|
עידו אמין 19:06 24/1/05 גלובוס
החידוש הבא בדואר אלקטרוני הוא דואר
אלקטרוני רשום. צירוף המילים האלה נשמע כדבר והיפוכו: איך יכול דואר אלקטרוני,
כלי התקשורת הפחות אמין הקיים עלי אדמות, לזכות בתקפות של מסמך נייר, חתום
ומאושר על ידי רשויות מסורתיות? לו זה היה אפשרי, היה הדבר מכניס שינוי
משמעותי לא רק בהתנהלות המשפטית בישראל אלא גם בחיים העסקיים בכלל.
ולא
רק בישראל. למעשה, כמה מיזמים מן העולם הגדול כבר ניסו להקנות יתר אמינות
למשלוח מסרים אלקטרוניים,
בעיקר
תוך שימוש בטכנולוגיות של חתימה דיגטלית. המטרה היתה שימושים עסקיים: חברת אלירו
סיפקה לחברת קודאק שירות של אימות מסירה, וחברת UPS האמריקאית
השיקה לפני כמה שנים מיזם שמצריך את שני הצדדים להירשם. אך אם נחזור לפתיח של
רשימה זו, המיזמים הדיגיטליים האלה אינם יכולים
להחליף את הדואר הרשום הרגיל של רשות הדואר מסיבה פשוטה: במיזמים האלה נדרש
שיתוף פעולה של הצד המקבל. בדואר רשום רגיל, אין כל צורך בשיתוף פעולה של הצד
המקבל, ומכאן השימוש העסקי והמשפטי הנרחב שנעשה בו - והאסוציאציות הלא נעימות
הקשורות לעיתים לקבלתו.
כמה
מיזמים בעולם מנסים כיום לענות לצורך להעניק לדואר אלקטרוני את העוצמה של דואר
רשום. אך בניגוד לניסיונות העבר, הם עושים זאת בשיטות שנלמדו לא מעולם
הבנקאות, אלא מעולם ההאקרים ומעולם דואר הזבל.
תמונה אחת שווה יותר
בשנים
האחרונות ניתן לשלוח בדואר האלקטרוני תמונות וקישורים לתמונות; גדולות ונראות
לעין או קטנות ושקופות. כאשר המחשב המקבל מבקש להציג את התמונה, נרשמת הפעולה
על השרת המאחסן את התמונה, והיא ניתנת למעקב.
הדואר
הרשום הישראלי הראשון שהגיע לכותרות נשלח תוך שימוש בטכניקה זו בסוף 2001.
השולח היה משה (הלמו) הלוי, הילד הנורא של האינטרנט הישראלי. בסוף 2001 בלש
הלמו בעזרת השיטה אחרי זהותה של גולשת אנונימית בשם "קציפה ירקרקה",
שלדבריו השמיצה אותו באינטרנט. כאשר הגולשת פנתה למשטרה, נפתחה חקירה והוחרם
מחשבו של הלמו בפרשה שהסעירה את עולם האינטרנט בישראל. "הטכניקה הזו אינה
חדשה", אמר לי הלמו בימים אלה, "היא נקראת WebBug (ציתות אינטרנטי), והיא היתה ידועה
בחו"ל בין האקרים. מאוחר יותר אימצו את זה שולחי דואר זבל".
כאמצעי
בילוש, אומר הלמו, ימיו של הקונץ הזה ספורים, משום שבאופיס 2003 (ובת'אנדרבירד של פרויקט מוזילה) שולבו פילטרים החוסמים
חלקית את האפשרות. זה הספיק כדי שהזבלנים יאבדו עניין באמצעי שאינו יכול לבלוש
בכל מחשב.
אך
גם בימים שבהם העדיף הלמו לכנות את השיטה הזו "סוד מקצועי", הסביר
כי "זה משהו שיותר דומה למשלוח מכתב רשום עם אישור מסירה". ואכן,
אותה שיטה שהדליקה את הנורות האדומות במשטרת ישראל (לפחות בתחנת עכו) נתנה
בהמשך השראה לשימושים לגיטימיים יותר: אימות מסירת וקריאת מסרים עסקיים ואפילו
משפטיים. שהרי דואר רשום, במקרים רבים, הוא אינטרס של שני הצדדים.
שתי
חברות - אמריקאית ואוסטרלית - שפיתחו שירותים דמויי "דואר אלקטרוני
רשום" הן Rpost ו-ReadNotify. שתיהן מציעות לקהל הרחב שירותי מינוי - שלח את הדואר שלך
דרכן, ותוכל לקבל אישור על מסירה. למעשה, האישור כולל גם מידע על משך קריאת
המסר האלקטרוני, כמה פעמים ועל כמה מחשבים נקרא, היכן הם ממוקמים בעולם ואילו
דפדפנים ומערכות הפעלה מותקנים בהם. זהו מכרה זהב לאנשי מכירות, שולחי קורות
חיים וסתם דואר עסקי.
וכמובן
שבתחום בעל הילה של אבטחה והאקינג, יש ייצוג גם
לישראל. רשום.קום בע"מ, חברה ישראלית, רשמה פטנט על מערכת ושירות של
משלוח דואר רשום אלקטרוני, ודנה בימים אלה בהפעלת פיילוט מעשי לשירות דואר
רשום אלקטרוני עם כמה ספקי אינטרנט גדולים בישראל. היזם מאחורי החברה הוא
מיכאל (מיקי) פלדבאו, 52, שמחזיק ברקורד שלו נתון
מעניין: הוא מכר תוכנה למיקרוסופט. פלדבאו, יחד עם
אחיו איתן ועוד שותף בשם טרי סומך, היה מבעלי חברת התוכנה מיתן שבשנת 1987
פיתחה שיטת כיווץ קבצים בשם "דבל דיסק"
ומכרה אותה למיקרוסופט בתחילת שנות ה-90. גלגולו של המוצר, תחת השם "דרייב ספייס", קיים עד
היום כעזר במערכת חלונות.
במהלך
עסקת מיקרוסופט, היה טרוד פלדבאו בתכתובת אלקטרונית
סוערת עם קולגה עסקית. העניין הסלים והגיע לערכאות, ואז נוכח פלדבאו לתדהמתו כי העולם המשפטי לא מכיר בדואר אלקטרוני.
"אם סופרים כמה מסרים אלקטרוניים כותב אדם בתוך ארגון תוך כדי פעילותו
העסקית, מגיעים לאלפים בשנה", אומר פלדבאו,
"כולם חושבים נקודתית, כל עוד הכל מתנהל בסדר,
אבל ברגע שנוצרת מחלוקת עסקית, פתאום עולה השאלה אם כל התכתובת הזו ראייתית. אתה יכול להגיד 'אבל אמרתי לך, אבל הבטחת, אבל
התריתי', אבל תוכיח - או שתיקח עו"ד ב-250 דולר לשעה". הנושא הזה לא
הפסיק להטריד את פלדבאו, עד שמצא פתרון. שותפים לפלדבאו במיזם הנוכחי: לוג-און תוכנה, TTS מנהריה שמפתחת את התוכנה, ואריה רהב, מנכ"ל חברת
התוכנה NCC לשעבר.
"האימייל הפך להיות הסטנדרט לכל תכתובת", אומר פלדבאו, "בגלל זמינותו, מחירו החינמי, מהירותו,
נוחותו וקלות שימושו. אבל חסרה לו תכונה בסיסית: ערך משפטי. כל אחד יכול לעשות
בדואר האלקטרוני מה שהוא רוצה. זה היישום הראשון שהופך אותו לכלי עבודה ממש,
ויכול להיות סטנדרט לתקשורת חוזית בין-גופית. אני מאמין כי בעתיד, לצד השורה
המסיימת, ייתווספו המילים 'משלוח דואל רשום'. אני צופה שימוש במשלוח הודעות של האזרח
לרשויות, אני צופה סוכן ביטוח ששולח לך הצעות מחיר באימייל
רשום במקום בטלפון, כמקובל כיום. כל תכתובת רשמית, חשובה, כדאי להעביר באמצעי
כזה. ובנוסף, יש בדואר אלקטרוני רשום אלמנט של תיעוד רשמי. המקבילה הנוטריונית
לזה - אימות מסמך - עולה כמאה שקלים למסמך".
בבדיקה
שערכו אנשי רשום.קום במשרד בינוני, המונה כתריסר עורכי דין, הגיעו הוצאות
המשלוח של דואר רשום, שליחים ובלדרות בישראל לכרבע
מיליון שקלים בשנה. דואר אלקטרוני רשום יאפשר קיצוץ מסיבי בהוצאות האלה. עוד
שוק שמזהים ברשום.קום הוא גופי תשתיות עתירי צרכנים, שיוכלו לשלוח חשבוניות
חודשיות למנוייהם בדואר אלקטרוני רשום. מה יגידו על כך בנציבות מס הכנסה?
מסתבר ששם כבר דנו בנושא החשבוניות האלקטרוניות. בשקט בשקט,
הוכנס ביוני 2003 תיקון משמעותי בהוראות ניהול פנקסי חשבונות - פרי עבודתה של
ועדה שמינו סגנית הנציבה לתכנון ומדיניות, רו"ח פרידה ישראלי, וסגן הנציב
לניהול ספרים, יצחק בורשטיין, וכללה נציגים ממחלקת התכנון והמדיניות, מחלקת
ניהול הספרים, צוות ביקורת מערכות מידע ממוחשבות של אגף מס הכנסה ואנשי
מע"מ.
על
פי המלצות הוועדה של מס הכנסה, יהיה ניתן בתנאים מסוימים להכיר לא רק
בחשבוניות אלקטרוניות, אלא גם בתעודות מסחר אחרות. מעמדם של המסמכים הממוחשבים
יהיה זהה למעמדם של מסמכי הנייר, ונישום יוכל לדרוש הוצאה ולקזז מע"מ
תשומות על בסיס חשבונית מס שהועברה אליו באמצעות האינטרנט או באמצעות מערכות
תקשורת אחרות, בהן עוברים המסמכים כמידע דיגיטלי.
מה עם האאוטלוק
מדוע
יש בכלל צורך טכנולוגי באישור קבלה של דואר אלקטרוני? בתוכנות דואר אלקטרוני כאאוטלוק יש ממילא תכונה של אישור קבלה. מדוע, אם כן, אנו
נזקקים לשירות של וידוא מסירה? פלדבאו: "זה לא
אותו דבר. באאוטלוק, אישור המסירה נתון לשיקולו של
המקבל. ברצונו יאשר, ברצונו לא יאשר. יתרה מכך, האישור ניתן לפברוק. יתרה מכך,
אין באישור שמתקבל שום זכר לתוכן, והמקבל יכול לטעון שקיבל ברכה לראש השנה,
ולא את המסמך העסקי.
לעומת
זאת, השירות של רשום.קום מאפשר לשולח לקבל אישור מצד שלישי אמין, וזה כולל
אישור בדבר משלוח המסר, תוכנו ומסירתו ליעדו. האישור חתום אלקטרונית, על ידי
הצד השלישי (רשום.קום, שמשמש לצורך העניין כבית דואר), ובכך מאובטח האישור
מפני זיוף (מצד השולח, המקבל או החותם, כלומר בית הדואר, שהוא צד שלישי אמין).
השירות
החדש, שיהיה זמין לציבור בעוד כמה חודשים, יתחרה במחיר דואר רשום רגיל (החל
מ-6 שקלים) במחיר שיהיה "שבריר של המחיר", אומר פלדבאו.
במסגרת מינוי חודשי, יוכלו עסקים - היעד הראשי של רשום.קום - לקבל את השירות
במחיר של דולרים ספורים לחודש. האתר Rashum.com יעלה לרשת בימים
אלה. פלדבאו: "בניגוד לדואר רשום רגיל, השירות
מאשר גם את התוכן ולא רק את המסירה. לא צריך להתקין תוכנה, למעט הוספת כפתור
זעיר באאוטלוק ("שלח רשום"), וניתן יהיה
לשלוח דואל לכל נמען בעולם - גם אם אינו מנוי
בשירות. השירות שלנו מספק את הרשומה שהמחוקק דורש בתקנות סדר הדין האזרחי
לצורך משלוח כתבי בית דין ומסמכים רשמיים ועסקיים אחרים".
|
