|
בתגובה על "לא לוותר על מרינה בחיפה" מאת מיכאל רטנר ("הארץ", 11.12)
עשרים שנים, עד פרישתי לגמלאות, עבדתי בעיריית חיפה כיועץ משפטי באגף לנכסי
העירייה וליוויתי פרויקטים רבים של העירייה, בהם אתרים בתחום תיירות, קיט
ונופש.
בשנת 1985 עלה בדעתי רעיון: להקים קו הפלגה תיירותי בין חיפה לעכו
בספינות תיירות קטנות או ברחפות. כלי השיט היו אמורים להפליג ממעגן קטן.
הצעתי נדחתה בנימוק שאין צורך בה משום שפרויקט המרינה כבר בשלבי תכנון
מתקדמים. ניסיתי להסביר שאין כל ניגוד בין המרינה, שהקמתה היא פרויקט רב שנים
לבין הצעתי, צנועה בהיקפה ובהשקעה כספית נמוכה, שאפשר לבצעה בתוך שנה שנתיים,
אך בלא הועיל.
לימים שופץ ופותח להפליא אתר הבהאים, מרכז עולמי של העדה, אשר עם פתיחתו מחדש
משך אליו גם המוני מבקרים של בני העדה מכל העולם. היות שבעכו נמצא מרכז
רוחני של העדה ובה אתרים הקדושים לה, היתה לפרויקט
שהצעתי חשיבות יתרה. הצעתי אותו לראש העיר אז עמרם מצנע, אבל שוב בלא תוצאות.
למיטב ידיעתי, פרויקט קו הפלגה תיירותי חיפה-עכו לא יצא לפועל בשל
לחצים בלתי פוסקים של החברה הכלכלית לחיפה, בעלת הפרויקט הנדל"ני-המגלומני,
שהושקעו בו עד כה 17 מיליון שקלים, והתוצאה ידועה.
עו"ד זלמן שרר
קריית טבעון
מקור הכתבה , הארץ - מהדורה מודפסת
לדיון בפורום
|
