AKKONET FORUMS
https://akkonet.co.il/forums/

תערוכה "קיץ שעבר",שמחה שירמן העכואי על הים בעכו לפני סגירת
https://akkonet.co.il/forums/viewtopic.php?f=46&t=18105		 עמוד 1 מתוך 1
מחבר:  אלברט לוי [ 03 אוקטובר 2009, 11:28 ]
נושא ההודעה:  תערוכה "קיץ שעבר",שמחה שירמן העכואי על הים בעכו לפני סגירת
תערוכה "קיץ שעבר" - שמחה שירמן העכואי על הים בעכו לפני סגירת העונה

"גדלתי בעכו, העיר היחידה בארץ שמוקפת ים. כל הרחובות בעכו יורדים אל הים, נפתחים אל הים"

המציאות הארצישראלית קושרת קיץ לים, וזה לא מפתיע. קיץ בארץ נתפס ישר במונחים של חופש, חופש נתפס במונחים של זמן פנוי ולישראל יש ים אחד מתמשך לכל צדה המערבי. הים הוא המקום היחיד שהוא גבול שפתוח למרחב. זה חלק טבעי מהמסורת שלנו. יש הרבה קיץ בארץ, מה שאומר שיש הרבה ים בארץ. מושג הים הוא חלק כמעט מכל אחד מאיתנו.

גם כשמדברים על ירושלים, אחד הדברים שיגידו זה שאין לה ים. גדלתי בעכו, העיר היחידה בארץ שמוקפת ים. כל הרחובות בעכו יורדים אל הים, נפתחים אל הים, שלא לדבר על אזור העיר העתיקה. הים הוא חלק מאוד חשוב של הילדות שלי.
הוא נוכח כל הזמן: חלק מהנוף, חלק מהמראות. הולכים לטייל - זה לים, מדורות - עושים בים, כשמטיילים על החומות של עכו - הים נשקף מהן, האהבות הראשונות מתרחשות בו.

הים הוא גם מקום של סכנה, מקום שיש בו אלמנט של איום. את רמברנדט לא יכולתי לפגוש בעכו, אבל היה לי את הים כל הזמן שהפך להיות נושא מאוד מרכזי בעבודות שלי. ברגע שהוא הפך להיות נושא הוא קיבל גם משמעויות מסוג אחר. מרתק אותי נורא שמה שאנחנו רואים זה את שטח הפנים של הים אבל חווים את חוויית העומק שלו בלי שאנחנו רואים את זה פיזית, בדומה לחוויית הצילום. אנחנו לא יודעים איך הוא קורה אבל יודעים שהוא קורה, כמו באמנות.

הים הוא אחד מגבולות העיר. מעניין אותי להביט אל קו האופק, השאיפה להגיע למקומות נעלמים. אני אוהב לצלם את הרמקולים שפזורים לאורך החוף, כאלמנט של שליטה. בתוך השקט והיופי יש איום שמשדר פחד, בשורה של מלחמה שעלולה לפרוץ. הדגלים השחורים מתריעים על סכנה. בעמידה מול הים יש אלמנט של סוד שיש בי רצון לפענח.

אמרתי פעם: היום שבו אני אצליח לעשות תמונה של ים שתהיה אבסולוטית ומוחלטת, יהיה היום שאפסיק לעשות אמנות. אפשר לעמוד מול הים ולצלם שוב ושוב, וזה אף פעם לא אותו ים. בעבודה שבתערוכה, הבחורות מצולמות ביער בגרמניה, אותו יער של סיפורים שגדלנו בצילם. יש משהו ביער שמוטבע בתוכנו כחלק מזיכרון שלא חווינו באופן ממשי, אבל הוא מוטמע כי הועבר אלינו דרך הורינו. ילדותם של הוריי, ניצולי שואה שהגיעו מפולין, היא חלק מכונן מהילדות שלי. ביער יש עומק ואינסופיות, כמו הים. מאחורי הפיוט, היופי, התשוקה והזיכרון יש ניסיון לא בוטה ולא חד ממדי לדבר על מצוקות הקיום במקום הזה. מקום תמים שיכול להפוך למסוכן.


http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/948/190.html
עמוד 1 מתוך 1 כל הזמנים הם UTC + 2 שעות [ שעון קיץ ]
Powered by phpBB © 2000, 2002, 2005, 2007 phpBB Group
http://www.phpbb.com/