
מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולקח שמן מן הצדקה ומדליק. (רמב"ם פ"ד הלכה י"ב).
מקום הנחת נרות חנוכה

לְיַד הַפֶּתַח - מצווה לְהָנִיחַ הַנֵּרוֹת בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח מִבַּחוּץ. אִם אֵין מְזוּזָה בַּפֶּתַח יְנִיחֶנָּה מִיָּמִין. כְּשֶׁיֵּשׁ מְזוּזָה בַּפֶּתַח יָנִיחַ אֶת הַחֲנֻכִּיָּה מִשְּׂמֹאל הַנִּכְנָס. (וְאָז הוּא יִהְיֶה מֻקָּף בְּמִצְווֹת - לָבוּשׁ צִיצִית, מְזוּזָה מִיְּמִינוֹ, נֵר חנוכה מִשְּׂמֹאלוֹ - בן איש חי וישב ד).

בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן יַדְלִיק אֶת הַנֵּר הַקָּרוֹב לַפֶּתַח, שֶׁהוּא לִימִין הַמַּדְלִיק. וּבַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי, יַדְלִיק אֶת הַנֵּר הָרָחוֹק מְעַט מִן הַפֶּתַח תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִפְנֶה לִימִינוֹ וְיַדְלִיק אֶת הַנֵּר הַנּוֹסָף, עַד שֶׁבַּלַּיְלָה הַשְּׁמִינִי יַתְחִיל לְהַדְלִיק מֵהַנֵּר הָרָחוֹק מִן הַפֶּתַח וְיִפְנֶה לִימִינוֹ וְיַדְלִיק הַשְּׁאָר. (כשמדליק בחוץ)

כְּשֶׁמַּדְלִיק בִּפְנִים הַבַּיִת יָנִיחַ הַנֵּרוֹת מִשְּׂמֹאל הַנִּכְנָס וּבַטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח, וְיַדְלִיק בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן אֶת הַנֵּר הָרָחוֹק מִן הַפֶּתַח, עַד שֶׁבְּלֵיל שְׁמִינִי יַתְחִיל לְהַדְלִיק מֵהַנֵּר הַקָּרוֹב לַפֶּתַח וְיִפְנֶה לִימִינוֹ וְיַדְלִיק הַשְּׁאָר (שו"ע תרע"ו ה', ובן איש חי שָׁם ד') וְיֵשׁ עוֹד שִׁיטוֹת בְּסֵדֶר הַהַדְלָקָה *ובכל אופן שמדליק יוצא ידי חובה (עיין מש"ב סם סעיף קטן ט' - ובב"י ושו"ע תרעו סעי' ה', כף החיים תר"ע ל"א ל"ב, מ"ב שם י' י"א ובירור הלכה שם).

בְּבֵית קוֹמוֹת הַפּוֹנֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים יָנִיחַ אֶת הַנֵּרוֹת בְּחַלּוֹן הַפּוֹנֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ הַנֵּרוֹת בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אַמָּה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים (9.6 מטר). וְלָכֵן בְּבִנְיָן שֶׁנִּמְצָא בְּגֹבַהּ רְשׁוּת הָרַבִּים אֶפְשָׁר לְהַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה בַּחַלּוֹנוֹת שֶׁל הַדִּירוֹת שֶׁבְּקוֹמָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית כֵּיוָן שֶׁהֵם נִכָּרִים מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְיֵשׁ בְּזֶה
פִּרְסוּם הַנֵּס.

צָרִיךְ לְהַדְלִיק בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ פִּרְסוּם הַנֵּס הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר גַּם לִבְנֵי הַבַּיִת וְגַם לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, וּבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים - עָדִיף.

יֵשׁ מִסְתַּפְּקִים אִם עָדִיף לְהַדְלִיק בְּחַלּוֹן הַבַּיִת לְפִרְסוּם הַנֵּס אוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת לִהְיוֹת מֻקָּף בְּמִצְווֹת, וּמֵחֲמַת חִבּוּב מצווה מַדְלִיקִים בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת אַחֲרֵי שֶׁבֵּרְכוּ בְּפֶתַח הַבַּיִת. וְתָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּרָכָה (אחרונים).

הַגָּר בְּבִנְיָן הַגָּבוֹהַּ עֶשְׂרִים גַּבוֹהַ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּגוֹן שֶׁגָּר בְּקוֹמָה רְבִיעִית וְגֹבַהּ הַחַלּוֹן יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים - מֵנִיחַ הַחֲנֻכִּיָּה בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח, וְאִם הֱנִיחָהּ עַל שֻׁלְחָנוֹ - יָצָא. ואם יש פרסומי ניסא בחלון - ידליק אחר כך שוב בחלון בלי ברכה - ותבא עליו ברכה.
גובה החנוכיה

יָנִיחַ אֶת הַחֲנֻכִּיָּה לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים וּמצווה לְהָנִיחָה לְמַטָּה מְעֲשָׂרָה טְפָחִים (שו"ע תרעו ס"ע ו כף החיים ומשנה ברורה שם). וע"פ הַסּוֹד טוֹב לְהָנִיחָהּ מְעַט לְמַעְלָה מִשִּׁבְעָה טְפָחִים עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְאִם הֱנִיחָהּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים יָצָא. (טֶפַח = 8 ס"מ וּלְדַעַת החזו"א 10 ס"מ). וְלָכֵן לְכַתְּחִלָּה יָנִיחַ הַחֲנֻכִּיָּה בְּאוֹפֶן שֶׁהַלֶּהָבוֹת תִהְיֶנָה בְּגֹבַהּ ז' טְפָחִים - 56 ס"מ מֵהַקַּרְקַע (בן איש חי שם ה).

הֵנִיחַ אֶת הַחֲנֻכִּיָּה לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים יָצָא בְּדִיעֲבַד.

אֵין לְהָנִיחָהּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וְאִם עָשָׂה כֵן לֹא יָצָא (שו"ע ס"ע ו בן איש חי שָׁם ה'). וְגַם כָּאן מוֹדְדִים מִמְּקוֹם הַלֶּהָבָה וְלֹא מִמְּקוֹם הַחֲנֻכִּיָּה (כף החיים תרע"א ב"ן)

בְּבַיִת הַפּוֹנֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁחַלּוֹנוֹ גָּבוֹהַּ מֵרִצְפַּת הַבַּיִת יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, מֻתָּר לְכַתְּחִילָּה לְהָנִיחַ אֶת הַנֵּרוֹת בַּחַלּוֹן הַפּוֹנֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁגָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים שֶׁל רִצְפַּת הַדִּירָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ הַנֵּרוֹת בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אַמָּה (כַּעֲשָׂרָה מֶטֶר) מֵרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבָרוּר שֶׁאִם יֵשׁ חַלּוֹן נָּמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְחַלּוֹן אַחֵר גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, יָנִיחַ בַּנָּמוּךְ.

אִם פֶּתַח הַבַּיִת גָּבוֹהַּ מֵרִצְפַּת הַבַּיִת וּמַדְלִיק הַנֵּרוֹת מִחוּץ לַפֶּתַח, מוֹדְדִים הַגֹּבַהּ מִקַּרְקַע הַפֶּתַח.
חג שמח אחים שלי