עדכון אחרון - 2006/01/22 05:19:11
דלוח ומסריח
מאת צפריר רינת
עיתון הארץ
מוקף מעיינות, דיונות יפהפיות, על רקע הרי הגליל ומפרץ חיפה - נחל נעמן היה יכול להיות גן עדן.
במקום זה הוא משמש תעלת שפכים
לפני כמה שנים ניסתה המנכ"ל של המשרד לאיכות הסביבה אז, נחמה רונן, להסביר את חוסר ההתקדמות
בשיקום נחלים בישראל. "זהו תהליך מסובך ואפילו באירופה לקח להם יותר מ-20 שנה לשקם נהרות", היא הסבירה.
רונן צדקה בנוגע לאירופה, אבל מה לעשות ובישראל לא מדובר בנהרות ענק כמו הריין או הדנובה, אלא בנחלים
שאורכם אינו עולה לעתים על 20 ק"מ ובכל זאת הם מתבוססים בשפכים ובעזובה סביבתית.
כזה הוא סיפורו העגום של נחל נעמן שנשפך לים מדרום לעכו. זהו הקצר שבין חמשת נחלי האיתן במישור
החוף - אורכו בסך הכל כ-11 ק"מ. השטח הקטן הזה היה יכול להיות גן עדן לצמחים ולבעלי חיים וגם למטיילים
ולנופשים המגיעים אל החוף שאליו נשפך הנחל. זהו אזור עשיר במעיינות, דיונות חול יפהפיות, ונשקף ממנו
נוף פתוח של הרי הגליל המערבי, מפרץ חיפה ורכס הכרמל.
אלא שהנעמן מוסיף לשמש תעלת השפכים של יישובים באזור ומקורות תעשייתיים כמו מפעל מילובן, המייצר
תאית מסיבי כותנה ומזרים לנחל שפכים בצבע כהה המכונים "הליקר השחור".
הנחל נהפך לדלוח ומסריח ושפע צמחי המים ובעלי החיים שהיו בו נעלמו כמעט לחלוטין. מתושבי האזור נגזלה,
כמו במקרה של נחל הקישון העובר בסמוך, האפשרות לטייל באזור וליהנות מנחלים הנמצאים במרחק הליכה או רכיבה באופניים.
בעבר התקבלה הזרמת השפכים מהמפעלים אל הנחלים כדבר מובן מאליו וכמחיר בלתי נמנע של קיום מקומות
תעסוקה וקידמה תעשייתית. ימים אלה חלפו וכיום מתבררת בבית המשפט תביעה שהגיש המשרד לאיכות הסביבה
נגד מפעל מילובן בגין זיהום הנחל, ובו הוא נדרש להפסיק לחלוטין הזרמת שפכים לנחל.
ארגונים סביבתיים כמו עמותת "צלול" הצליחו ליצור מודעות סביבתית ביחס למצבו של הנעמן והצורך הדחוף בשיקומו.
בשנה שעברה אף אושרה תוכנית אב לשיקום הנחל, שהוביל איגוד ערים לאיכות סביבה של הגליל המערבי.
עכשיו הגיע הזמן להשלים את החסר ולאלץ את כל מי שעדיין מזהם, ובכלל זה מפעל כמו מילובן, להפסיק
את הזיהום. המפעל מצדו מבקש שוב ושוב מבתי משפט ארכה נוספת כדי לאפשר לו לעמוד בדרישות להפסקת
הזרמת שפכים שהציב המשרד לאיכות הסביבה. מנהליו כבר הודיעו שללא ארכה כזאת ייאלצו לסגור את המפעל ובכך ייפגע מקור תעסוקה.
בתי המשפט לא סגרו את הדלתות באופן מוחלט בפני המפעל, אבל הם לא התרשמו מהטיעון שהוא עלול להיסגר.
שופטת בית משפט השלום בקריות, אורית קנטור, דחתה בקשה של המפעל לקבל ארכה נוספת שבה יוכל להמשיך
בהזרמת השפכים וכתבה בהחלטתה: "לא שוכנעתי כי הפסקת הזרמת השפכים תביא באופן מיידי לסגירת המפעל.
אני סבורה כי כאשר תונח החרב על הצוואר, יימצאו גם יימצאו פתרונות ומקורות כספיים שיאפשרו את המשך קיום
המפעל בלא הזרמת שפכים לנחל".
הגורם שעשוי למלא תפקיד מכריע במקרה זה הוא נציב המים, שאליו פנה המפעל בבקשה להעניק לו היתר הזרמת שפכים.
מדובר בהיתר זמני הניתן במקרים מסוימים שבהם הוכח שאין חלופה אחרת לטיפול בשפכים ולאחר שהגורם שמזרים אותם ביצע פעולות טיהור שונות.
נציבות המים היא גורם שאמור היה להתייצב ראשון בקו החזית מול מזהמי הנחלים, אבל במשך שנים רבות
היא מעלה בתפקידה ואיפשרה למפעלים ולרשויות מקומיות להמשיך ולזהם מבלי להפעיל נגדם את סמכויותיה. עתה
יש לנציב המים הזדמנות להראות שהוא ממלא את החובה המוטלת עליו להגן על מקורות מים. עליו להתייצב להגנתו
של נחל נעמן ולדרוש הפסקת זיהום משמעותית מכל המקורות ובכלל זה מפעלים, שאינם יכולים להמשיך ולהתקיים
על חשבון פגיעה במשאבי סביבה השייכים לציבור כולו.
למקור הכתבה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... icle.jhtml