מרגש שגם שחקן כמו שייקה אופיר ז"ל, שהוא בין השחקנים שאני אישית
מאוד מתגעגע אליהם, קשור באיזשהו אופן לעכו. אני רוצה להאמין שגם
מהדור הצעיר שקם היום מכירים אותו ואת גדולתו, ואני מקווה שאין צורך
לחזור ולהזכיר את הדברים הנפלאים שעשה.
רבים מכם ודאי זוכרים את "השוטר אזולאי", אבל הוא גם היה פנטומימאי
שלמד את המשחק הזה מאחד הגדולים בתחום הזה בצרפת, והלוא הוא
מרסל מרסו. שייקה אופיר שנולד אגב בשם ישעיהו גולדשטיין. היה גם
מי שעבד עם "הגשש החיוור" על תוכניתם הראשונה, והמשיכו אחריו
ניסים אלוני ויוסי בנאי שגם הם כבר לא איתנו. לבי נחמץ כשאני חושב
על כל הגדולים האלה שאינם כבר איתנו והשאירו אחריהם רושם רב
לדורי דורות. זאת לפחות הנחמה שיש. אני לא יודע מה איתכם, אבל
אני באופן אישי זוכר את היום שבו הוא הלך לעולמו. הייתי בן 15 וביקרתי
עם הוריי בתל-אביב, כשאוזניות הווקמן שלי על אוזניי. עוד אז היה קשה
להפריד אותי מהן, ואני לא אשכח שבצורה דיי מוזרה באמצע מבזק
החדשות בגלי צה"ל התחילו להשמיע כל מיני קטעים ממערכונים שלו.
תאמינו לי שזה כאילו היה רק אתמול, לא רק שחשתי כאילו התאבנתי אלא
שהיה לי צורך ממש להתאבל על זה. כאמור מלבד המערכונים של הגששים
היו לו מערכונים משלו, רבים מהם מוכרים גם היום ובכל זאת ה-מערכון שהכי
אהוב עליי הוא זה של "המקהלה". המקהלה חוזרת ושרה "בוקר בא לעבודה"
והוא נטפל על נחמה. לימים כשהתוודעתי לזמרת נחמה הנדל ז"ל ("דונה דונה",
"ציוניוני הדרך" ועוד...) התברר לי שהכוונה אליה. הם ככל הנראה (אני מוכרח
להודות שאם אני חלילה מפספס פה ושם בפרטים זה רק מכיוון שאני כותב
את הכל מהזיכרון האישי שלי) הכירו במסגרת "בצל ירוק" שגם לה שייקה
אופיר תרם תרומה לא קטנה. בקיצור בעיניי שייקה אופיר קשור לכל דבר
טוב שאירע בתרבות בארץ לפני כמה עשורים.
אני חייב בהזדמנות זו שכבר כתבתי כמה דברים לזכרו, להזכיר את הבדרן,
יעקב כהן שיזכה לחיים ארוכים וטובים, העלה לפני כשנתיים הצגה שכל כולה
מוקדש לזכרו של שייקה אופיר. בה הוא מספר על איך גם הוא מגיל צעיר
גילה אותו ובעצם בזכות אהבתו אליו נפתח לעולם המשחק ובחר להיות גם
שחקן. ההצגה הזו הגיעה בזמנו גם לעכו, והגיע לא מעט קהל כך שאני בטוח
שגם בעיר שלנו יש כאלה שזוכרים אותו.