|
|
10/10/2005 שיר מאת
שמעון לביא – עכונט
לחברי הרבים
בעכו ובעכונט , שנה טובה והצלחה
לכולם, לפניכם שיר אותו אני מקדיש לחיים המשותפים , בעיר עכו, בין הבנים אשר מזה
125 שנים מנסים להיאחז שוב בארץ אבותיהם . ובין התושבים החיים כאן מזה מאות שנים
אחרונות. היום הם מיעוט במדינה
יהודית , הנדרשים למבחנים יום יום
. השיר נכתב תוך
התבוננות בטבע , במקרה זה על שרשי עץ חרוב היונק מן הסלע... "על
חרבך תחיה "?! על חרבך תחיה
חרובי היקר, בחרב שרשיך תבקע צור, וברחמיך כי
נכמרו הצלת עליו בענפיך. על כף חרובים
תחיה סלעי היקר. כי נדחק אל
בין צלעותיך. ונדבקו
נפשותיכם והייתם לצור-עץ. חרוב וסלע כי
נאהבו .. מה לבני אדם
לב סלע או יד חרב
כליה. אלא נפשות
תועות, כי מצאו פיסת
קרקע ייצמדו אל
האדמה אל הצור , ינטשו החרב לטובת
שרשים, ותהיה יניקתם
אמת ! שמעון לביא |
|