סמ"ר (מיל') נעם מאירסון ז"ל- אח יקר שאהב את הארץ הטבע והסביבה

בן 23 מירושלים

נעם מאירסון חברי נהרג כחודש ימים לפני חתונתו.
יום השלושים לזכרו הוא יום חתונתו המתוכננת - חבר ואח יקר הוא לי
במעט שהכרתיו ובשיחות שלנו יחד -שפה משותפת לנו והיא אהבת המולדת הטבע והסביבה.

איש שעודד אותי בימי הלחימה הראשונים וטען כי לפי הרמב"ם
אין לחשוב על האשה והילדים ולהתמקד בלחימה תוך הקרבה למען הארץ
דיברנו על כך ועל הקושי שלי שלא לחשוב על משפחתי שהיא כל עולמי
והמלחמה שלי היא על הבית ולאו דווקא על עם ישראל
והבטיח לי שיברר לי את הסוגייה בתום המילואים משם לא חזר.

נעם וחברתו, שרה רענן, החליטו להינשא לאחרונה ולפני שבועות אחדים התארסו. טקס החתונה תוכנן לספטמבר הקרוב.
נעם גויס למילואים בצו שמונה יחד איתי בפלוגה כ', ועלינו לגבול הצפון.

אביו חיים, אמר כי "נועם היה ירא שמיים. הדבר המרכזי אצלו היה יראת השמיים, אהבת העם והארץ. הוא רצה לעסוק בחינוך ורבנות". לדבריו, שיחת הטלפון האחרונה ממנו התקבלה ביום ראשון האחרון, ב-23:30.
שני ההורים, חיים וגילה, קיבלו את שיחת הטלפון בעת שנכחו בתפילה בכותל המערבי בירושלים למען תושבי הצפון והחיילים.

מאירסון למד לפני גיוסו לצה"ל בישיבה התיכונית מצפה רמון, ולאחר מכן בישיבת הסדר באילת. בית משפחת מאירסון בשכונת קרית משה בירושלים מלא בחברים ומכרים שביקשו לנחם את ההורים וארבעת אחיו.
"הוא היה בחור מקסים שאהב את ההיסטוריה של העם היהודי", סיפר אחד ממוריו שהגיע לבית המשפחה,
"היתה בו אמונה גדולה ועוצמה פנימית מאוד חזקה".
השנה ימי הזיכרון קשים שבעתים ,
חברים לנשק , תושבי עירי עכו , חיילי מעכו , חבר לעבודה ובתו
יהי זכרם ברוך.

יהי זיכרו וזכרם של שאר הנופלים ברוך.

החיוך שלא ישכח

נעם חייך תמיד ,בכל מקום שלא היה, תמיד מלווה בספר הירוק - 'דרכי טהרה' שהיה בידו

התנוחה בה הוא נעמד בתוך מי שפך הירדן לכנרת הקפואים ,משולב ידיים וחייכני
זו אותה תמונה שלא אשכח



זכורני שלאחר שחזרנו מן הכנרת עצרנו במסעדה של בעל בית ערבי -על אם הדרך קרובה לעמיעד
היחידה שהיתה פתוחה בימים טרופים אלו וגם היא למזלנו לא כשרה
ואנחנו "הדוסים" - כמו בהרבה מקרים דומים נאלצים להשאר בחוץ ולהסתפק ב'חטיפים' כשרים
בזמן ששאר הפלוגה מתענגים על הבשר ,אנחנו בחרנו לנו גלידת 'מגנום' משובחת על טהרת השוקלד ושתייה
שמעתי את נעם מסנן משהו לגבי הכמות וסוגי השוקולדים
וגם שם חיכינו בתור... בזמן שהטלויזיה ברקע דיווחה בדיוק על ההרוגים המילואמניקים בכפר גלעדי
תפסנו לנו שולחנות עץ בחוץ -נעם ישב בשולחן ממולי -התענג על גלידה-(זאתאני זוכר במעורפל )
וכל זאת תוך שהוא קורא בספר ,מידי פעם מרים עיניו אלי ובעניים בוהקות ובחיוך רחב
אמר -'זה פשוט מרתק' הוא הקרין יופי פנימי וחיצוני צניעות וענווה - ניכר כי שאב זאת בביתו
חשבתי על השיחות ביננו ביום שבת אחר הצהריים ועל המשפחה שלי
ונגשתי להתקשר למשפחה שלי המודאגת כפליים ששהו באותו הזמן במקלט.

השבת האחרונה עם נעם


תמונה שצולמה ביום חול -נעם יושב בקצה השמאלי

באותה השבת שקדמה באתי וישבתי לימינו מתחת לטנק על מזרן צוות ,נשענים על הר הפלדה המאובק שלנו
שעת אחר הצהרים,
שאר החברה הדתיים ישבו על ארגזי פגזים ממולו בזמן שהוא דרש בפנינו
את משנת הרמב"ם -'איסור פחד בעת מלחמה' :

"...וידע על יחוד השם הוא עושה מלחמה ,
וישם נפשו בכפו ולא ירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו...."

כזה צעיר ועם בטחון וידע גדול ללא כחל וסרק ממש מודל לחיקוי בעיקר לצעירים והחדשים בפלוגה
אני זוכר שזה לא נתן לי שקט הפסוק הנ"ל וסיננתי לעברו איך אוכל שלא לחשוב על אשתי וילדיי
הלא אני נלחם היום על הבית שלי ,של משפחתי ולאו דווקא של ישראל השלמה
לאחר נגוני וזמירות עונג שבת יחדיו ,פסענו יחד אני ונעם לכיוון בית הכנסת לתפילת ערבית
שכל הדרך אני מתעקש על מהות העילא בה אני נמצא כאן למען משפחתי שהיא כל עולמי
דיברנו רק עליי ועל משפחתי הוא התעניין ,עודד והקשיב סיפרתי לו שבעכו זו החזית
על הקטיושות , הילדים המפוחדים ,על חבר לעבודה ובתו שנהרגו ,, ושני אחים נוספים ששהו במקום
לי זו היתה מלחמה קשה ומוזרה
-נעם הבטיח לי לבדוק את הסוגייה בדבר
ואמר שאינו יכול לשפוט את הסגותיי מפני שלו אין עדיין משפחה משלו
וכאן כבר השחיל מילה על עצמו ובחיוך אמר את תאריך חתונתו
אני נזכר במילותיו של נעם כל אימת שאני מביט בפני ילדיי
ונעשה חזק יותר ואיתן למענם
חילקתי את גלויות הכיס ל'ברכת היציאה למלחמה' ( אשר קיבלתי מאחי שרון שקפץ אליי לגיחת ביקור ומלא מחדש )
כולנו עלינו יחד לאוטובוס -נעם ביקש גם בשבילו גלויה

הפעם האחרונה שראיתיו היתה למעשה במלכיה- צומת הכניסה למחנה תורמוס לפני הכניסה ללבנון...
את הידיעה על מותם של נעם ויותם קיבלנו למחרת מתחת לרשת ההסוואה.