|
בשנתו ה-26, אחרי שעבר מהפכים
ששינו אותו לבלי הכר, השאלה המתבקשת היא אם הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו יחזור
לעצמו, אל המלה הכתובה ואל הדרמה, שמהן התרחק בשנים האחרונות.
דניאלה מיכאלי, המנהלת האמנותית החדשה של הפסטיבל,
משיבה: "זו לא הסיסמה שלי, אני לא רוצה שהפסטיבל יחזור לשום מקום, אלא יילך ויתפתח קדימה. המנהל האמנותי הקודם, עתי ציטרון, עשה דבר נכון בכך שפתח את הגבולות ועורר שאלות. אני
חושבת שפסטיבל עכו חייב להיות פסטיבל שמגדיר עצמו מחדש בכל פעם. ברגע שתימצא
נוסחה קבועה, זה עלול ליצור סטגנציה. אחרי הכל,
פסטיבל עכו אינו סתם פסטיבל לתיאטרון פרינג', אלא עליו לבדוק מחדש את גבולות
התיאטרון ואת שפת התיאטרון, וזה עמד בבסיס החיפוש שלי ושל הוועדה
האמנותית".
זו הגדרה כוללנית. מה משמעותה?
"הכוונה היא שאיני מוותרת על הכלים והשפה של
|
|
|
|
|
|
דניאלה מיכאלי:
"הצלחה של הצגה לא נמדדת באורך חייה אחרי הפסטיבל"
|
|
|
|
|
|
התיאטרון המסורתי במובן של
דרמטורגיה ומשחק. אני לא מסתפקת בדימוי הוויזואלי ועם זאת אינני רוצה לוותר על
הדו-שיח שנוצר בין תיאטרון לבין סוגי מדיה אחרים. בפסטיבל הזה יש בהחלט נוכחות
למלה הכתובה, אך המטרה היתה לבחור את היצירות
והיוצרים מתחומי אמנות שונים, כשכל אחד מברר או מנסה לזקק, לעתים בעזרתנו, את
השפה הבימתית שלו, אם היא מילולית, מוסיקלית או כל שפה אחרת. בכל מקרה, לא הייתי
שמחה להגדיר את ההצגות כהצגות המבוססות על טקסט, אבל בחלקן הגדול הטקסט הוא
נקודת מוצא, או שהוא נוכח".
כובעים רבים חובשת מיכאלי, שעבדה במרבית התיאטרונים הרפרטואריים בארץ וגם באופרה הישראלית. היא שחקנית,
כוריאוגרפית, במאית, פנטומימאית. הקשר שלה עם הפסטיבל בעכו החל לפני שני עשורים,
בהצגת היחיד "ססיליה, כריסטינה,
קורנליה וכל השאר", שהתבססה על שיריה של יונה וולך וזכתה לתגובות אוהדות מאוד.
אחריה באו הפקות נוספות, את חלקן ביימה, בחלקן שיחקה: ב"בואי, בואי מותק
בואי, בואי" (בשנת 90') רקדה, שיחקה וביימה יחד עם אליס
דור כהן; שנתיים אחר כך ביימה את "כשהאונייה שוקעת..."; ב"מחכות
לגודו" (95') שביימה נולה צ'לטון היא שיחקה את לאקי; כעבור שנה ביימה את האופרה "הגלגול" של רון
ויידברג.
בשנים האחרונות נמנתה מיכאלי עם הוועדה האמנותית של
פסטיבל עכו וכיהנה כשופטת בתחרות. לתפקיד המנהלת האמנותית של הפסטיבל,
כמחליפתו של עתי ציטרון שכיהן בתפקיד בשלוש השנים
האחרונות, היא נבחרה פה אחד על ידי ועדת החיפוש בראשותו של הפרופ' שמעון לוי.
כיום מלווה את מיכאלי ועדה אמנותית שחבריה הם השחקנית
חוה אורטמן, מעצבת התפאורות לילי בן נחשון, התאורנית
חני ורדי, העיתונאי יובל מסקין והבמאי ומנהל תיאטרון אלמידאן פואד עווד. מתוך 150 ההצעות שהוגשו, בחרו מיכאלי
והוועדה תשע הפקות למסגרת התחרות. רובן של יוצרים צעירים ולא מוכרים שזו עבודה
ראשונה שלהם במסגרת הפסטיבל. חוץ מהפקה אחת, "פרטים אישיים", של אלית ובר, המשתתפת בפעם השנייה בפסטיבל, כל היוצרים, גם
המוכרים מביניהם, מופיעים לראשונה בפסטיבל.
תשע ההפקות יועלו בארבעה ימי הפסטיבל (מ-18 עד 21 באוקטובר) ובסיומם יוענקו
הפרסים, בסכום כולל של 45 אלף שקלים בלבד. פרס פסטיבל עכו מסתכם ב-20 אלף
שקלים, ופרס קרן תרבות אמריקה ישראל בסך 25 אלף שקלים יוענק ליוצר/ת מבטיח/ה
למימוש היצירה הבאה.
האם יש סיכוי שיתגלה בפסטיבל הבמאי או המחזאי הבא בתיאטרון, כפי שהיה בפסטיבלי עכו
הראשונים?
"אני לא רוצה להשתמש בהגדרות האלה. הייתי רוצה שהפסטיבל יחפש, יגלה ויטפח
את האמן היוצר הבא. ככלל, יש לטפח לאו דווקא כאלה שישתלבו במיין-סטרים. אני לא נגד, אבל הפסטיבל בעכו לא צריך להיות בהכרח
תחנה בדרך למרכז, בדרך לתהילה. אני אומרת זאת כדי שיוצרים יחזרו לעכו למסגרת
משוחררת מהתחייבויות למנהלים, לקהל ולהכנסה הכספית".
עד כה נעשו הפקות רבות מתוך מחשבה להציג מחוץ לחללי עכו, להתאים את ההפקה
והתפאורה לחיים ארוכים יותר. מה את יכולה להציע לאותו אמן-יוצר משוחרר
מהתחייבויות, חוץ מכמה הופעות בעכו?
"התפקיד שלי הוא לא להיות מקדם מכירות. אני לא רוצה ששום כנף של הפרפר
הנדיר הזה שפורח פעם בשנה תתכופף כדי להתאים עצמה לחיים ארוכים יותר. במקרה הזה
ההצלחה אינה נמדדת באורך חיי ההצגה, אלא עד כמה היא מצליחה לממש את הפוטנציאל
שלה באותם ימי פסטיבל נדירים. מובן שאשמח אם תהיה להצגה נוכחות בהמשך. הדבר שאני
רוצה בו יותר מכל הוא שתתקיים בעכו בסופי שבוע תוכנית המשך של הפסטיבל, שבה אפשר
יהיה לצפות בתמצית הצגות הפסטיבל. זה דבר שאנחנו מדברים עליו, אבל זה כבר לא
בידי".
תשע הנבחרות
ואלה הצגות שישתתפו בתחרות בפסטיבל עכו:
* "האימפוטנטים", הפקה בשפה הערבית מאת ריאד מסארווה
ובבימויו, המציגה ביקורת עצמית על העולם הערבי.
* "סטירה" ו"פצע בים כרישים" מאת השחקן והמשורר יעקב איילי,
שגם ביים.
* "הזירה" שחיבר וביים כתב הספורט דני וסרמן,
העוסקת באלוף ספורט בתוכנית ריאליטי.
* "ווקמן", יצירתם של שיר גולדברג, שחק פנקס ומשה פרלשטיין,
בוגרי החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב - הצגה יוצאת דופן שהצופים בה יקבלו דיסקמן ובו הנחיות לטיול בעכו.
* "פרטים אישיים" של אלית ובר, עיבוד
לתיאטרון עם בובות ושחקנים בעקבות ספרו של ז'וזה סאראמאגו, "כל השמות".
* "אלבום", מחווה לסמואל בקט, יצירתם של
חיים יפים ברבלט, אייל לנדסמן
ואמיר ניזאר זועבי.
* "פרומות" מאת אודליה מורה-מטלון.
* "בלונדינית עד כאב" מאת רוני קידר וסתו דייוויס.
* "שמטרלינג", יצירה מוסיקלית תיאטרלית של
גיא שרף ואלעד קינר, בוגרי בית הספר לתיאטרון חזותי
בירושלים.
למקור הכתבה
הארץ
לדיון בפורום התרבות
|
