השעה הזו קשה לי, כי לא רק שאהבתי את יוסי בנאי גם יצא לי להכיר אות
באופן אישי. אחרי ההופעה בבית-העם בשיכון, ביקשתי מאשת יחסי הציבור
שלו שתעביר לו את ספר שיריי הראשון. ומה אומר לכם? בניגוד לציפיות
אחרי כשבועיים אני עונה לשיחת טלפון בביתי והוא בכבודו ובעצמו מתקשר
אליי. לומר לי שהוא לא רוצה לשלוח לי מכתב יבש, והוא רוצה שזה יעבור
אליי בצורה חמה שהוא מאוד אהב את הספר שלי. הוריי סיפרו לי שבאותה
שעה הייתי חיוור כסיד, כי לא יכולתי לעלות על דעתי שהוא יתקשר אליי ועוד
יזמין אותי לפגוש אותו מאחורי הקלעים. נפגשנו באודיטוריום אחרי שהציג
עם תיקי דיין שתבדל לחיים ארוכים, את "מלאכת החיים" של חנוך לוין ז"ל.
הוא חיבק אותי כאב שמזמן לא ראה את בנו וכך אני חיבקתי אותו. לעולם
לא אשכח את זה. הוא חתם לי על אחד מספריו והביע את הערכתו לכתיבתי
ואיחל לי שאכתוב כמה שיותר. (...) תאמינו לי שאני יכול לדבר על יוסי בנאי
עוד שעות רבות, אבל צר לי שקשה לי להתבטא בשעה כה נוראה זו. מי
שיקרא עוד כמה דברים שכתבתי ימצא בו את יוסי, כי הוא השאיר בי חותם
גדול הרבה יותר אחרי שהכרתי אותו. יש הרגשה שכשמכירים מישהו מפורסם
מתאכזבים, אבל זה לא מה שהיה עם יוסי. אני לעולם לא אשכח את העולם
שהיה חשוב לו להנציח כלכך בחייו וכמובן שגם אותו לעולם לא אשכח. מי יתן
ואחרי מותו הוא יפגוש את כל מי שחסר לו, אם זה ג'ורג' בראסנס, זאק ברל,
נתן אלתרמן ועוד כמה שחסרו לו. אני מבקש להשתתף באבלה של משפחת
בנאי.
|
