לקראת יום הזיכרון הבאתי הנה מספר קטעים שמצאתי באינטרנט
דבר ראשון אני רוצה להתחיל בשיר שמצמרר כל פעם ששומעים אותו
הנה קטע מהשיר:
"הנער הזה עכשיו הוא מלאך
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך
אלוהים אלוהים אלוהים
לו רק ברכת לו חיים!"
ועכשיו יזכר
נוסח א'
יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמַּאֲבָק עַל הַמְּדִינָה בַּדֶּרֶךְ
וְאֶת חַיָּלֵי צְבָא-הַהֲגָנָה-לְיִשְׂרָאֵל
.אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל
ֹיִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרֵךְ בְּזָרְעו
וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה
ׁוּקְדוֹשַׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
.אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכוֹת הַכְּבֵדוֹת
יִהְיוּ גִּבּוֹרֵי הַדְּרוֹר וְהַנִּצָּחוֹן
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים
.חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְׂרָאֵל לְדוֹר דור
נוסח ב'
יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמַּאֲבָק עַל הַמְּדִינָה בַּדֶּרֶךְ
וְאֶת חַיָּלֵי צְבָא-הַהֲגָנָה-לְיִשְׂרָאֵל
.אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל
יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרֵךְ בְּזָרְעוֹ
וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה
ׁוּקְדוֹשַׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוֹת הַנֶּפֶש
.אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכוֹת הַכְּבֵדוֹת
יִהְיוּ גִּבּוֹרֵי הַדְּרוֹר וְהַנִּצָּחוֹן
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים
.חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְׂרָאֵל לְדוֹר דור
שתי דקות - ליפא אהרוני, קיבוץ סעד
צפירה פלחה את האויר, שתי דקות דומיה
הישוב נדם, נאלם שאון בעיר ההומיה
עמדו דומם המורה, התלמיד, פועל הבניין
נהג המשאית, העורך דין, המוכר, הקנין
הרכינו ראש, עובדות הניקיון, השוטר, הרופא
הפקידה, הגננת, האמן, ויושבי בית הקפה
התייחדו בגאון, אמהות שכולות, אבות דואבים, אלמנות
.רעים לנשק, חברים מלידה, סבתות, סבים, בנים ובנות
נשתתקה המחלקה בין הימין והשמאל, בין החילוני לדתי
.נמחקו כל ההבדלים, נעלם הפער העדתי
שתי דקות של התייחדות
שתי דקות תמימות של אחדות
שתי דקות דומיה, לזכור, לא לשכוח
.שתי דקות האוצרות עצמה וכוח
וכמה חסרה לנו תרועה מהדהדת
ובמהלכה שתי דקות של שמחה מאחדת
שמחה העולה ופורצת מתוך הלב
.שמחה המחברת ומשכיחה כל כאב
וכמה חסרים אנו בשבת ובחג
שתי דקות מאחדות במסורת, במנהג
ועוד שתי דקות המלכדות בסתם יום של חול
.הו - אז יהיה לנו יום העצמאות, חג גדול
שבילי הגבורה- יצחק שדה
הגבורה אינה פסגה. היא דרך העפלה, דרך שאין בה קפיצות. גם בה, ככל
דרך יש הסתעפויות עיתים ההסתעפות מוליכה למטה. דרך הגבורה הצרופה
.היא זו המוליכה כל הזמן בכיוון אחד - אל ראש ההר
.ננסה איפא, להאיר לעצמנו את הדרך, כי יש בה סכנת ירידה וטעויות
.נקדים ונאמר: היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית
.לאומץ שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד, אם חזקה בו נכונות ההקרבה
הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. אנו רגילים לייחס את
מושג הגבורה לצבאיות מסיבה מובנת: מהלוחם נדרשת הסכמה למפרע להקרבה
מקסימלית, לקרבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה. אפשר זו דרך המלך של
.הגבורה. אולם למעלה מוליכים אלפי שבילים
.הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית
הגבורה שהיא הקרבה, אינה אכזרית ביסודה. היא אינה המתאכזרת. זו היא
.הצורה הנעלה ביותר של השרות. ביסודה היא אהבת הזולת
יצחק שדה
(מייסד ומפקד הפלמ"ח)
|
