AKKONET FORUMS
https://akkonet.co.il/forums/

בלוג - די להספיד את המדינה
https://akkonet.co.il/forums/viewtopic.php?f=46&t=6655		 עמוד 1 מתוך 1
מחבר:  יובל כהן [ 15 מרץ 2007, 02:15 ]
נושא ההודעה:  בלוג - די להספיד את המדינה
בלוג

די להספיד את המדינה, המצב לא כל כך גרוע


אם נבין שימים קשים, הם מנת חלקה של כל מדינה באשר היא נראה כי אין זו התפוררות של המדינה, או נפילתו של הבית השלישי. מדינה איננה עסק קל


בסוף השבוע האחרון, העניק עמוס עוז מספר ראיונות לכלי התקשורת; הכתובה והאלקטרונית. בראיונות אלו, תיאר עוז בדרכו הספרותית, את ריח הסירחון ברחובות, כריח שעולה מניקוי הביוב ולא כריח צינור ביוב סתום. במילים אחרות, הסירחון איננו נובע מהשחיתות אלא מניקוי השחיתות השוררת באורוות שלנו. למי שלא הבין את כוונת הסופר, הוא הסביר שמדינת ישראל איננה מתפרקת, בניגוד למה שאחרים חשים או כותבים.

ברור לי שקשה מאוד לגרום לחברה להאמין שמצבה לא כל כך רע, כפי שהיא חושבת או כפי שמתארים לה אותו. במיוחד כאשר נדמה שבכל דבר שהמדינה מתעסקת, היא גורמת נזק יותר גדול. אם ניתן לגרום לחברה להאמין שאכן מצבה לא כל כך רע, או לחילופין, שהמדינה לא מתפוררת, יש לעשות זאת מיידית, בל נגיע למצב בו המדינה באמת לא תוכל לתפקד עוד.

האזרח הישראלי הוא אנומליה שבלתי אפשרי להסביר. מחד הוא חי חיים פחות או יותר טובים, כפי שמראים רוב נתוני הכלכלה. אמנם יש עוני ופערים חברתיים, אך גם מצבם של העניים אינו דומה לעוני הטיפוסי בעולם. מאידך, האזרח הישראלי מציין את ימי הזיכרון והחגים הדתיים בתחושת עצב על מה שהיה ותחושת גאווה על מה שיצא מכך, לרוב הוא מכיר את ההיסטוריה היהודית והישראלית בעל פה. בכל זאת, הוא מתקשה להאמין שהמחר יבוא.

כביכול חיינו 2000 שנה על תנאי ובקרוב קיצנו יגיע. ברור לי שבחיי היום יום, קשה להיאחז בראייה היסטורית או אזורית. במיוחד לאור העובדה שמדורת השבט החדשה, הינה דיכאון לאומי ומי לא רוצה להיות חלק מן השבט, גם אם המדורה שלו דמיונית?

אם נבחן את עצמנו במבט היסטורי, על מה ולמה שנהיה בדיכאון? מישהו חושב שמצבנו ב-48 היה טוב יותר? ב-67? ב-73, שאחריו היינו בדיכאון הגדול שרק הדיכאון הנוכחי החליף איתו תארים? מישהו חושב שההנהגה ב-82 הייתה טובה יותר מזו של ימינו? הרי כולם זוכרים איך נכנסנו למלחמה ההיא, וכולם זוכרים כמה ימים לקח לנו לצאת ממנה.

מי שחושב שמנהיגי העבר היו טובים יותר, עושה לעצמו חיים קשים ולהם חיים קלים. איש לא יודע האם בן גוריון או בגין לא היו "מתקלקלים" בקדמה שהחברה הישראלית חוותה בשנות התשעים. איש לא יודע האם האישיות שלהם הייתה מגנה עליהם מפני תופעות שיש בימנו. נכון שהם היו חכמים מאלו של ימינו, נכון שהם גם ידעו להנהיג טוב יותר מאלו, אך אל תשכחו שהחברה הישראלית אז הייתה פחות דמוקרטית, פחות פתוחה ואז הסכמנו למנהיגים כאלה. עם כל הגעגוע, לא בטוח שהיום היינו מקבלים אותם שנית.

אך לא רק המבט ההיסטורי, יכול לגרום לעצמנו להרגיש טוב יותר. מבט על העולם בכלל ועל הסביבה בפרט, יכול לגרום לנו להבין שאין צרתנו בודדה. גם מדינות אירופה חוות משברים, בצרפת החברה שסועה והכול עלה על פני השטח בשנים האחרונות, בבריטניה יש משבר מנהיגות לא פחות גדול מזה שאצלנו, נרחיק עד ארה"ב ונקבל תקופה שחורה שלא ידעו שם מאז שנות השבעים, ואם נתקרב אל אזורנו, אינני בטוח שהחברה המצרית, הלבנונית ובוודאי העיראקית, לא היו מוכנות להתחלף איתנו.

ובכל זאת, במבט לאזורנו, יש אלמנט נוסף. מ48 ועד שנות התשעים לערך, מדינות העולם הערבי סירבו להכיר בנו, וסירבו לקבל אותנו. כמובן עם יוצאים מן הכלל מעטים. מישהו חושב שהתקווה של אזרחי ישראל אז הייתה גדולה יותר? ההבטחה אז לא הייתה ממשית יותר מן היום, הורים יכלו לספר לילדיהם על שלום, אך ידעו ששקר הם מספרים להם.

והיום? חלק מן מדינות העולם הערבי מקבלות אותנו, וחלק אחר מוכן ללכת ליוזמה, שגם אם היא קשה עבורנו, הרי שהיא מוכנה להעניק לנו הכרה שכמוה מנהיגי העבר, רק יכלו לחלום. גם אם ייקח זמן עד שנקבל אותה, לפחות לנו יש את התקווה, שבעבר לא הייתה.

אך על מה ולמה מדורת השבט החדשה? על כך שבביירות ובטהרן חוגגים בכל פעם שפוליטיקאי כזה או אחר מתגלה כסרח? האם על כך נבנתה מדינת ישראל? על מה שאומרים בבירות העולם? בן גוריון הוא זה שאמר, לא חשוב מה הגויים יאמרו אלא מה היהודים יעשו. ואנחנו החלטנו שיותר חשוב מה יגידו בבירות המדינות המבקשות לכלותנו, ולא מה אנחנו נעשה. האם מישהו חושב שבמדינות אחרות בעולם, יושב עם, היסטורי ככל שיהיה, עם תחושת רדיפות גדולה ככל שתהיה, ואומר לעצמו, אם בבירה אחרת שמחים בנפילתי, כנראה שזה סימן לסוף? אני מאמין שלא.

אם נביט על ישראל של ימנו נגלה אולי ממשלה חסרת תמיכה וחסרת כישרון, אך אנו יכולים לראות חברה פורחת, צבא שעם כל הביקורת שלנו עליו, עדיין עושה את עבודתו, כלכלה משגשגת, מערכות חוק נקיות שכעת מתגלה גדולתן בניקיון הביוב, תקשורת פתוחה וחופשית, חברה שעדיין מתגייסת לעזרת נזקקה, גם אם היא חושבת שהמדינה צריכה לעשות זאת, נוער שמתגייס לצבא למרות כל התחזיות השחורות, ואולי הדבר החשוב ביותר במדינה דמוקרטית: ממשלות נופלות כאן עדיין, על ידי הציבור או בהצבעה בכנסת ולא בחסות טנקים והפיכות שונות ומשונות.

לא פעם מסבירים, איסלאמיסטים קיצונים למערב, שהם ינצחו בגלל אורך הרוח שלהם, שכן לעומת המערב הם לא מדברים במונחים של היום ומחר, אלא במונחים של שנים. כך צריך לחשוב גם אזרח מדינה. מדינה איננה עסק שאם הוא מפסיד מעט עליו להיסגר, אין הוא בוחן רווחים והפסדים אלא במונחים של שנים, וגם אז הוא תמיד יכול לעשות שינוי ולשפר את מצבו.

מדינה איננה עסק קל, לא להיות המנהל בה ולא להיות אזרח שלה. אם נבין שימים קשים, הם מנת חלקה של כל מדינה באשר היא, ומתוכם ניתן לצאת לימים טובים, הרי שנגלה שמדינת ישראל, להבדיל מה שאנחנו מספרים לעצמנו, ולהבדיל ממה שחושבים בביירות ובטהרן, היא לא עסק מתפורר אלא מדינה כמו כל מדינה אחרת בעולם.
מחבר:  צביקה [ 15 מרץ 2007, 08:06 ]
נושא ההודעה: 
שמח שסוף סוף מישהו כותב דברי תבונה בשפה נאה אם כי מוכרח אני לציין כי למרות פתיח מסמך זה איני מסכים עם כל הדברים.

זאת נקודת מבט אחת על הנושא אך ישנן עוד זויות.

אני לא בטוח שמדינת ישראל הולכת לאבדון אולם היא בדרך הנכונה. אני מעריך מאד את עמוס עוז על יצירותיו הספרותיות ולעיתים על דעותיו אולם לא כל אמירה שלו היא דברי אלוהים חיים.

אנחנו בשפל כמותו לא היינו מעולם, לא גם אחרי מחדל 73 ואף לא בימי השפל הכלכלי והצנע.
המנהיגות ככללותה מושחתת. הגיעו לתפקידי מפתח אנשים לא בגלל נתוניהם המבריקים אלא בגלל קשריהם ותככיהם הפוליטיים ולראיה הם נחשפים במעשיהם ועומדים אחד אחד בתורו עירומים בפני הציבור.
החברה שלנו רקובה היות ולמדנו ממנהיגינו כי רק כח ושררה, קנייה בכסף ולא בטוהר מידות,כח-ולא מענה רך -הם שמביאים אותך לצעוד קדימה ולהתקדם ומי שאינו נוהג כך נשרך מאחור,נדרס ונמעך.

התנהלות המלחמה האחרונה, השיתוק הפוליטי, מליון ועדות חקירה, מצעד מנהיגים אל כס המשפט, משטרה קלוקלת, תרבות נהיגה, מערכת משפט מעוותת ועוד-אינם בהכרח מעידים על סופה של המדינה אבל אנחנו צועדים בבטחה במדרון ואין מי שיקח את המושכות ויעצור את הסוס הדוהר לתהום.

ואני- קטונתי מלהציע פתרונות !
מחבר:  אלברט לוי [ 15 מרץ 2007, 14:36 ]
נושא ההודעה: 
יובל וצביקה שלום רב

לדעתי אנו נמצאים בשלב חשוב למדינה שלנו , שלב של חשיפה לאור השמש , שלב של ניקיון הפסח הגדול של המדינה .
התקשורת היא אחרת , תקשורת מהירה שמגיבה לאירועים וחושפת כל פגע ורע .

שמעתי השבוע את נחום ברנע אצל רזי ברקאי ששאל אותו שאלות קשות , אומר שהיום יש עיתונות שכונתית שיודע כל דבר ומדווחת על הכל והוא רואה את כל המדינה כשכונה אחת .

האזרח היום הוא יותר סקפטי ולא מקבל את הדין ולא מסתיר את האמת כידי לשמור על " המפלגה שלנו " גם מימין וגם משמאל . כך גם העיתונאים של היום , הם פחות מחויבים לשלטון וזה באופן כללי .

העיתונאים והפרשנים הבכירים בעיתונות ובטלוויזיה , גם הם לא מחוסנים ומקבלים ביקורת במידה והם לא נושכים מספיק את ראש הממשלה .

העם רוצה אור יום והוא מקבל את האור וכאשר מדליקים את האור רואים גם לכלוך וגם מעשים בלתי הוגנים והגונים .

העם והתקשורת , לא סובלים יותר את שמירת הלכלוך מתחת לשטיח ואת השמור לי ושמור לך ,על כן יש ועדות חקירה ובדיקות רבות , זה מצב שיוצר הרגשה של שפל גדול ואני רואה אותו כתהליך של התחדשות .
תהליך תיקון כללי ופסח גדול למדינה , אחרי הפסח הגדול , תהיה לנו מדינה יותר טובה , כך אני מאמין ומקווה שלא הגזמתי .
מחבר:  מירית [ 15 מרץ 2007, 19:04 ]
נושא ההודעה: 
אני מסכימה לדעתו של צביקה למרות שהבלוג של יובל היה מעניין.

נקווה לעוד בלוגים של שאר הגולשים כאן בעכו נט
עמוד 1 מתוך 1 כל הזמנים הם UTC + 2 שעות [ שעון קיץ ]
Powered by phpBB © 2000, 2002, 2005, 2007 phpBB Group
http://www.phpbb.com/