|
|
טקס חנוכת גן חזיזה בטקס מכובד ומרגש נחנך השבוע גן חזיזה ע"ש יצחק חזיזה
ז"ל.
בטקס נכחו הגב' סוזן חזיזה, האחים, האחיות, הבן מוטי ובני משפחה נוספים, ראש
העיר, שמעון לנקרי, מ"מ וסגנו זאב נוימן, מנכ"ל העירייה, מנהל אגף האירועים, ההחלטה להקמת הגן התקבלה במועצת העיר בראשות דר' שמריהו בירן בתאריך 22 לינואר 2002 פעולות תשתית שבוצעו באתר מנעו את הקמת הגן. עם סיומן ניתן האות
ע"י ראש העיר הנוכחי, מר שמעון לנקרי, לצאת לביצוע ויחד עם חברים יקרים בני
המשפחה ועיריית עכו הגן כמעט הושלם (בימים הקרובים יערכו עבודות נוספות לסיום
הגן).
להלן קווי לדמותו של יצחק חזיזה ז"ל, יקיר העיר עכו: יצחק היה נושא הדגל במאבקו הבלתי מתפשר על מעמדו של העובד במדינת
ישראל , איש עקרונות שהאמין בדרכי תנועתו תוך טיפוח מתמיד של העובד בהכשרה
ובתנאים . יצחק, יליד מרקש שבמרוקו, בן בכור למשה ורינה, התחנך בזרם המסורתי
של יהדות מרוקו . את השכלתו היסודית רכש בבית הספר אליאנס ובשעות אחר הצהריים
למד בחדר לימודי קודש . המפגש עם בני הנוער מגבש אצל יצחק את החלטה לשים פעמיו לארץ ישראל . חדור אמונה עזב יצחק את עיר הולדתו יחד עם קבוצת נערים לקזבלנקה, שם
שהה תקופה קצרה במחנה נוער. בן 12 שנים יוצא את גבולות מרוקו למרסיי שבצרפת ולאחר הכשרה נוספת יוצא עם חבריו לארץ ישראל
. עם הגיעו ארצה עבר לקיבוץ חפץ חיים. האווירה לא מצאה חן בעיניו ועל-כן
עבר לקיבוץ נגבה. בעודו עושה את דרכו בקיבוץ מגיעים הוריו ארצה תחילה למושב אליפלט ולאחר תקופה קצרה עוברים לחצור
הגלילית . המצב הכלכלי בארץ קשה, המפגש עם הוריו משפיע על יצחק והוא מחליט
לעזוב את הקיבוץ ונוטל על עצמו את כלכלת המשפחה, עובד בפריקת מלט ממשאיות ובכל
עבודה מזדמנת . ב-1955 מתגייס לצה"ל ועושה את שרותו כחובש קרבי . עם שחרורו מצה"ל נושא לאשה את סוזן תושבת עכו ושניהם עוברים להתגורר בעיר בעתיקה . כאן מתחיל מעגל חיו החדשים . ב-1956 מתחיל לעבוד בקרית הפלדה
בתפקיד מערגל בולי פלדה . כאן נתקל לדבריו בעולם שלא הכיר – זה עולם שלא הכרתי לא באליפלט ולא בחצור , עבור
הישראלים של אז לעבוד במפעל היה הישג עצום, בייחוד התייחסו בכבוד אל הפועלים
שעבדו ליד תנורי התכת הפלדה, בחום של 1100 מעלות ובתהליכי יצור פרימיטיביים
שגרמו לא אחת ליצחק צלקות בגופו . לאחר שלוש שנים נבחר ליו"ר ועד העובדים ומאוחר יותר לנציג
הפועלים בארגון החרושת ההסתדרותית . ב-1964 מרגיש יצחק כי מיצה את עצמו בקרית הפלדה , ויוצא ללימודים
בבית ברל . בתחילת 1966 מתמודד יצחק לראשונה על תפקיד פוליטי, וזהו גם השוק
הפוליטי הראשון, בהנהלה נבחר פה אחד אולם בהצבעה בסניף לא זכה לרוב הדרוש, היו
שטענו אז כי הוא צעיר מדי. מספר חודשים לאחר מכן נבחר למזכיר סניף מפלגת העבודה
, ובאוקטובר 1966 נבחר למזכיר מועצת פועלי עכו והוא בן 29 . גלגל חייו השני מתחיל עם מינויו למזכיר מועצת פועלי עכו , דפוס חדש
במערכת הפוליטית- פועל שצמח מתמנה לתפקיד . 17 שנים מילא יצחק בתפקיד זה, תמורות רבות חלו בעיר,בתקופתו סייע
רבות בפיתוח ענפי הספורט, לראשונה עולה הפועל עכו בתולדותיה לליגה הלאומית, הקמת
מועדון הסייף, אירועי תרבות, הקמת ועדי שכונות, פתיחת מועדונים שכונתיים, קרנות
לגמילות חסדים, חלוקת מלגות ועוד. בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים שימש כחבר מועצת העיר והנהלתה והיה
ליו"ר הראשון של פרויקט שיקום השכונות בעכו . מצויד בעשייה רבת פעלים במישור
המקומי והארצי הופך יצחק לדמות נערצת לכל הבא עימו במגע . הימים תחילת שנות השמונים ומתחילים להתנהל עם יצחק מגעים בצמרת חברת
העובדים, הוא מתנה כל הצעה לא להתנתק מעכו, גם אם זה יחייב אותו למאמץ של נסיעות
על חשבון המשפחה . באותה תקופה מאמצים סוזן ויצחק ילד מבית
שאן בן שש שנים שאותו מטפחים באהבה וחום . למשפחה היה משקל רב אצל יצחק, תמיד חיפש את קרבתם והם אותו, הוא
דיבר בהערצה על אביו שעד יומו האחרון שימש כמדריך ויועץ לכל צעדיו של יצחק . ביולי 1980 נבחר יצחק כחבר במועצת המנהלים של כור. בינואר 1981 נבחר
להנהלת כור . באותם ימים בוחן יצחק את מצב התהליכים החברתיים בכור ומחליט להגיש
למנכ"ל כור דאז מר נפתלי בלומנטל מסמך ובו
תוכנית מקיפה הנקראת מאוחר יותר תוכנית הרווחה . ב-1 ליוני 1982 מתמנה יצחק לראש אגף כח
אדם בכור. יצחק רואה בתפקידו שליחות למען אותם עובדים שצמח מתוכם ופועל למען
מטרה אחת יסודית כבודו של העובד. בשנת – 1990 מסיים יצחק את תפקידו בכור אך ממשיך לעסוק בתפקידים
ציבוריים שונים במערכת ההסתדרותית ובמועצות המנהלים של מפעלי חברת העובדים . לצד כל אלה מחליט יצחק על משימה אישית שראה בה מעין צוואה בניית בית
כנסת מרכזי ספרדי ע"ש הצדיק ר' ניסים אוטמזגין .
כבכל משימה ניצח על המלאכה עד להשלמת הפרויקט . בעשור האחרון לחייו עובר יצחק מספר משברים. תחילה נפטרים הוריו,
ולאחר מכן שני גיסיו שאול ודוד שהיו עבורו משפחה וחברים כאחד. את הכאב נושא בשקט
אולם כל מי שהיה במחיצתו ידע את האמת. לא אחת חלה יצחק אך תמיד התאושש ושב
לפעילותו הציבורית . בשנה האחרונה חלה התדרדרות ולעיתים חשו כולם שהנה הוא מתאושש אך לא
עמד לו כוחו . ביום העצמאות ה-53 העניקה לו העיר את עיטור יקיר עכו . ו- 19 יום
לאחר מכן השיב את נשמתו לבורא . הטקס הסתיים בהשמעת הקלטה של נאומו האחרון של יצחק חזיזה ז"ל,
בטקס יקיר עכו, ביום העצמאות, במאי 2001. מה דעתך על הטקס
ועל הקווים לדמותו של יצחק חזיזה ז"ל - בפורום |
|
