|
בסוף החודש עתידה המועצה להשכלה גבוהה
(מל"ג) לדון בהצעה, שהתגבשה בשלוש השנים האחרונות, בדבר הקמתה של
אוניברסיטת הגליל. הרעיון במקורו, תחת הכותרת "מרכז אקדמי" של המכללות
בגליל, הועלה בשנת 2000 על ידי פרופ' נחמיה לבציון
ז"ל, ששימש אז יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). אלא שראשי
האוניברסיטאות מתנגדים לו, כך עולה מהתבטאויותיהם. אמנם המל"ג
כוללת כיום כמה נציגים של המכללות, אבל רוב חבריה הם שלוחי האוניברסיטאות. יש איפוא בסיס לחשש שההתנגדות, המגולמת בכוח הרוב במועצה,
עלולה להכריע את הדיון לשלילה.
המכללה מהווה ישות אקדמית-חברתית בעלת תכונות סגוליות. היא שואבת את הידע המדעי
מן האוניברסיטאות, מאמצת רבים מהכללים האקדמיים שלהן ושותפה עמן באידיאות על
ערכי הרוח. אבל המכללה מסרבת להיות תבנית חיוורת, נגררת, של האוניברסיטאות
המבוססות. בד בבד עם יניקתה מחלבן, היא מטפחת אפיוני זהות ייחודיים לה: הדגשת
יסוד החינוך בהוראה; מחויבות חברתית ותרבותית כלפי הקהילות שבמסגרתן היא פועלת;
השקעה בקידום ובהעצמה של צעירים, שלא זכו לקבל את המיטב בתקופת לימודיהם בבית
הספר; הרחבת ההתנסות המעשית ("פרקטיקום")
כחלק מהותי בלימוד; גישה רב-תרבותית, החורגת מגדר הסובלנות הפטרונית ומתבטאת
בהכרה ובמתן ביטוי למורשת של בני הקבוצות התרבותיות השונות.
לכל אחת מהמכללות האקדמיות בצפון - תל חי, צפת, עמק הירדן, הגליל המערבי, בראודה, עמק יזרעאל - הישגים אקדמיים וחברתיים נאים. יחד הן
גורמות לשינוי רב משמעות בגליל. שדרות רחבות באוכלוסיות המגוונות זוכות להשכלה
גבוהה ולהעלאת הרמה האישית והמקצועית. בקרב שכבות רבות השתנו דפוסי חיים
והתייחסויות: יותר התעניינות, יותר פתיחות, יותר חופש ושוויוניות.
כל אחת מהמכללות מצויה בתהליך מואץ של פיתוח, ועדיין רחוקה ממיצוי מרבי של
אפשרויותיה. ברם, בשנים האחרונות הלכה ונשתרשה בקרב מנהיגי המכללות ההכרה, כי
הישגים גבוהים יותר, במיוחד בתחום האקדמי, יושגו בדרך של איגוד למסגרת אחת.
אריסטו, בהתייחסו לתהליך התהוות המדינה - מבתי אב
לכפרים ומהם למדינה - כתב: "התהוותה לשם החיים וקיומה לשם החיים
הטובים", משמע, עילתה הראשונית היא מתן אפשרות לחיים, אבל משקמה, תכליתה
היא חיים המבטאים את "המידה הטובה". כך, בהקבלה, גם בעניין המכללות
בגליל. הן התהוו כדי להעניק השכלה גבוהה לאוכלוסיותיהן. עתה, משקמו והן פועלות,
נראה שרק איגודן והכוונה מרכזית של יכולותיהן יהוו מנוף לפיתוח דרמטי - אקדמי,
חינוכי, חברתי וכלכלי - של הגליל.
לאוניברסיטת הגליל יהיה מרכז אקדמי וניהולי, שינהיג קמפוסים אזוריים (המכללות של
היום). כל קמפוס ישמור על צביונו וימשיך להיות מרכז תרבותי באזורו. תובטח בו
תשתית בעלת איכויות משובחות. המרצים יוכלו להורות בשני קמפוסים ויותר, וכך
יתאפשר היקף הולם למשרתם. מתוך העוצמה שתרכוש תוכל אוניברסיטת הגליל לגייס את
טובי המרצים-החוקרים, תוביל את הפיתוח המדעי של הקמפוסים, תציע מענה לצורכי
האזור בתחומי הכלכלה, החברה והרווחה, תשתף פעולה ביזמות עם גורמי תעשייה ומוסדות
ציבור, תקדם קשרים עם מוסדות להשכלה גבוהה ועם קהילות בחו"ל. עד מהרה תהיה
למרכז השזור במרקם כל מישורי החיים בגליל, לגורם משפיע ומעצב, מושא להזדהות, סמל
לגאווה.
ההנמקות האקדמיות של ראשי האוניברסיטאות מתמצות בדאגה לרמה המדעית ובספק באשר
לסיכויי המחקר באוניברסיטה החדשה. כנגדן נאמר, שהמכללות הוכיחו את נאמנותן
לעקרונות האקדמיים ויש בכך להצביע על דרכן בעתיד: התקדמות מבוקרת, תוך מילוי
קפדני של ההנחיות האקדמיות של המל"ג.
ואולם מאחורי ההנמקות המלומדות ניצב, אפילו לא מסתתר, אינטרס פוליטי: מניעת
צמיחתו של כל גורם מתחרה. ושמא משתרבבת גם נימה מתנשאת כלפי הפריפריה ושלל
מובניה?
פרופ' תדמור הוא ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללה
האקדמית עמק יזרעאל
לדיון בפורום – לחץ
כאן
מקור
הכתבה מהארץ
|
