו היא עושה את זה על הבמה של הגדולים.
בסוף השבוע היא העניקה ראיון לעיתון "תל אביב" והנה כמה פנינים. (הראיון המלא - בדוכני העיתונים שלכם בסופ"ש):
על הייצוג בתחרות: "אני חוששת שיהיו כאלה שיחשבו שאני, מתוקף היותי לא יהודיה, לא יכולה להיות נציגה אותנטית של ישראל. שזה כאילו אקט פלצני לשלוח ערביה. בתוך תוכי אני לא מרגישה שהמדינה מייצגת את מי שאני, כי זאת מדינה יהודית בהווייתה, ואני לא".
על הזדהות: "אם ינגנו את ההמנון אהיה מאוד עצובה ונבוכה. יהיה לי מאוד קשה ואפילו אזיל דמעות. כי המוטו ברור: הדגל, ההמנון והמדינה – כולם סמלים יהודיים, וישראל, לצערי, אינה מדינת כל אזרחיה".
על ההתנתקות: "זה נשמע הגיוני ואצילי למביט מהצד, אבל בעצם זאת עבודה בעיניים... ילדים שהיו הולכים חמש דקות לבית ספר צריכים ללכת קילומטרים... עד שהם מגיעים לבית ספר או הביתה הם סחוטים. ומה צומח מזה? רק הרים של שנאה ועוד שנאה. כי אף אחד לא מוכן לחיות ככה. אנשים יושבים בתל אביב ובירושלים, כל אחד במקומו במכובד, בעוד האנשים המסכנים האלה חיים במלוּנות".
הפינוי: "אני מסוגלת להבין ללבם של המתנחלים../ בשנת 48' הורי ותושבים אחרים נאלצו לפנות את הבתים שלהם ולנדוד. ממש עקרו אותם מבתיהם../ ההבדל בין אז להיום הוא שהמפונים של 2005 יוצאים כמעט מנצחים".
על השנאה: "ההסתה כאן חוגגת. יש שלטים בכל מקום וגרפיטי על הקירות, מה שאומר שהעם הזה לא למד שום דבר. הוא לא מסוגל להפיק לקחים. לא הספיק לו כנראה רצח פוליטי אחד, אז עכשיו הוא מבשל את השני. יהודים שונאים יהודים, אז איך הם לא ישנאו ערבים http://www.youtube.com/watch?v=T9-GrdHYLUM
?".
|
|
|