ההצגה 'אהבת עולם' על פי כתבי רמח"ל שהגיע לעכו ונפטר בגיל 39
הרמח"ל, ר' משה חיים לוצאטו (1746-1707) הוא אחד היוצרים ואנשי הרוח החשובים בהיסטוריה של התרבות העברית. הוא ידוע כמשורר, מקובל, מחבר 'מסילת ישרים' וכן כמחזאי. יש הרואים בו גם פרק ראשון בתולדות הספרות העברית החדשה. רמח"ל נולד בפאדובה שבאיטליה. עיסוקיו הקבליים-משיחיים גרמו לעימות קשה בינו לבין הממסד הרבני, וכפו עליו נדודים למקומות שונים, כגון פרנקפורט, אמסטרדם ולבסוף ארץ-ישראל.
הוא הגיע לעכו, נפטר בגיל 39 ונקבר בבית העלמין היהודי העתיק בכפר יסיף. רמח"ל כתב שלושה מחזות המהווים גם פרק חשוב בתולדות הדרמה העברית. המחזה 'לישרים תהילה' - היחיד שפורסם בחייו - יצא לאור בעשרים ושבע מהדורות. אבל משום מה, אף אחד ממחזותיו - להוציא כמה הפקות שוליות בבתי ספר ולהקות חובבים - לא הועלו מעולם באחד מהתיאטרונים הרפרטוארים.
הסיבה לכך טמונה לא רק בגלל הסגנון המליצי לכאורה של מחזות רמח"ל, אלא בעיקר בגלל השיטה המקובלת בתיאטרון הישראלי להתעלם מרפרטואר עשיר של מחזות עבריים ויהודיים.
לפיכך, יש לשבח את גיא בירן ותיאטרון 'תאיר', על העלאת 'אהבת עולם' על פי כתבי רמח"ל במועדון 'צוותא'. המחזה, או ליתר דיוק המופע, מהווה מעין סקירה מומחזת ומרוכזת של סיפור חייו של רמח"ל, על-פי אגרות, עדויות ומסמכים הגנוזים באיזו תיבה המונחת על הבמה. בין קטע לקטע, מוצגות כמה תמונות מתוך המחזה 'מגדל עז', שיש הרואים בו גם מעין משל קבלי. המחזה - על אהבות, מזימות ותככים, המתרחש בעולם אגדי ובארץ קדם - מסתיים בכי טוב.
המופע מבוצע על ידי ארבעה שחקנים, ללא תפאורה, בלבוש יום יומי רגיל. יש בו שילוב של תיאטרון וערב קריאה. כמקובל בתיאטרון 'תאיר', גברים משחקים גם תפקידי נשים. השחקנים - ישי גולן, ישי מאיר, אמיר צבי ועמוס תמם - כולם ביחד ועל אחד לחוד - מעלים ומשחקים בהצלחה טיפוסים שונים, תוך תשומת לב מיוחדת לסגנון העברי של רמח"ל, הנשמע כעברית חיה וקליטה למרות הפער בן מאות השנים בין פאדובה של אז לרחוב אבן-גבירול התל-אביבי דהיום.
ההצגה מעניינת ומרשימה, אבל ההפקה היא מלכתחילה בעייתית. יש בה הרבה כוונות טובות, אך מעט מאוד תיאטרון. החומרים המומחזים מוצגים בסגנון תמציתי מאד: קצת ביוגרפיה, קצת 'מגדל עז', אבל הכל נותר כרישום, כסקיצה, ללא עיצוב דרמטי-תיאטרלי אמין ואפקטיבי.
עם זאת, סביר להניח שלו החומר המומחז היה מבוצע בתיאטרון של ממש - המציג את סיפור חייו של רמח"ל בראשי פרקים, כשמפעם לפעם נפתחת הבמה, כתיאטרון לכל דבר, עם תלבושות, תפאורה וכו', כשהקהל יחד עם השחקנים מחליפים מקום ואווירה - יכול היה להתקבל משהו נפלא באמת עם החומר הכתוב כלשונו. ויש לכך לא מעט תקדימים בדרמה המודרנית.
ואחרי הכל, כאמור, יש לשבח את גיא בירן ואת תיאטרון תאיר על עצם היוזמה. יש אירועים בתיאטרון שחשיבותם אינה רק בביצוע אלא גם בביטוי הדחף והרצון להתמודד עם אתגר תרבותי חשוב ומשמעותי. לא שגרתי, העובדה שמחזותיו של רמח"ל לא הועלו מעולם בתיאטרון העברי ישראלי היא תעודת עניות לתיאטרון הישראלי ותעודת כבוד לבירן ול'תאיר'.
נקווה שבפעם הבאה התוצאה תהיה יותר משכנעת, פחות ספרות ויותר תיאטרון. יש מחזות שניתן לבצע אותם גם בביצוע קאמרי-מינורי. 'אהבת עולם' זקוקה לתיאטרון ממש, בלי פשרות.
תיאטרון 'תאיר' מציג: 'אהבת עולם' - על פי כתבי רמח"ל
מחזאות ובימוי: גיא בירן לחני שירים וקול: ויקטוריה חנה
מוסיקה מקורית: נורי יעקובי. תפאורה ותלבושות: טליה אוטולונגי
http://www.makor1.co.il/makor/Article.f ... bchannel=4