חדשות בעכונט

מה עוד צריך לקרות בבית החולים הפסיכיאטרי מזרע בעכו ?

 

סדרה של אירועים טראגיים שקרו בשנים החולפות בבית החולים הפסיכיאטרי מזרע בעכו מעוררת חששות לא רק לשלום החולים, אלא גם לשלום הציבור. פסיכיאטר מחוז הצפון אף מתריע מפני "אסון המוני", אם הנהלת משרד הבריאות לא תפעל בדחיפות כנגד "ההפקרות פורעת החוק". פרסום ראשון

"מה עוד צריך לקרות כדי שהמשרד בניהולך יתערב וישים קץ להפקרות פורעת חוק, בטרם יקרה אסון המוני שמפניו אני חוזר ומתריע, ושעד כה עלה ?רק' בפציעתו של חולה חף מפשע" (פסיכיאטר מחוז הצפון במשרד הבריאות, ד"ר אלי גרינר, במכתב למנכ"ל המשרד, פרופ' אבי ישראלי, בספטמבר 2007)

לא בכל יום כותב פסיכיאטר מחוז הצפון מכתב כה חריף לממונה עליו, אבל התקרית האלימה שאירעה בבית החולים הפסיכאטרי "מזרע" בעכו הגדישה את הסאה: חולה מסוכן, שאושפז בצו בית משפט בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" בחדרה, הועבר ללא ידיעתו של ד"ר גרינר ל"מזרע", שם הכה ופצע קשות חולה אחר.

הטענות החמורות שהטיח גרינר במנהלים של שני בתי החולים על העברת החולה המסוכן מצטרפות לשורה של פרשות חמורות לא פחות שאירעו בשנים החולפות במערכת הפסיכיאטרית בצפון, שבהן סוכנו לא רק חייהם של החולים המאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים המרכזיים שם - "מזרע" ו"שער מנשה" - אלא של הציבור כולו. כמו כן, הן מעוררות תמיהה לגבי התנהלות רופאים בכירים ומנהלי בתי החולים - ושל כמה מבכירי הנהלת משרד הבריאות, ובכללם המנכ"ל ישראלי וראש שירותי בריאות הנפש, ד"ר יעקב פולאקביץ. הפרשות תועדו בדו"חות חקירה ומסמכים פנימיים וסודיים של משרד הבריאות והן נחשפות כאן לראשונה.

רצח בפטיש שניצלים

התקרית האלימה ב"מזרע", שאירעה באוגוסט השנה, החלה בכלל במחלקה המשפטית באגף לביטחון מירבי של "שער מנשה", שם ממוקמת היחידה הארצית הבודדת בארץ לאשפוז חולי נפש שמואשמים בעבירות פליליות קשות, שאינם כשירים לעמוד למשפט ושרמת מסוכנתם גבוהה. חולה נפש, בן 30, אושפז ב"שער מנשה" לאחר שהואשם בדצמבר 2000 ברצח אשתו ההרה ועוברה בפטיש שניצלים וסכין ולאחר שנקבע כי אינו כשיר לעמוד לדין בשל מצבו הנפשי.

במארס 2007 הועבר החולה לבקשת עורכי דינו ומשפחתו מהמחלקה ב"שער מנשה" למחלקה סגורה רגילה ב"מזרע". בית החולים בעכו משרת אוכלוסייה של כ-800 אלף איש, מחיפה וצפונה. יש בו 300 מיטות אשפוז וב-2006 התקבלו במקום 2,051 חולים.

העברת החולה המסוכן בוצעה באישור מנהלת המחלקה ב"שער מנשה", ובתיאום ובאישור הנהלות שני בתי החולים - אבל מבלי לקבל אישור מהפסיכיאטר המחוזי, גרינר, או מסגנו ד"ר נביל ג'ראיסי. השניים טוענים כי כשחולי נפש מסוכנים, שהואשמו במעשים פליליים, מאושפזים בתוקף צו משפטי - החוק מחייב גם אישור מצדם.

הנהלות "מזרע" ו"שער מנשה" חולקות עליהם ואף זכו לתמיכה בעמדתם מהלשכה המשפטית של משרד הבריאות, בראשות עו"ד מירה היבנר-הראל, שקבעה כי הפרשנות של גרינר לחוק בהחלט אפשרית, אך אינה הפרשנות היחידה.

ואולם, בסוף אוגוסט 2007 כתבה עו"ד שרונה עבר-הדני, מבכירי הלשכה המשפטית של משרד הבריאות, פרשנות שתומכת בעמדת גרינר, ולפיה "ביחס לקביעת מקום הבדיקה או האשפוז, שותפה אני לחלוטין לדעתך כי הדבר בסמכות פסיכיאטר המחוז... (יש) להתפלא שבתי החולים לא ראו לנכון לפחות ליידע את הפסיכיאטר המחוזי על העברת החולה, גם אם אישורו לא נדרש".

באותו חודש התגשמו חששותיו של גרינר בעניין אופן האשפוז של חולי נפש מסוכנים: החולה המדובר הכה חולה אחר בשפופרת הטלפון הציבורי במחלקה, והאחרון נזקק לתפרים בראשו. לפי התיעוד הרפואי, עוד קודם לתקיפה התגלו אצל החולה המכה "הפרעות קשות בהתנהגות", הוא ברח מאשפוז, כנראה לצורך רכישת סמים ונרשמה אצלו "הידרדרות במצב הנפשי".

רק בעקבות התקרית נודע לגרינר על העברת החולה ל"מזרע", אז החל בבדיקת המקרה יחד עם סגנו, ד"ר ג'ראיסי. בדו"ח שהעביר בתחילת ספטמבר למנכ"ל משרד הבריאות, נקבע כי העברת החולה נעשתה באופן בלתי חוקי, בניגוד לצו בית המשפט ולהוראות הפסיכיאטר המחוזי. בעקבות המקרה הוחזר החולה למחלקת הביטחון המיוחדת ב"שער מנשה".

גרינר, בן 61, מכהן כפסיכיאטר מחוז הצפון כבר שמונה שנים. בשנות ה-80 כיהן במשך עשור כמנהל מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים בבית החולים טירת כרמל, ושם היה מעורב בחשיפת שחיתויות של רופאים בכירים. זה כחמש שנים הוא מכהן כיו"ר הוועדה הרפואית הארצית במשרד הבריאות לבחינת כשירות הסגל הרפואי.

במכתבו למנכ"ל משרד הבריאות, ציין גרינר כי הוא "רואה בחומרה רבה הפרת חוק בוטה זו על ידי הנהלות ?מזרע' ו'שער מנשה', שסיכנו בכך את שלום החולה, החולים והציבור".

הנהלת "מזרע" כתבה לפני שבוע להנהלת משרד הבריאות כי החולה הועבר אליהם רק לאחר בדיקה יסודית וממצה; כי על בית החולים "שער מנשה" היה להודיע לפסיכאטר המחוזי על ההעברה, וכי בעת אשפוזו נבדק החולה על ידי הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית כחוק.

איומים בחרב סמוראי

כמה שבועות אחרי התקרית האלימה ב"מזרע", אירעה פרשה חמורה אחרת שבה היה מעורב הפסיכיאטר הראשי של ישראל, ד"ר יעקב פולאקביץ: ב-3 בספטמבר, פנה פולאקביץ למנהלי "מזרע" ו"שער מנשה" והורה על העברתו של חולה המאושפז באגף לביטחון מירבי ב"שער מנשה" למחלקה סגורה ב"מזרע". החולה אושפז ב"שער מנשה" באמצע אוגוסט 2007 עקב אלימות נגד אחותו. פולאקביץ ציין כי הוראתו ניתנה על בסיס החוק לטיפול בחולי נפש, בהתחשב בעומס הפעילות במחלקה ב"שער מנשה" ובעקבות בקשת המשפחה והדיווח מ"שער מנשה" כי מצבו לא מצדיק המשך אשפוז במחלקה.

גרינר וסגנו, ג'ראיסי, התריעו בפני פולאקביץ כי החלטתו "פזיזה ולא אחראית דיה", ודרשו לבדוק את החולה. פולאקביץ השיב כי לפי חוות הדעת של הלשכה המשפטית במשרד הבריאות, יש לו סמכות לתת את ההוראה, אך ביקש מהם לבדוק את החולה.

לאחר הבדיקה קבעו השניים כי רמת מסוכנותו גבוהה, וכי יש להשאיר אותו באגף לביטחון מירבי ב"שער מנשה". הם ציינו את היענותו הנמוכה לטיפול תרופתי, ניסיונו לברוח מהמחלקה, האיומים שהשמיע לפגיעה פיסית בבני משפחתו, איומים על בת משפחה בחרב סמוראי וניסיון לחנוק אותה, ואיומים ברצח בני משפחה נוספים. בעקבות זאת הורה פולאקביץ למנהלת "מזרע", ד"ר אילנה טל ולמנהל בפועל של "שער מנשה", פרופ' הנרי סילבר, לעכב את העברת החולה ל"מזרע".

מדוע לא ביקש פולאקביץ מהפסיכיאטר המחוזי ומסגנו לבדוק את החולה לפני שנתן את ההוראה? ולמה התערב מלכתחילה בנושא זה? "הארץ" העביר לפני שבועיים להנהלת משרד הבריאות רשימה ארוכה של שאלות, בכלל זה על סבירות החלטותיו של פולאקביץ. הנהלת המשרד לא מסרה תגובה ישירה של פולאקביץ, או של המעורבים בפרשות אחרות המתוארות בכתבה. כמו כן, היא התחמקה ממתן תשובה על רוב השאלות.

דוברת המשרד, עינב שמרון-גרינבוים, הסתפקה בתגובה כללית: "הטענות נבדקו ברובן הגדול ונמצאו חסרות שחר, שקריות ומבוססות על פרשנות אישית מסולפת, שאינה תואמת גם את פרשנות המחלקה המשפטית של המשרד". עוד נמסר, כי נושאים אחרים נמצאים עדיין בבדיקה ונשלחו להתייחסות של גורמי המשרד השונים. הדוברת לא ציינה מה הם "הנושאים האחרים" שנמצאים בבדיקה, מה נמצא "חסר שחר" ו"שקרי", מי קבע זאת ועל סמך מה.

מתחת לגלגלי האוטובוס

ב"מזרע" אירעה לפני כשנתיים התאבדות מזעזעת בשטח בית החולים, של חולה, בן 50, קטוע רגליים ומרותק לכסא גלגלים בעקבות ניסיון התאבדות קודם, שהיה מאושפז בבית החולים 32 שנים ברציפות בשל מחלת סכיזופרניה. ב-11 ביולי 2005, בשעות הבוקר המוקדמות, יצא החולה מהמחלקה שבה היה מאושפז עם כיסא הגלגלים אל חניית האוטובוס של בית החולים. הוא החביא את כיסא הגלגלים, נשכב מתחת לגלגלי האוטובוס כך שלא ייראה על ידי הנהג, ונדרס למוות כשהנהג החל ליסוע.

המקרה נחקר על ידי ועדת בדיקה פנימית שהוקמה על ידי מנהלת "מזרע", ד"ר טל. הוועדה ריאיינה את הרופאים והאחיות שטיפלו בחולה, וכעבור שבוע קבעה כי "נראה שלא היתה אפשרות לצפות ולמנוע את ההתאבדות", וכי "צוותי המחלקות שטיפלו בו פעלו בצורה מקצועית ונכונה, ולפי הבדיקות והמידע שהיה להם לא היו סימנים המצביעים על קיום דיכאון מז'ורי, מחשבות אובדן או סיכון, ולא היתה אינדיקציה להעבירו למחלקה סגורה".

הדו"ח מעורר כמה שאלות. מתברר כי לאחר ניסיון ההתאבדות הקודם, שאירע 25 שנים קודם לכן, נכשלו הניסיונות לשקם את החולה באמצעות פרוטזות, ותלותו באחרים החריפה את מצוקתו ואת תסכולו. הניסיונות לשקם אותו בהוסטל לשיקום חולי נפש נכשלו, גם בגלל חוסר שיתוף הפעולה שלו, אבל גם משום שהוסטלים כאלה (שאמורים להיות בפיקוח מלא של משרד הבריאות) נמנעו מלקבל אותו בשל נכותו.

עוד התברר כי לאחר שהיה מאושפז במשך שנים ארוכות במחלקה לחולים כרוניים, הועבר החולה למחלקה אחרת במארס 2005, בעקבות שיפוץ בבית החולים. החולה התקשה להסתגל למחלקה החדשה, והחל מיוני 2005 חלה החמרה במצבו הבריאותי, לאחר שעבר אירוע מוחי. החולה התלונן שהופסק לו תקציב הניידות של המוסד לביטוח לאומי, שאיפשר לו ליווי של חונך. הוועדה ציינה כי הנושא היה בטיפול ונמסר לחולה על כך.

הוועדה ציינה עוד, כי יום לפני מותו התנהגותו היתה רגילה, וכי גם בלילה, האחות במחלקה לא הבחינה במצב חריג. הוועדה גילתה שלאחר מותו פנו שתי חולות למנהל המחלקה ואמרו לו, כי יום לפני המקרה סיפר להן החולה על כוונתו להתאבד. החולות לא מסרו זאת לצוות המחלקה, מאחר שלדבריהן חששו שיועבר למחלקה סגורה וחשבו שהוא רק מתלוצץ.

בנובמבר 2005 כתב פסיכיאטר מחוז הצפון לד"ר אלכסנדר גרינשפון, אז ראש שירותי בריאות הנפש, כי לדעתו, יש מקום להשלמת הבדיקה על ידי משרד הבריאות. חשיבות הבדיקה היא לא רק לגבי נסיבות האירוע עצמו, אלא גם לגבי הלקחים לכלל מערכת בריאות הנפש בישראל: הקושי להעביר נכי גוף להוסטלים לשיקום חולי נפש, הקושי לשקם גופנית חולי נפש, הצורך בטיפול מיוחד בנכי גוף בבתי החולים הפסיכיאטריים וההיערכות הנדרשת מהצוותים הרפואיים בהעברה זמנית של חולי נפש כרוניים מהמחלקה שבה הם מאושפזים שנים ארוכות.

גם בעניין פרשה זו הסתפקה הנהלת משרד הבריאות רק בתגובה כללית. דוברת המשרד לא השיבה באופן ספציפי לשאלות "הארץ", ולא ענתה לשאלה אם המקרה נבדק על ידי הנהלת משרד הבריאות, כפי שהמליץ לפני שנתיים הפסיכיאטר המחוזי.

הצלחת הריקה

ביוני 2007, נערכה ב"מזרע" בקרה מקיפה על ידי צוות של 14 אנשי משרד הבריאות, בראשות גרינר. בספטמבר הוגש דו"ח הבקרה למנכ"ל משרד הבריאות ובו מפורטים "ממצאים לא קלים, מהפרת החוק לטיפול בחולי נפש ועד לפגיעה בזכויות החולים חסרי הישע", כפי שהגדיר זאת גרינר.

בתחום התזונה נמצאו הממצאים המדאיגים ביותר, ובין היתר התגלה כי חלק ממוצרי המזון הבסיסיים (גבינה, אבקת חלב ובשר) מסופקים לחולים בכמות נמוכה מהכמות המינימלית היומית הנדרשת בהוראות המחייבות של משרד הבריאות. הנהלת "מזרע" כתבה השבוע לישראלי כי היא דוחה את מרבית הממצאים בתחום המזון וכי כמות המזון היומית המסופקת לחולים, ובכלל זה בשר, גבינות ואבקת חלב, עומדת בתקנים של משרד הבריאות.

בדו"ח עלתה גם ביקורת נוקבת על היחידה המשפטית שפועלת במסגרת המחלקה הסגורה מספר 9, ושבראשה מכהן ד"ר רמי מירז. לפי הדו"ח, התגלו במחלקה מקרים של חולים שאושפזו לבדיקה פסיכיאטרית ביחידה, מבלי שהפסיכיאטר המחוזי ידע על כך או אישר זאת.

בדו"ח צוין כי לפי הבנתו של מירז, יש לו סמכות חוקית לערוך בדיקות וחוות דעת לחולים לפי צווי בתי המשפט, ללא אישור או יידוע של הפסיכיאטר המחוזי. עוד נטען, כי בחלק מהפעולות ביחידה המשפטית במזרע יש משום סיכון לחולים, לצוות המטפל ולשלום הציבור וכי הדבר נעשה על רקע התפוסה הנמוכה מאוד במחלקה בשנה האחרונה.

לפני כשבוע השיבה הנהלת "מזרע" למשרד הבריאות, כי היא דוחה את ממצאי הבקרה על היחידה המשפטית, וטענה כי "אין כל בסיס לטענות שבוצעו עבירות על החוק. חלק ניכר מממצאיו של גרינר קשורים לפרשנותו המיוחדת את החוק, שאינה מקובלת על הלשכה המשפטית במשרד הבריאות. היחידה המשפטית בניהולו של מירז זוכה להערכה רבה מצד כל הגורמים על אמינותה, איכות חווות הדעת, והקפדתה בנושא החוק וזכויות החולה".

ב-16 בספטמבר כתב גרינר ליועצת המשפטית של משרד הבריאות, עו"ד היבנר-הראל, כי הוא "שב ומתריע מפני אסונות של שפיכות דמים מידי חולי נפש מסוכנים תחת צו (בית המשפט)... החוק במקרה הוא בהיר מאוד ונתינת הוראה המביאה להפרתו עלולה לסכן חיי אדם והינה דבר בלתי חוקי בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליו למרחוק".



רן רזניק הארץ

לדיון בפורום