AKKONET FORUMS
https://akkonet.co.il/forums/

שפכים, סירחון וזוהמה בנחל נעמן
https://akkonet.co.il/forums/viewtopic.php?f=46&t=1840		 עמוד 1 מתוך 1
מחבר:  אלברט לוי [ 26 דצמבר 2005, 11:43 ]
נושא ההודעה:  שפכים, סירחון וזוהמה בנחל נעמן
שפכים, סירחון וזוהמה בנחל נעמן

יום שני, 26 בדצמבר 2005, 7:22 מאת: הארץ

מקורות נחל הנעמן
(צילומים: ירון קמינסקי, "הארץ") אפילו החירייה לא יוצאת אפקט ריח כה דוחה (אילוסטרציה)

מה שהיה יכול להיות אתר תיירות וטיולים מרהיב עומד כיום בסמוך לקריות במצב מחפיר. מבט עמוק ומדאיג על מצב נחל הנעמן
עוד בכתבה:
שוקעים בבוץ סמיך ומצחין
»
מיצים רעילים מחלחלים לנחל מהמזבלה הישנה
»
"עכשיו אני מבין למה אין דגים"
»
כתבה על מצב הנחלים בישראל היא משימה עגומה. לא די בכך שרוב הנחלים הופכים בסוף הקיץ לערוצי אכזב מזרזפים, אלא שרובם, כידוע, משמשים מזה שנים כתעלות ביוב המעלות צחנה. גורלו של נחל נעמן, שבשולי עמק זבולון, אינו יוצא דופן. המראה שנחשף בתום צעידה בת כמה שעות לאורך 12 הק"מ של ערוץ הנחל הוא של מקום מטונף, מסריח, מוזנח, שהפך לבריכת שפכים של מפעלים סמוכים וצינורות ביוב, וסובל ממחדלי הרשויות שאמורות להגן עליו. ואולם, נדמה כי מה שעצוב ובלתי נסלח באמת הוא היופי והפוטנציאל המדהים-הנחבא-מתחת-לזוהמה-ולידה.

קשה להשלים עם הידיעה שבמאמץ קטן - אולי על ידי נקיטת צעדים משפטיים נגד תעשיין או שניים, אולי על ידי פיטורי פקיד ממשלתי חסר מוטיבציה, ואולי בסיוע מעט מאוד משאבים - היה ניתן להעניק לציבור פיסת טבע ירוקה, מסלול של נופש, רוגע ותרבות; ממש בחצר האחורית של הבית, כמו במדינה מתוקנת.

מחשבות כגון אלו מבליחות בראש בעת שנשענים, באמצע מסלול ההליכה, על הגדר שליד מפעל "מילובן", המייצר תאית מעודפי כותנה. השפכים של המפעל, שצבעם אדום כדם, בוקעים אל לב בריכת חימצון הצמודה לנחל, כמו גייזר-המבעבע-ברעש-גדול.

צחנה כבדה מנשוא בוקעת מהבריכה; לא הקישון, לא חירייה ולא מזבלה אחרת יוצרים אפקט ריח כה דוחה. מבריכה זו זורמים השפכים היישר אל הנעמן, נחל בישראל של 2005, האמור להיות מתחם ציבורי, נקי וירוק, השייך לכל.

תוואי הנחל מתחיל דווקא באחד המקומות היפים והנעימים בישראל: מקורות הנחל הם המעיינות של שמורת עין אפק. השמורה שוכנת בעורף של קרית ביאליק, צמוד לבית העלמין האזורי. שקט נפלא מאפיין את השמורה, הנמצאת בעורף אזור הקריות הסואן. ואולם, מנהלת השמורה, ג'יזל חזן, תושבת סכנין - המנהלת הערבייה היחידה בישראל של שמורת טבע - מצביעה על תצלום אוויר שבו שרטוט של שכונות העתיד שאמורות להקיף בקרוב את השמורה מכל עבר.

חזן מציידת את המטייל בכמה עצות בסיסיות ואזהרות ממפגעים. שביל נוח יוצא מתוך השמורה והנחל, ומתחיל לטפס צפונה, במה שנראה כמו תעלה מלאכותית. לכאורה, אין מקום נעים מזה לקחת את המשפחה לטיול, שיתחיל בשמורת עין אפק, וימשיך לאורך הנחל. במשך כשלושה קילומטרים, הנעמן הוא תעלת מים ירוקים, נעימים, עצלים.
שוקעים בבוץ סמיך ומצחין


דייג בנחל נעמן
מעבר לעיקול, על השביל, ממתינה אניה: אשה בת 60 שוכבת ליד אופניים ישנים, אוחזת חכה. לפני שלוש שנים באה אניה לישראל מהעיר גומל שבבלרוס. כיום היא מתגוררת בקרית ביאליק, והזכרונות של הדנייפר רחב הידיים מעוררים בה געגועים. היא באה לדוג כמה דגי מושט זעירים לחתולים שלה, ולהעביר כמה שעות לפני עבודת הערב בחנות פרחים.

אניה לא לבד: דייגים נוספים, כולם עולים חדשים, מתמקמים לאורך השביל. מכאן ובמשך כמה קילומטרים לכיוון צפון מערב, נחל הנעמן מפריד בין האזור החקלאי של עמק זבולון והגליל המערבי לבין העורף הפרולטרי של אזור הקריות. מצד אחד גדות של בריכות דגים עם שחפים ועורבים, המתקוטטים על שאריות דגים, ומהצד השני, שבו שביל הצעידה, נשקפים בתי השיכון של קרית-ביאליק.

הנחל זורם בנעימות עד שמגיעים ל"תעלה 42", כפי שהיא מכונה במפות, שבה מתנקזים מים מנחל הפוארה, שמקורו באזור רמת יוחנן. במדינה מתוקנת, גשר עץ צנוע יסייע להולכי הרגל לעבור מעל התעלה. במצב השורר קיום, להולך הרגל אין ברירה אלא לחצות את התעלה ברגל.

התעלה מטונפת וקרקעיתה בוץ סמיך. להולך הרגל אין ברירה אלא לקפל את המכנסיים, ולתלות את רכושו סביב צווארו. הכלבה המלווה מזנקת ראשונה ועוברת בקלות. אבל הולך על שתיים כבד יותר, ואחרי שני צעדים הוא שוקע עד אגן הירכיים בבוץ סמיך ומצחין. במאמצים, נחלצים מהביצה ומטפסים מושפלים לצד השני. למרבה המזל, מישהו השליך מזרן זוגי ישן על גדות הנחל ואפשר לשבת עליו ולקלף את הבוץ מהרגליים.

אחרי מכשול התעלה, ממשיכה הדרך לאורך גדות הנחל בשביל המוצל, שמשני צידיו חורשת אקליפטוס רגועה. במים הזורמים לאיטם צפים בקבוקי פלסטיק. במקום מתחבר לאפיק צינור בטון גדול, ומזרים לנחל שפכים מאזור התעשייה של צור שלום. לדברי ג'יזל חזן, יום אחד, כשהצינור הזה יפסיק להזרים שפכים לנחל, חורשת האקליפטוס תהפוך לשמורת טבע קטנה. משפחות עם ילדים יוכלו אז לדווש באופניים לאורך הנחל, לעצור מדי פעם ולשכשך רגליים במים.

תוואי הנחל ממשיך, וסביבו כבר לא נראים בתי מגורים. ממזרח שוב בריכות דגים, המזרימות שפכים ישירות לנחל. האחראי לנחל מטעם איגוד ערים גליל מערבי לאיכות הסביבה, חן מלמד, מסביר שבשפכים יש "עומס אורגני" גבוה, הפרשות דגים וכלור. ממערב מופיע לפתע מראה מוזר: גבעת אדמה מלאכותית, עצומת ממדים. פעם היתה פה מזבלה, כיסו אותה באדמה, ובאיגוד ערים גליל תחתון קיימת אף תוכנית "שיקום": לשתול עליה פארק ירוק.
מיצים רעילים מחלחלים לנחל מהמזבלה הישנה

בינתיים, בתחתית המזבלה הישנה מתרחשים תהליכים בעייתיים: עשן בוקע מסדקים באדמה, עדות להתפרקות הזבל הישן, תוך שחרור רעלים לאוויר. מהקרקעית ממשיכים לחלחל אל האדמה ואל הנחל זרמים קטנים, לא נראים, של מיצים רעילים, הזיקוק של הזבל. מפסגת גבעת האדמה נשקף נוף של מפרץ חיפה מצד אחד והרי הגליל הירוקים מהצד השני. ושוב חוזר הנחל אל בין האקליפטוסים.

בין העצים, יושב ליאון. דייג שבא לכאן כל הדרך מנהריה. הוא כבר עשר שנים בישראל, מובטל. "הקרפיונים בגודל סביר", הוא צועק מהגדה השנייה, ומוסיף: "על נחל כזה היינו אומרים ברוסיה שהוא 'נוצר כאשר חמור עשה פיפי'".

בהמשך הדרך מגיעים אל בריכות החימצון של "מילובן", ולידן הבריכות של המפעלים "מילועוף" ו"מילומור", שגם הן צמודות לנחל. "'מילועוף' שופך את רוב השפכים שלו באונייה אל הים, ומזרים לנחל רק את שפכיו 'המתוקים', שלא מזהמים", מסביר עזר פישלר, מתאם הפעולות של "צלול", ארגון סביבתי שנושא בעיקר נטל המאבק להצלת הנעמן.

למראה בריכות החימצון, ולנוכח הריח הקשה, נדמה כי הנחל וסביבתו מתים לחלוטין. ואולם, לפתע מפר את הדממה קול שכשכוך ופכפוך: נוטרייה שטה לה בניחותא בלב הנחל המזוהם, והופכת לעדות כי יש עדיין מה להציל במקום.

הנחל הופך עתה לתעלת בטון ונכנס לתוך שטחו של קיבוץ עין המפרץ, ומשם היישר למפגש עם כביש 4, שנכנס לפאתיה הדרומיים של עכו. הנחל עובר מתחת לגשר בטון מאסיבי. מהצד השני של הכביש בן ארבעת הנתיבים עומדת ביצה עזובה, והנעמן מתפתל דרכה. כמה סככות של משפחה בדואית הן השריד היחיד לציביליזציה במקום. בין עצי אשל נמוכים מסתתרים ברווזים, אנפות אפורות ונוטריות. דווקא כאן, מתחת למפלס כבישי האספלט, הטבע והחיות מתעוררים לחיים.
"עכשיו אני מבין למה אין דגים"

לאחר הביצה, עובר הנחל מתחת לגשר שמעליו שלט צהוב גדול המודיע להולך הרגל כי הוא מתקרב לאולמי "טופז". ליד אולם האירועים עומד מוזנח מגדל דירות, שבנייתו הופסקה לפני שנים. לאחר מכן גשר נוסף ומצדו השני סבך של מטפסים ירוקים, היוצרים מעין שטיח בין עצי האשל.

ליד הגשר עומד דייג צעיר, תושב עכו בן 20. אחרי שעתיים הוא עדיין שם; לא, הוא לא יודע על המפעלים המזהמים במעלה הנחל. "באתי להירגע קצת, עכשיו אני מבין למה אין דגים", הוא אומר.
הגשר האחרון בדרכו של הנעמן הוא גשר הרכבת, לאחריו עומדות הדיונות הלבנות, וביניהן מתפתל הנחל אל הים, דרומית ל"חוף התמרים" שבעכו. ממול העיר העתיקה, החול נקי. המראה הזה יכול היה להיראות כחוף המשתרע אי שם לאורך האוקיינוס ההודי, אבל כאשר מסתכלים לכיוון דרום, מעטר את הנוף מפעל "תעשיות אלקטרו-כימיות", שזיהם את הים ואת הנחל במשך עשרות שנים עד שנסגר ונזנח בשנה שעברה. הנחל עושה מאמץ אחרון וחובר אל הים, מרוקן אליו את מימיו המזוהמים. לא רחוק מהשפך משייטת לה סירת דייגים מעכו. בקרוב ישליכו הדייגים רשת אל המים ויאספו דגים שיישלחו לשווקים. למה לא בעצם? אם בקישון עושים זאת, מדוע לא בנעמן?
מקור הכתבה
http://news.walla.co.il/?w=//831164
עמוד 1 מתוך 1 כל הזמנים הם UTC + 2 שעות [ שעון קיץ ]
Powered by phpBB © 2000, 2002, 2005, 2007 phpBB Group
http://www.phpbb.com/