הגבעה ליד עכו הופכת למחלף, ו-20 אלף פרחים עוברים דירה לשנתיים
מאת דוד רטנר - הארץ
פקעות יועברו לאתר חלופי עד סיום בניית מסילה
אחד העובדים נושא פקעות של רקפות שעקר מתוואי הרכבת מעכו לכרמיאל, אתמול
בראש גבעה ירוקה ושקטה בסמוך לצומת אחיהוד שבצפון, בין מרבדי רקפות ומקבצי סחלבים, חי לו בשלווה חולד - אותו מכרסם כמעט עיוור. החולד יודע לנווט את דרכו ישירות אל פקעות הצמחים שאנחנו נהנים מפריחתם, ובעבורו הן מזון עשיר. אתמול, בבוקר שמש נפלא באמצע מארס, החולד האלמוני לא ידע זאת - אבל זה היה אחד הימים הגרועים בחייו: קבוצה קטנה של פועלים עקרו בעדינות את הפקעות הכה אהובות עליו, והלכו לשתול אותן במקום אחר.
בשנה הבאה גם גבעה לא תיוותר לו, לחולד - הגבעה הירוקה תהפוך לחלק ממחלף עצום ממדים, שיעביר ממערב למזרח את הנתיב החדש של הרכבת מעכו לכרמיאל, ומצפון לדרום את חלקו הצפוני של כביש 6 העתידי.
לפני שנים מעטות, כשפעילי הארגונים הירוקים היו זועקים נגד כל כביש "אבל מה עם הגיאופיטים", אף אחד לא הבין מה הם רוצים; הירוקים הפסידו את רוב קרבות המאסף נגד פרויקטים גדולים, אבל נחלו הצלחה בהטמעת החשיבות של תכנון נופי. גיאופיט או פקעת הוא איבר האגירה התת-קרקעי של צמחים והם מאפשרים להם לשרוד תקופות יובש וחום - כשלרוב משתייכים אליהם הצמחים הנדירים והמוגנים כמו רקפות, צבעונים, סחלבים ודבורניות. מתכנני נוף ואקולוגים יודעים שכדי לשקם אזור שנחצב ונהרס צריך לאתר מבעוד מועד את הפקעות, להעבירן בזהירות למשתלה זמנית ואחר כך להחזיר ולשתול אותן באותו אזור בדיוק.
בעוד שבמאבקים על סלילת כביש חוצה ישראל, שאלת הצלת הגיאופיטים לאורך מסלול הכביש היתה חלק מהמאבק של הירוקים, הרי שבתכנון תוואי הרכבת מעכו לכרמיאל אף אחד כבר לא חיכה למחאה או לדרישה "ירוקה". מיד אחרי שמודדים סימנו את התוואי המדויק של קו הרכבת לאורך 22 ק"מ, עד כרמיאל, שלחה רשות הטבע והגנים צוותים שסימנו בהליכה רגלית איטית וזהירה את מצבורי הגיאופיטים לאורך המסלול.
הד"ר יהודה רבס, אקולוג ויערן בכיר בעברו בקרן קיימת לישראל, זכה במכרז של הרכבת לפינוי הגיאופיטים. צריך לאהוב את העבודה, ואמנון חכימי, מנהל העבודה, נראה כמו אחד שאוהב אותה - הוא כבר עושה את זה 25 שנה ועדיין מחבק בעדינות, כמו תינוק, כל מצבור פקעות שנעקר מהקרקע.
רבס, חכימי והפועלים התאילנדים נוסעים עם ארגזי הפקעות לשמורת עין אפק ושותלים שם שתילה זמנית. 20 אלף פקעות כאלה הם צריכים להעביר בשבועות הקרובים. בסוף 2008, כשהגבעה תהפוך למחלף ורכבות ידהרו במקום שבו בעבר נימנם בשלווה החולד, יחזרו הרקפות והסחלבים למקומם הטבעי.
רבס הוא אקולוג מעט לא צפוי. הוא אוהב קידמה: "אנחנו עומדים באזור שבו במשך 200 אלף שנות היסטוריה אנושית בני אדם רעו עדרים ושינו את הסביבה. דווקא כשסוללים כבישים ומסילות ברזל נוצרים בתי גידול מפתיעים - נתיבי תחבורה מהירים מוקפים בגדרות מגן שלא מאפשרות לבעלי חיים להתקרב, השיפועים המיוחדים מביאים יותר מים, וכך, בשולי הדרכים, נוצרים שטחי פריחה מדהימים שלא היו שם קודם".
אפילו לחרדים, שעיכבו את סלילת כביש חוצה ישראל עקב מציאת קברים עתיקים, מייחד רבס מלים חמות: "בגלל העיכוב בסלילה, התברר שהיו שטחים עם גיאופיטים שלא מצאו בסקרים שנעשו באביב. זה איפשר לנו לחזור לשטח ולהציל עוד מאות צמחים נדירים".