על ההסטוריה של נמל עכו

אהוד בן-פורת

כפי שהיא מופיעה בספרו של מאיר שש, "ספר הים" (ספר שמציג את ההסטוריה הימית בארץ בפרט ובעולם בכלל).
אני לא יודע אם ניתן עוד להשיג את הספר הזה, אז החיבור הבא אולי ארוך, אבל נראה לי שמי שמתעניין בהיסטוריה
הזו ישמח לקרוא אותו. בהזדמנות זו תרשו לי להשב את תשומת לבכם לאוסף הבולים שבהם עכו נמצאת ומוצגת
ב"וויקפדיה", בקישור הבא:

http://pedia.walla.co.il/?w=/%D7%A2%D7%9B%D7%95

עכו היתה בעיני העולם העתיק מפגש של שלוש יבשות: אסיה, אירופה ואפריקה, ונקודת מפתח
בחוף א"י לאורך כל הדורות ובמיוחד בימי מסעי הצלב. היא קלה להגנה ביבשה ואף הגישה אליה
נוחה. פתוחה לעבר הים, מפרצה מתאים לעגינה וחופה חולי. עכו ידועה עוד מהאלף ה-2 לפנה"ס
ולאחרונה, נודע עליה גם מכתובת אוגריתית, כשהיא מופיעה בשורה אחת עם צור, כלומר, חשיבות
עכו דומה לזו של צור המעטירה.

בספר שופטים (א, 32, 33) מסופר: "אשר לא הוריש את יושבי עכו... ואת אכזיב... וישב האשרי
בקרב הכנעני יושב הארץ אשר לא הורישו". לפיכך אין לראות בהתישבות הישראלית בקב הכנענים
כמעשה השתלטות עליהם. כתובות אשוריות מהמאה ה-8 לפנה"ס מזכירות אף הן את עכו בין
הערים המבוצרות, שנכנעו לכובשים.

אין וודאות ארכיאולוגית על מקומו המקורי של נמל עכו בתחילתו. מבני הנמל, במידה שהיו, שקועים
היום בים, או מכוסים חול - כנראה - בשפך הנעמן, או בסמוך לו. יורדי הים יכלו בנקל להעלות
את כלי השייט הקטן על החוף החולי ללינת לילה ואף לחדור אל שפך הנחל. בחופה של עכו עגנו
אוניות ללא מתקני נמל כמוספר באגדה יוונית-רומית:

פעם הגיעו למקום סוחרים, שהובילו עמם נתר. הם עלו לחוף להכנת תבשילם ומאחר שלא מצאו
אבנים לשפות עליהן את הקדרה, לקחו אי אלו גושי נתר מהאוניה. כשהעלו אש והחול התערבב
עם הנתר, החל זורם נוזל שקוף בלתי מוכר עד אז. כך הומצאה הזכוכית על חוף ימה של עכו.
ייתכן, כי הנמל נבנה במקום בו מונחות היום אבנים גדולות על שפת הים, בקטע הצפוני-מזרחי
של החוף, ליד בית הספר לקציני ים. אולם לא מן הנמנע הוא, ש"מגדל הזבובים" (עפ"י שמו
של האל הכנעני - בעל זבוב) הוקם על שובר גלים עתיק מאוד ואשר כעת מונח מתחת לפני המים.
עפ"י עדות של מטבע מהתקופה הרומית למדים אנו, שהיה בנמל עכו מעגן עגול פנימי כדוגמת
רוב הנמלים הפיניקיים (בדומה למעגן בקרתגו).

לאחר אלכסנדר הגדול באה הארץ תחת שלטון בית למי ושם העיר עכו הוסב לפטולמאיס.
קשרי עיר זו עם היוונים ותרבותם קדומים יותר, על כן היה סיפק בידם לשלב את עכו במירקם
סיפורי היראקלס, אשר לפי לשון האגדה - הגיע לחוף זה ומצא עשבי המרפא לפצעיו. עשבי המרפא
מסבירים את שם העיר, אקה - רפואה. על שלה בנוסף לתוצרת החקלאית של הגליל כדברי
יוסף בן מתתיהו: חשיבותה הכלכלית מצביעה זכות הטבעת מטבעות במטבעה משלה. זכות זו
הוענקה לעיר מאז ימי אלכסנדר ואילך.

תמונה

תולדותיה של עכו קשורות מעיקרן במהלך ההיסטוריה של הארץ. רבה היתה עוצמתה הכלכלית
והשפעתה המדינית, אבל קורות נמלה אינן ידועות בבירור. ניתן לקבוע בוודאות, שחומר גלם מקומי
ומיוחד במינו - חול זכוכית - היה מתמיד אחד ממוצרי היצוא העיקריים "ושם (שפך הנעמן)
מקום חול הזכוכית, ומדי הוסיפו הספינות הקרבות שמה להוציא ממנו את כל החול, ככה יוסיף
המקום להתמלא חול חליפות..."

על ריבוי האוכלוסין היהודיים בה בתקופת חורבן בית שני מעידות הפרעות, שהגויים פרעו בהם
לאלפיהם. עכו התפרסמה במסורת חז"ל בשפע הדגה, וכך אמרו דייגי עכו היהודיים: "אינו דומה
טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון". בשעה שפרץ המרד נגד הקיסר טרינוס היו היהודים מוכנים
להתמודדות וזו לשון האגדה: "טרפיזין (שולחנות) עמדו בעכו והיו מספקים לעולי רגל לבאי הגולה
(הבאים להלחם) כסף וזהב לכל צרכם". כלום היתה עכו מרכז המרד של היהודים?
מאז המרד של ימי בר כוכבא עברו מאות בשנים עד אשר נודע דבר כלשהו על אודות נמל עכו.
במאה ה-9 לספה"נ מושלה המוסלמי של מצרים הציב בעיר חיל מצב חזק כנגד האיום הביזנטי
ואף ניגש לבנית הנמל. המושל המצרי הקים שובר גלים וסגר את שטח המעגן כדוגמת נמל צור.
הגאוגרף וההיסטוריון הפרסי, מוקדאסי (ירושלמי), מתאר את הבנייה כמבצע הנדסי גדול.
בקרקעית הים שוקעו רפסודות, עליהן הוקם המבנה ואף הוקצה מקום לכניסה לאוניות, שאפשר
היה לסגרו בשלשלאות.

עכו מגיעה לשיא גדולתה בתקופה הצלבנית. ריצ'רד לב ארי, מלך אנגליה, שנחת בחיפה, כתב
בזכרונותיו: "אם עשר שנות מלחמה הוציאו מוניטין לטרויה ואם נצחון הנוצרים עשה את שם
אנטיוכוס (בסוריה) מהולל, הרי יפול בוודאי בחלקה של עכו פרסום שם עולם, מאחר שלמענה
נאבק העולם כולו". כך סברו שליטי אירופה הנוצרית בימי מסעי הצלב. אגב, לימים הוסב שמה
ל-Saint Jean d'Acre לזכר יוחנן המטביל. עכו נעשתה מרכז כלכלי, מנמלה הסתעפו נתיבי ים
לארצות אירופה רבות. לאחר כיבוש ירושלים בידי המוסלמים היתה היא בירת הצלבנים בארץ
עד לתבוסתם ב-1291. אל נמלה הגיעו ציי מלחמה מאז ראשית הכיבוש הנוצרי. במיוחד נתהדקו
הקשרים עם הערים-המדינות האיטלקיות, שלכל אחת מהן יצא רובע מיוחד בעיר ואף מקום עגינה
נפרד בנמל. לעולי הרגל הנוצריים נבנו אכסניות ובני התקופה טענו, שנמל עכו גדול כנמלה של קושטא.
כאן נפגשו שיירות, סוחרים, מוסלמים ונוצרים מכל העולם. מימי עכו ידעו אותה שעה התנגשויות
ימיות לא מעטות בין וונציאנים וגנואזים בשל תחרות מסחרית פרועה ובלתי מרוסנת. הכיבוש
המוסלמי שם קץ לפריחתה ורק לאחר התבססות השלטון התורכי, במאה ה-16, החלה עכו חוזרת
לאיתנה. האוניות האיטלקיות הוסיפו להגיע אל נמלה. מקורות עבריים מהתקופה מרבים לספר על
אוניות גדולות הבאות לסחור ובעיקר לקנות מיני תבואה. מבין הפחות של עכו עלה לגדולה אחמד
ג'זאר בסוף המאה ה-18, הוא פיאר את העיר בבנינים ושיקם את חומותיה. בסוף ימיו התרחש
מאורע רב-חשיבות אשר עירב את עכו במלחמות הנפוליאוניות.

העיר הובאה במצור צרפתי, מאחר ותורכיה כבעלת בריתה של אנגליה נלחמה בפלישת נפוליאון
למצרים ולא"י. באביב 1799 באה שייטת בריטית לעכו בפיקודו של סידני סמית, הצי הבריטי
נחלץ לעזרה מתוך הנחה, שכיבוש העיר הוא שלב חשוב בתוכניות הנועזות של נפוליאון. הבריטים
התכוננו להגיש עזרה ואף להעביר לעכו גייסות רוסיים מנמלי הים השחור. סמית לכד ספינות
צרפתיות, שהובילו תותחים והבטיח לעכו את הקשר החופשי דרך הים והעיר לא נפלה בידי נפוליאון.
כ-40 שנה לאחר מכן, ב-1840, התרחשה במימי עכו מערכה נגד הכיבוש המצרי של ארץ-ישראל.
ההשתלטות המצרית איימה על שלמותה של תורכיה ובהזדמנות זו הופגזה עכו קשות מן הים ובעקבות
ההפגזה נסוגו המצרים.

ב-1918 נכבשה העיר בידי כוחות אלנבי. מאז הופעת אונית הקיטור ומשהועבר המרכז המנהלי
על ידי הבריטים לחיפה ירדה חשיבותה כעיר נמל. מאותה השעה היתה עכו לעיירת שדה נידחת.
אחר בניית נמל חיפה נשאר בעכו נמל דייגים בלבד. שלושה ימים אחר קום מדינת ישראל כבשו
חיילי צה"ל את העיר. כיום, שנים לאחר קום המדינה, מתקיים בנמל הקדום מעגן לסירות דייגים
ותחנה לחקר תת-מימי.

על ההסטוריה של נמל עכו

מי מחובר