ענני קיבוץ גשם שחורים רובצים מעל המפעל בעכו, מול קיבוץ עין המפרץ. המקום נראה נטוש, אבל דקה אחרי הגעתנו מגיחים שני שומרים מביתן קטן. הם מבקשים שנסתלק, מתקשרים בעצבנות לבוסים עלומים. זה מפעל כימי, אסור לכם להיות כאן, הם דוחקים. "אסור למפעל להיות כאן", אומר טל.

המפעל שעד לפני שנתיים ייצר ויניל כלור,חומר המשמש לייצור פלסטיק, הוקם בשנות החמישים. "לי הוא מזכיר את חברת הכימיקלים צ'אסו", פותח טל, "שהקימה בסוף שנות החמישים מפעל במינימטו שביפן וגרמה להרעלה של עיר שלמה. תעשיות אלקטרוכימיות היא התשובה הישראלית למינימטו. המדינה נתנה קארט בלאנש לתעשייה, ומפעלים כמו תעשיות אלקטרוכימיות נחשבו להתגלמות הציונות. מקומות שמספקים עבודה. המפעל הזה, למשל, היה המעסיק מספר אחת בעכו.

"אף אחד לא הבין את המשמעות של תעשיות מסוימות. ויניל כלור הוא חומר מסרטן שגורם לסרטן בכבד שאינו ניתן לריפוי.בכל העולם משתמשים בו, אבל עושים הכל כדי למנוע זיהום ופליטה של החומר. בקליפורניה, למשל, כמות הוויניל כלור המותרת באוויר היא אפס. המפעל הישראלי פלט לאוויר 500 טונות של ויניל כלור בשנה, עובדים מתו מזיהום, פיצוץ במקום ב-2003 זיהם את האזור הסמוך בטווח של כמה קילומטרים. הגעתי לכאן דרך אבי, שהוא כימאי במקצועו ונוסע מחיפה לכרמיאל לעתים קרובות. הוא אמר לי שהריחות מהמפעל הם עדות לזיהום נוראי.

"לפני כשלוש שנים המפעל פשט את הרגל. זה קורה לעתים קרובות. מפעל שמזהם את הסביבה הוא גם מפעל שכושל מבחינה כלכלית מפני שזיהום סביבתי מעיד על חוסר יעילות ושימוש בטכנולוגיה ישנה".

עכשיו נראה שהכל בסדר, המפעל סגור כשנתיים. מה המפגע כאן?
"זהו מפגע לדורות. לדעתי זה המפעל הקטלני ביותר בתולדות המדינה. שטח ענקי נשאר מזוהם. דורות יעברו עד שהאזור יטוהר מהזיהום. המשקיע האמריקני שפשט את הרגל לא ניקה אחריו את שטח המפעל משאריות של חומרים כימיים. עד היום אף אחד לא קנה את המקום. בארצות הברית הוקמה קרן של מיליארדי דולרים כדי לנקות מפגעים כאלה. בישראל המפגעים האלה יישארו איתנו לעולם ועד".

ליאורה אהרון ממצפה חרשים, העומדת בראש עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, אומרת שהקרקע מזוהמת בכספית. "הכספית מתאדה בטמפרטורה של 21 מעלות, מה שהופך את האוויר ואת המים למזוהמים. בנוסף על כך, יש בשטח המפעל מכלים עם אלפי טונות תערובת של חומרים כימיים, שגם הם דולפים לאוויר. ואם היומיום מזוהם, הרי שאם תפרוץ דליקה אלפי תושבים שחיים באזור, בקיבוצים, בעכו, בקריות, עובדי המפעלים הסמוכים, כל אלה עלולים להיפגע באופן קשה. במלחמה זה לא היה תסריט תאורטי אלא תרחיש.

"אנחנו סבורים שהמדינה צריכה לדרוש את ניקוי האזור מהמיליונר ג'ון פרבר, הבעלים האחרונים של המפעל. תעשיות אלקטרוכימיות אמנם פשט את הרגל, אבל התאגיד של פרבר מגלגל מיליארדי דולרים. הוא יכול להשקיע כמה מיליונים בניקוי השטח. על פי הערכות ראשוניות, הניקוי יעלה כ?60 מיליון שקל. המדינה סילקה את החומרים הנפיצים במרס 2005 במבצע חסר תקדים שעלה עשרה מיליון שקלים, אבל זה לא מספיק. אנחנו חיים על חבית אבק שריפה והמדינה הרימה ידיים על חשבוננו".

שרה ליבוביץ-דר, סופשבוע nrg