 |
| עכונט כדרך חיים |
הצטרף: 16 ינואר 2008, 21:36
הודעות: 1627
|
 כ"א סיון תשס"ח
23 יוני 2008
נאומו של נשיא הרפובליקה של צרפת ניקולא סרקוזי בכנסת
תרגום
כבוד נשיא מדינת ישראל,
גברתי יושבת-ראש הכנסת,
אדוני ראש הממשלה,
אדוני יושב-ראש האופוזיציה,
גברתי נשיאת בית-המשפט העליון,
גבירותיי ורבותי חברי הכנסת,
בין צרפת לבין ישראל קיימת ידידות עמוקה שעמדה כבר 60 שנה אל מול כל תהפוכות ההיסטוריה. ידידות זו איננה רק תוצר של החיוניות של הקהילה היהודית בצרפת ושל החיוניות של הקהילה הצרפתית והפרנקופונית של ישראל, המהווים מעין גשר בין שתי המדינות. ידידות זו היא גם תוצר של דבר עמוק הרבה יותר. ידידות זו היא תוצר של הדרך בה היהדות השפיעה, הזינה, העשירה את התרבות הצרפתית. בגלל ההשראה של האבות המייסדים של ישראל, שלקחו מן הערכים של האוניברסליזם הצרפתי, הידידות הזאת היא תוצר של הקשרים ההדוקים – הכלכליים, המדעיים, הטכניים, האינטלקטואלים, וגם הקשרים האנושיים ששני העמים שלנו באופן טבעי ידעו לרקום יחדיו.
הידידות הזאת, גבירותי ורבותי, באתי לכאן כדי לתת לה באופן רשמי תוקף מחודש בשם העם הצרפתי, ואני שמח לראות באיזה חום, באיזה חום של אחווה העם הישראלי נענה לכך. אני רוצה לומר לכם שעבורי זו התרגשות עצומה לשאת דברים כאן, בירושלים, עיר מקודשת שלוש פעמים: קדושה עבור היהודים, קדושה עבור הנוצרים, קדושה עבור המוסלמים. אני מעריך איזה כבוד גדול הוא זה שחלקתם עם נשיא הרפובליקה הצרפתית, כאשר אתם מרשים לו לפנות לאסיפה שלכם, הכנסת, שהיא הסמל – וזאת ראיתי לפני כמה רגעים – של אחת הדמוקרטיות האמיתיות והאותנטיות ביותר בעולם. ואני תקווה שבכל הפרלמנטים בעולם אפשר יהיה לעצור נואם בשם החירות וחירות הביטוי. זוהי דמוקרטיה, זאת הדמוקרטיה הישראלית.
גבירותי ורבותי, חברי הכנסת, דרככם אני רוצה לפנות לכל הישראלים, הישראלים אשר אבותיהם במשך מאות בשנים קיוו שיום אחד, יום אחד תקום שוב אומה יהודית, אומה יהודית שתהיה ככל שאר האומות חופשייה, חופשייה סוף-סוף לבחור בגורלה, חופשייה סוף-סוף להחליט בעצמה. אני רוצה לפנות לעם ישראל שבחר בדמוקרטיה ובחירות ושזכה בחירות ובדמוקרטיה אך ורק בעצמו. הוא בחר בדמוקרטיה ובחירות רק בגלל אומץ ליבו, רק בגלל האנרגיות שלו, רק בגלל חוכמתו. אם לא הייתם רוצים בכך, אף אחד לא היה עושה את זה במקומכם. צריך באמת להודות בכך באומץ רב. מגיע לכם.
דרככם אני רוצה לפנות לכל העם היהודי, עם יהודי שחי כל כך הרבה שנים ללא אדמה, ללא מוסדות פוליטיים, אבל עם יהודי שבניו היו שותפים לאותה עמדה מוסרית, לאותה תפיסת חיים, לאותה מסורת, לאותה אמונה, לאותה תקווה, עם יהודי שלא השנאה ולא האלימות לא הצליחו לגרום להם לוותר על הערכים האוניברסליים שנביאי ישראל הנחילו לאנושות כולה. אף לא גלות אחת, אף לא התלאות לא יכלו לעקור מהעם היהודי את זיכרון האדמה, הארץ המובטחת. ואחרי 1,900 שנים, כל אחד, כל בן העם הזה, המפוזר בכל העולם, עדיין חשב: אני יהודי, מפני שאני נולדתי כבן שאובד לישראל, אני חשתי את ישראל בתוכי, חשתי אותה מפעמת בתוכי, חזקה יותר ממני.
בשם העם הצרפתי אני רוצה להביע את ידידותי, את הכבוד שאני רוחש לעם האדיר הזה של ישראל, שקיים את ההבטחה שכל היהודים מאז ההתפזרות, מאז הגלות, העבירו מדור לדור, העבירו את ההבטחה לחזור למקום בו קם העם היהודי, בו עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והלאומית.
אם כן, לפני שישים שנה גברים ונשים שאופיים חושל בתלאות הנוראות ביותר של החיים, הכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הרצל אמר: "אם תרצו – אין זו אגדה". הם רצו בכך, ותקומת ישראל חדלה להיות אגדה והפכה למציאות. אני רוצה להביע את הערצתי לאותן הנשים, לאותם הגברים, יוצאי הדופן, שרצו במדינה בה יובטח שוויון מלא חברתי ופוליטי עבור כל האזרחים, ללא הבדל גזע, דת או מין, עם חופש דת, מצפון, חינוך, לשון ותרבות והגנה על המקומות הקדושים של כל הדתות. כן, אני רוצה להביע את הערכתי לאידיאל שהניע אותם. החלום שלהם היה אדיר, מפני שהוא הוזן ממאות שנים של המתנה, ובגלל הזוועה שעוד ניתן היה לראות במבט המסויט של ניצולי השואה, ניצולי מחנות ההשמדה. מאמינים או לא מאמינים, כל אחד ואחד מהם באותו יום לא יכול היה אלא לזכור את המילה התנ"כית שכל יהודי העולם כל העת העבירו לילדיהם: ויאמר ה' אל משה: "עלה אל ההר הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל".
אך מדינת ישראל איננה אך ורק ההגשמה של ההבטחה. ההבטחה, שהיתה תמיד הבסיס של הזהות היהודית. מדינת ישראל איננה רק השיבה למקורות. מדינת ישראל איננה רק ביטוי של נוסטלגיה. מדינת ישראל איננה אך ורק ניסיון להחיות את העבר. מדינת ישראל היא מדינה מודרנית הפונה אל העתיד. זוהי מדינה – והרשו זאת לידיד לומר – זוהי מדינה לאומית, אך גם הפונה לאוניברסלי, מכיוון שזאת מדינה שאיננה רק שייכת לאזרחים שלה, אלא שייכת לכל אלה שבעולם, המזדהים כממשיכי היהדות. בתוך ובלב הסבל, הם לא פסקו לקוות לעולם טוב יותר עבורם. זאת היתה ההוכחה שהתקווה לא היתה לשווא.
אינני מצהיר לעולם על יהדותי, אלא במקרה אחד – אמר ההיסטוריון הגדול מרק בלוך – אני מצהיר על יהדותי אל מול אנטישמי. ולאלה שפקפקו בפטריוטיזם של מרק בלוך – המדען האדיר הזה, שנרצח על ידי הגסטפו אחרי עינויים נוראיים – מרק בלוך פשוט ענה כפי שיכלו לעשות זאת אחרים, רבים כל כך: אני מרק בלוך, סבי היה חייל ב-1793, אבי ב-1860, שירת בשטרסבורג הנצורה. אני מרק בלוך חונכתי במורשת הפטריוטית שהיהודים מאלזס תמיד הגנו עליה, תמיד תמכו בה. וצרפת, שיש כאלה שרוצים להוציא אותי ממנה – אולי יום אחד הם יצליחו – צרפת תיוותר תמיד עבורי, מרק בלוך, המולדת שאני לא אוכל להינתק ממנה לעולם בלבי. כך דיבר הצרפתי האדיר הזה, היהודי הגדול הזה, שנרצח על ידי הגסטפו, והוא מכבד את היסטוריית הרפובליקה הצרפתית.
הם עדיין מיליוני יהודים בעולם כולו, שחשים כמו מרק בלוך, שיש להם קשר עמוק למולדתם בה הם גדלו, בה הם למדו את השפה, בה הם למדו את התרבות מאז ילדותם, אך לבם, לבם לא יכול להיוותר אדיש לגורלה של ישראל, מכיוון שכל יהודי קשור לגורלם של כל היהודים. כי העובדה שישנה מדינה יהודית בעולם, מדינה כה מצליחה, מהווה עבור כל אחד ואחד מהם מקור לגאווה ולכבוד, כי כל אחד חש בתוכו ובלבו את התחושה שמדינת ישראל היא הדרך בה העם היהודי יכול להיות שוב גורם פעיל בתוך ההיסטוריה של עצמו, ולא להיות יותר גורם סביל. מפני שבישראל היהדות איננה מוגדרת מתוך היחס לאנטישמיות, כי עבור כל אחד ואחד ישראל הוא המקום שבו, חלילה, הוא יוכל למצוא מקלט אם לא יהיה לו יותר לאן ללכת. כי עבור כל אחד, ישראל הוא המקום היחיד בעולם ובו בטוח לא יכריחו את היהודים ללכת עם טלאי צהוב. המקום היחיד בעולם בו לא יאסרו על היהודים לעלות על אוטובוס, להיכנס לבית קולנוע או לתיאטרון, למלא תפקידים מסוימים. המקום היחיד בעולם שבו לא יכריחו אותם לחיות ברובעים ליהודים, להיות במסעדות רק ליהודים או בבתי ספר אך ורק ליהודים.
מדינת ישראל היא תשובה לשאלה החרדה שאנה פרנק הצעירה רשמה ביומנה. היא כתבה: אני קיוויתי, שארץ זו תהפוך למולדתי, עבורי, נטולת המולדת. אני עדיין מקווה.
זוהי גם תשובה לתפילה של רות'קה, היהודייה הצעירה מפולניה: הייתי רוצה לקשור כנפיים לכתפיי, על מנת לעלות השמיימה, לעוף למקום ובו לא יהיה גטו.
מדינת ישראל שייכת גם לכל האנושות, מפני שהערכים המייסדים את המדינה הזאת הם ערכים אוניברסליים. אלה ערכים של צדק ושל חוק. מדינת ישראל היא תשובה לעוול שנעשה לעם היהודי זמן כה רב. ואותו עוול – אני אומר זאת כאן, על בימה זו – אותו עוול הוא אתגר אל מול כל המוסר האוניברסלי.
אין עוד מדינה בעולם שנבנתה על כל כך הרבה סבל ועל כל כך הרבה תקווה. אין עוד מדינה בעולם שעצם קיומה מראשית דרכה היה כרוך ברצון לאידיאל של צדק ורצון לחיות בשלום. אין עוד מדינה כמו שלכם בעולם, שבתקומתה עוררה כל כך הרבה תקווה אצל כל אלה שלא חדלו לרגע להעמיד את כוחות הרוח אל מול הברבריות. לא ניתן להזכיר את ישראל מבלי להזכיר את ההיסטוריה של העם היהודי. לא ניתן להזכיר את ישראל מבלי להיזכר בפוגרומים, בלי להיזכר בקרונות האטומים, בלי להיזכר בתאי הגזים. לא ניתן להיזכר בישראל בלי לזכור את קפטן דרייפוס אל מול השופטים שלו, בלי לזכור את האנשים שמתו מטיפוס במחנות ההשמדה, בלי לזכור את כל הילדים, קורבנות השואה, שנזכרתי בהם ביד ושם.
אולם ההיסטוריה של העם היהודי איננה רק היסטוריה של ימי הסבל. העם היהודי לא רק נשאר סביל, העם היהודי כל הזמן נאבק אל מול כל אלה שרצו להשמיד אותו. והוא נאבק באופיו החזק בגלל כוח הרוח, בגלל עומק התרבות, בגלל האמונה החיונית. העם היהודי לא הותיר בעולם רק את זכר הסבל שלו, העם היהודי הותיר לעולם גם אוצר של ידע, אוצר של הומניות.
איפה היתה חוכמת העולם ללא נביאי ישראל? היכן היינו רואים את הפילוסופיה, את הפיסיקה, את הספרות, את הכלכלה, ללא ההוגים, המדענים, האמנים, היזמים היהודיים בעולם כולו, שפעלו לכל אורך התקופות, בכל האומות, בכל התרבויות, בכל הציביליזציות? איפה היה העולם ללא שפינוזה, ללא פרויד, ללא איינשטיין?
ישראל היא מדינה בה כל אחד תורם על בסיס משותף את שפתו, את תרבותו, את רגישותו, את עברו האישי. כל אחד נותן את הטוב שבתוכו למען כולם. תוך 60 שנה מה שעשיתם הוא אדיר, וברבגוניות, בחיוניות, בפתיחות, בתוך כוח היצירה הכל כך משמעותי ביהדות, שם ובכך טמון סוד ההצלחה שלכם. היהדות היא בעצם רוח הנביאות הפותחת את העתיד, הדורשת צדק, התובעת צדק, בתוך כל הקשיים. מייסדי מדינת ישראל נלחמו בכל כוח לבם וזרועם על מנת לשרוד, כדי שהעם ישרוד. העם הצרפתי התייצב מרגע התקומה לימינכם.
מייסדי מדינת ישראל נלחמו בכל כוח ליבם וזרועם על מנת לשרוד, כדי שהעם ישרוד. העם הצרפתי התייצב מרגע התקומה לימינכם. אני באתי לומר לכם שהעם הצרפתי תמיד יעמוד לצידי מדינת ישראל כאשר יאיימו על קיומה, מכיוון שלא ניתן לקבל את האיום כנגד קיום מדינת ישראל. אחרי מה שידעה אירופה, אחרי הטבח ביהודים, לא ניתן לקבל שאיש בעולם יאמר שיש למחוק מן המפה את מדינת ישראל. היום, האיום הזה לבש את צורת הטרוריזם. שום עם איננו יכול לחיות תחת איום הטרור. הטרור – לא מסבירים אותו; את הטרור לא מצדיקים; נלחמים נגד הטרור. וצרפת מחויבת ומגויסת במאבק כנגד הטרור, וגברתי היושבת-ראש, כאשר את קוראת לי לומר שהטרור עלול לפגוע בצרפת, הוא כבר פגע בצרפת.
נכון, צרפת היא ידידתה של ישראל, וצרפת תעמוד תמיד לימין ישראל כאשר יאיימו על ביטחונה ועל קיומה. אני תמיד חשבתי זאת, אני תמיד חשתי זאת עמוק בליבי, ואני לעולם לא אתפשר בדבר הזה.
ואלה שקוראים באופן שערורייתי להרס מדינת ישראל, ימצאו תמיד – תמיד – את צרפת שתחסום את דרכם.
כדי שהדברים יהיו ברורים ושלא יהיו פה שום דברים לא מובנים, אני רוצה לומר לכם חד-משמעית שהתוכנית הגרעינית של איראן דורשת גם היא תגובה מאוד נחושה של כל הקהילה הבין-לאומית. ישראל חייבת לדעת שהיא איננה לבד. צרפת נחושה להמשיך עם השותפים במדיניות המשלבת באמת סנקציות הולכות ומחריפות, עם אפשרות של פתיחות אם טהרן תחליט לכבד את התחייבויותיה הבין-לאומיות. אבל, אני אומר זאת באופן נחוש וברור: איראן עם נשק גרעיני זהו דבר בלתי קביל עבור ארצי.
גבירותי ורבותי, חייבים לומר את האמת לְחברים, אחרת אנחנו לא חברים אמיתיים ולא ידידים של אמת. והאמת היא שהביטחון של ישראל – ועליה צרפת לא תתפשר לעולם – הביטחון הזה יובטח אך ורק כאשר לצדה של ישראל נראה מדינה פלסטינית עצמאית, מודרנית, דמוקרטית ובת-קיימא.
אתם מבינים, גבירותי ורבותי, אני לא הייתי ידיד אמת של ישראל אילו חשבתי שבדמוקרטיה הישראלית הזאת לא מסוגלים לומר את מה שחשים בעומק הלב. ולכן, צרפת – ידידתה של ישראל, שלא תתפשר על ביטחונה של ישראל – צרפת רוצה גם להיות ידידה של העם הפלסטיני.
גם כן, כן - צרפת רוצה לומר לעם הפלסטיני את האמת, והאמת היא שאיש איננו יכול לקוות להחזיר את הזכויות של העם הפלסטיני, תוך הכחשת הזכויות של העם הישראלי ובקריאה להשמדת ישראל.
האמת היא שצריך שהסכסוך האינסופי הזה ייפסק; האמת היא שצריך שהאלימות תיפסק; האמת היא שצריך שהשנאה הזאת – המעמידה את העמים זה מול זה – השנאה הזאת צריכה להיפסק. יש צורך בכך מכיוון שהיחידים שמרוויחים מהשנאה ומן העימות הם הפנטיזם, הפונדמנטליזם, הגזענות, האנטישמיות. חייבים להפסיק. צריך שהשלום יגיע מפני שסבלתם יתר על המידה; חייבים שהשלום יגיע מכיוון שהיו יותר מדי הרוגים, יותר מדי סבל; חייבים להגיע לשלום מכיוון שיהודים ומוסלמים, מפני שישראלים ופלסטינים, בסופו של דבר אתם שותפים לאותו סבל, לאותו כאב עבור ילדיכם.
ואנו יודעים כולנו שלא יהיה פתרון – לא יהיה פתרון – אלא בהבנה הדדית ובכבוד הדדי. אנו כולנו יודעים שהעתיד – עתידכם ועתיד שכניכם – לא יוכל להיבנות אלא על מחילה, ולא על נקמה.
ואני מייצג מדינה שהיתה צריכה למחול לשכניה; אני מייצג מדינה שהיתה צריכה להשלים עם שכנותיה; אצלי, סבי שגידל אותי – והוא היה יהודי – הוא אף פעם לא קרא לגרמנים גרמנים, אבל כאשר גנרל דה-גול ואדנהאור אמרו לצרפתים ולגרמנים: צריך להשלים, עכשיו, מייד, אז הצרפתים עשו זאת. אז כמו לכל העמים, לעם הישראלי יש זכות לחיות בביטחון בגבולות מוכרים ומובטחים, וככל העמים, לעם הפלסטיני הזכות למדינה בה הוא יוכל לחיות בריבונות. כמו כל העמים, העם הישראלי והעם הפלסטיני יחיו בשלום ביום שכל אחד יחוש שצדק נעשה ושהיחסים שלהם יהיו מושתתים על הצדק ולא על הכוח.
נכון, הרבה יותר קל לומר זאת, אני יכול לומר זאת בקלות רבה, אני אינני פוחד כאשר אני נרדם במיטתי בערב; נכון, קל לי לדבר כאשר אינני מפחד כשאני מטייל ברחובות; ובו בזמן – ובו בזמן- המאמצים האדירים הללו שעשיתם על מנת לבנות מדינה דמוקרטית וחזקה, אנא עשו עוד מאמצים – את אותם מאמצים – כדי לבנות את השלום, השלום לו זקוקים כל כך ילדיכם, וילדיכם ייהנו ממנו כל כך. נכון, אי-אפשר שיהיה שלום עם איום טרור; לא ייתכן שלום ללא הכרה. לא תהיה הכרה הדדית כאשר יש רקטות שנופלות כל יום על קורבנות חפים מפשע. אך יש לומר באומץ, ואני אומר זאת – מבלי לרצות לפגוע באיש – אני אומר את זה בפשטות כי אני חושב כך: לא ייתכן שלום ללא הפסקה מיידית של ההתנחלויות.
ישנה הצעה, יש לה תמיכה של הרבה מאוד חברי כנסת, כדי לקבל חוק שיעודד את המתנחלים לעזוב את הגדה המערבית תמורת פיצוי ובתים חדשים בישראל. אני אומר לכם: כן, תיצרו את התנאים לתנועה; לא ייתכן שלום אם הפלסטינים לא יילחמו בעצמם כנגד הטרור.
הפלסטינים הם הם שצריכים לעשות כן. כל אחד, יש לו את מנת חלקו; כל אחד צריך לעבוד בדרכו, אבל לא ייתכן – תרשו לי, לעומת זאת – שיהיה שלום אם הפלסטינים לא יוכלו לנוע בחופשיות בארצם; לא ייתכן שלום ללא פתרון בעיית הפליטים, בכיבוד זהותה וייעודה של ישראל; לא ייתכן שלום, גם אם אני יודע שהנושא כואב מאוד, ללא הכרתה של ירושלים כבירת שתי המדינות והבטחת חופש גישה למקומות הקדושים עבור כל הדתות.
ידידים יקרים, אני רוצה לומר לכם דבר-מה. לי אין שום כוונה להטיף מוסר, לא באתי לכאן להטיף מוסר. כשהדברים יהיו קשים במדינת ישראל, אתם תראו מיהם החברים שלכם, ואני אינני רועד מפחד כשהדברים מסתבכים. אבל, אני רוצה לומר לכם – מכיוון שכיבדתם אותי ואפשרתם לי לדבר עמכם – אני באתי לדבר עם הלב ולא רק כמדינאי ופוליטיקאי. אני לא באתי לדבר סתם לימים הקרובים; אני בא לדבר על העתיד, והעתיד הוא שאתם נידונתם לחיות זה לצד זה; העתיד הוא שלא מחליפים ככה כתובת; העתיד הוא שנצטרך ביום מן הימים להגיע לשלום.
אם כן, ידידים יקרים, הרבה מאוד מהמאמצים האלה יהיו קשים, יהיו כואבים, ואני מודה לכל אחד ואחת מחברי וחברות הכנסת על כך שהיה להם האומץ להאזין לי, בין אם מצא חן בעיניהם ובין אם לא מצא חן בעיניהם. הדברים יהיו קשים וכואבים, אבל הרבה פחות כואבים מהדם שנשפך במאבק ללא הרף, ללא סוף. השלום כואב, אז מדברים על המלחמה. כמה המשפחות שלכם שילמו מחיר כואב? טיילתי וראיתי את בני הנוער, ראיתי את החיילים הצעירים שלכם, איזה נוער נפלא, אבל גם חשבתי האם ביום מן הימים לא יהיה טוב יותר, שיוכלו מיד להיכנס לחיי העבודה במקום להגן על קיום מדינתם, אותם בני נוער? וזאת איש לא ייתן לכם, אלא אם אתם הישראלים, אתם הפלסטינים, תצליחו להבין זה את זה.
זה 60 שנה גברים ונשים בעלי רצון טוב, כמו הנשיא שלכם, ניסו למצוא את הדרך לשלום, וחלק מהם, כמו יצחק רבין, שילמו על כך בחייהם, אך כל אחת מיוזמותיהם, כל אחת מהמחוות שלהם אפשרו להתקדם. השלום נחתם עם מצרים, נחתם עם ירדן, ישראל נסוגה מחצי האי סיני, ישראל נסוגה מלבנון ומעזה. שום מחווה למען השלום אינה מיותרת, ואולי אנחנו יותר קרובים למטרה, מכיוון שלמעשה עכשיו כולם מדברים זה עם זה, ומכיוון שנראה שהאלימות נעצרה זה כמה ימים בעזה.
אני רוצה לבטא את תקוותי שבן ארצנו, גלעד שליט, המוחזק כבן ערובה זה שנתיים, ישתחרר עד מהרה, שישוחרר ככל שאר האסירים.
צרפת מוכנה להיות ערבה בדיפלומטיה, במשאבים, בחיילים. אתם יכולים לסמוך על צרפת. אני יודע שבישראל מאזינים לעצות של ידידים אמיתיים שאתם סומכים עליהם ומאמינים להם, ואני גם יודע שבעבר חשבתם – ניתן לסמוך על ארצי? אני מבקש מכם: סמכו עלינו, מפני שאנחנו רוצים לעזור לכם.
שוב, לא באתי לכאן להטיף מוסר. על המנהיגים של עם ישראל ושל העם הפלסטיני להגיע לשלום, אבל אתם, הצדדים לשלום, עליכם לדעת שאתם יכולים לסמוך על אירופה שתעזור לכם ולהתקדם לקראת הסכם סופי – ביטחון לשתי המדינות, פיצוי ובתים חדשים לפליטים, תמיכה בהקמת מדינה בפלסטין, פיתוח כלכלי ופיננסי לשלום. ברוח זו צרפת תעשה כל מה שביכולתה כדי ללוות ולהצליח ברעיון של האיחוד של הים התיכון, שהוצע לכל מדינות אירופה ושל הים התיכון, ועד כמה שידוע לי, העם בישראל הוא עם של אגן הים התיכון.
ב-13 ביולי הבא, פסגת פריז למען הים התיכון, תעורר אולי את התקווה שמה שמפריד בינינו יהפוך ביום מן הימים להיות קטן יותר ממה שמאחד בינינו. ישראל, הרשות הפלסטינית, לבנון, סוריה – ימצאו את מקומן לצד ירדן, מצרים וכל מדינות המגרב הערבי.
אם כן, ידידים יקרים, אולי נוכל לקוות שביום מן הימים ילדי הים התיכון יפסיקו לשנוא זה את זה. יש רק שנאה, וזה צריך להיפסק, שילדי הים התיכון יספיקו לשנוא זה את זה, ויפסיקו לרצות מרגע לידתם לנקום את סבלם של אבותיהם. באמת, לא צריך ללמד דברים כאלה את הילדים. וברוח זו צרפת תתמוך בכל כוחה בכל הפרויקטים לפיתוח כלכלי אזורי, שכל כך יקרים ללבו של הנשיא פרס. כן, אנו זקוקים לעמק השלום.
במזרח-התיכון שבו מתערבבים ומתמודדים זה אלפי שנים עמים שתרמו לאנושות כולה את הנעלה ביותר בהגות, את היפה ביותר בדת, את החשוב ביותר בידע, במזרח-התיכון כל העמים כולם, בתפילותיהם, מדברים על האהבה, מדברים על צדק ועל שלום. במזרח-התיכון כל העמים אוהבים את החיים, כולם בני אברהם ולכולם יש במשותף את התנ"ך – ועם זה נמשיך לנהל מלחמה במשך מאות בשנים? שתינו מאותן מקורות, שתיתם מאותם מקורות ומעיני מים, יש לכם היסטוריה משותפת, ארוכה כל כך. העמים של המזרח-התיכון יכולים להסתדר ולהבין זה את זה, והאדמה הזאת שלמענה נלחמו בייאוש גדול כל כך, האדמה שממנה צמחתם, הארץ הזאת שבה מתיכם טמונים, הארץ הזאת שבה רשום זיכרון סבלותיכם ושמחותיכם, הארץ הזאת שבה אתם כל כך דומים זה לזה, הארץ הזאת שחשים בה כאשר מסתכלים מה שנעשה כאן, מה יכול עוד להיבנות כאן, מה יכול להיעשות כאן – הארץ הזאת יכולה להפוך לגן עדן של ממש, גן עדן לכולם. ניתן יהיה להתגבר על האומללות אם לא תהיה מלחמה. הארץ הזאת יכולה להיות כל כך פורייה אם כולם יעבדו אותה יחדיו, במקום לשפוך עליה את דם החפים מפשע. הארץ הזאת כל כך יפה, והיא צריכה לאחד את העמים במקום להפריד ביניהם.
אם ילכו לעומק נפשם, יבדקו את ההיסטוריה שלהם, את אמונתם, אם מסתכלים על הפסל הזה שייבנה בירושלים על ידי שני אומנים צרפתיים, אותו ספר למען השלום, עבור עמי הספר, בעיר הספר, זאת בקרוב בימינו, אני בטוח, הנשים והגברים של האדמה המפוארת הזאת ימצאו יותר סיבות לדון על השלום ולשוחח עליו מאשר להמשיך לשנוא זה את זה ולהמשיך ולהילחם זה בזה.
יהודים, נוצרים, מוסלמים, היזכרו אז בדברי הנביא ישעיהו: "וגלתי בירושלים וששתי בעמי, ולא יישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה", "ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו פריים", "לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה". אני רוצה לומר לכם את זה מקרב לב וכידיד אמיתי של ישראל ונאמן של ישראל. מי שחזק, צריך להושיט יד. מי שעבר את הדרך שבה אתם עברתם, במשך 60 שנה ניצחתם בכל המלחמות, אתם צריכים להיות המנצחים של השלום, אתם צריכים לרצות את השלום יותר מכולם, צריכים להראות את הדרך.
אנא הרשו לי לומר לכם מכל הלב שצרפת לא תנטוש אתכם בדרך, צרפת תהיה לימינכם וכידידה שלכם, צרפת מעריצה אתכם, צרפת מכבדת אתכם. תחי צרפת, תחי ישראל, יחי השלום למען ישראל ופלסטין, זה הכרח לשלום העולם.
_________________
שלום פעיל ומשגשג
בינינו לבין עצמינו בינינו לבין שכנינו - בארץ ובעולם בינינו לבין המקום - סביבתנו
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
