חדשות בעכונט

 

 

 

על הכנס השנתי לשימור המורשת הבנויה,

 שהתקיים השבוע בעכו

 השבוע התקיים בעיר העתיקה , הכנס ה-3 לשימור המורשת הבנויה . לובוביקוב-כץ עמדה בראש הוועדה המדעית של הכנס השנתי לשימור המורשת הבנויה אמרה : "כאשר עיר נהפכת למושא לדיון אקדמי, זה תורם לתדמית שלה. השימור ידוע כאמצעי טיפול באוכלוסיות חלשות, וכאשר האוכלוסייה עצמה מעורבת באופן מעשי, זה נותן לה הרגשה טובה"

 האדריכלים מכל רחבי הארץ ומחו"ל התכנסו בעכו  במטרה לחדש את פניה של עכו העתיקה בלי לפגוע בערך ההיסטורי שלה

 ארגון אונסק"ו כבר הכריז על עכו כעיר מורשת תרבות עולמית. ואולם כיום זקוקה העיר לפתרונות שיתאימו לצורכי החיים של התושבים במאה ה-21, ומנגד לא יפגעו באותנטיות של המבנים בני מאות השנים. "זו בעיה הדורשת טיפול ייחודי בכל בניין", מסבירה האדריכלית ד"ר אנה לובוביקוב-כץ, ראש תוכנית לימודי שימור במכללה האקדמית גליל מערבי. "אפילו תכנון שירותים בבניין היסטורי אינו דבר פשוט אם מתייחסים לאתיקה של שימור כמו שצריך".

 לובוביקוב-כץ :" הבעיה אינה נוגעת רק למבני הציבור. גם במבני המגורים בני 300 שנה, כשהדיירים מוסיפים אלמנטים לבניין כדי לשפר את איכות חייהם, הם עלולים לגרום נזק למבנה היסטורי. הפתרון, לכן, לדעת לובוביקוב-כץ, הוא בהקניית מודעות. כפי שהיום מובן מאליו שאסור לקטוף פרחים מוגנים, כך, היא מקווה, יושרש בסופו של דבר הערך של שמירת מבנים היסטוריים כדוגמת אלה שבעכו.

אני מאוד אוהבת את הטקסטורה של ערים ים תיכוניות, ועכו היא דוגמה אופיינית ונדירה לעיר שהשתמרה, עם היסטוריה מאוד מעניינת של קרוב ל-400 שנה ואוכלוסייה מצומצמת שלא בנתה בה כמעט".

 מודעות חסרה כיום גם בצורך באחזקה של המבנים ששומרו. "אחרי שמסיימים את עבודות השימור, צריך להמשיך ולטפל במבנה, לגבש תוכנית אחזקה ולבדוק בתדירות מסוימת היבטים שונים", מסבירה לובוביקוב-כץ, המספרת שלעתים קירות מבנים בני אלף שנה נמצאים במצב של בליה מתקדמת בשל טפטוף מים בלתי פוסק ממרזב דולף שלא תוקן בזמן, והורס לאטו את הקיר.

 מעכו לוונציה

 משרד האדריכלים הנצרתי "נחלה אדריכלים", המונה ארבעה בני משפחה, בראשות האדריכל אילי נחלה, עוסק בשנים האחרונות בשימור ובהתאמה של מבנים עתיקים בעכו לשימוש התושבים. נחלה חש שסגר לאחרונה מעגל כשגילה את שם אחד מבני משפחתו ברשימות של כנסייה בעכו, שבה מתועדים התושבים שהוטבלו עם לידתם. בפרויקט הראשון שלו הוא התבקש להפוך בניין לשימור בן שתי קומות במרכז העיר העתיקה לשתי כיתות גן. העובדה שלא ניתן לבנות במקום מבנים חדשים והמחסור בגני ילדים חייבו לבחור במבנה לשימור לצורך התאמתו לצרכים חינוכיים.

 בשלב הראשון של העבודות נוקה המקום והוסרו האלמנטים הזרים מהבניין. במקום הקירות ההרוסים, נבנו קירות חדשים מאבן החול האופיינית לבנייה בעכו, ונוספה חצר ששופצה והותאמה לשימוש הילדים. נחלה מספר שלקראת תכנון העבודות נעשית חקירה היסטורית של המבנה. "אנחנו עושים עבודת תיעוד של הבניין ומשחזרים את צורתו השלמה מתוך צילומי אוויר ישנים, תמונות מהתקופה הבריטית ותוכניות ישנות. בשנות ה-50 נוספו להרבה בתים חלקים חדשים. פרט שנראה לא אותנטי, אנחנו מסירים. בנוסף, אנחנו לומדים איך בנו בתקופה העותומאנית ואיך יצרו למשל את סוגי הפתחים והמעקות".

 לאדריכלים חשוב להחזיר את המבנה לצורתו הקדומה ביותר, מפני שכך נשמרת האחידות של האדריכלות המקומית והאופי המקורי המיוחד לה. לכן משתמשים בקירות החוץ רק באבן החול העכואית, הלקוחה לעתים ממבנים הרוסים, ובונים את הקירות באותה שיטה שבנו בה לפני מאות שנים עם הגגות מקורות העץ והקשתות בחדרים התחתונים. הנאמנות לצורה האותנטית היא ערך עליון, אבל במקרים שלחלקים הרוסים במבנה לא נמצא תיעוד, נחלה מודה שהוא נאלץ "להפעיל את הדמיון".

 ההצלחה של פרויקט גני הילדים הביאה אותו לוונציה. נחלה מספר שהפרויקט הוצג בביאנלה של ונציה כדוגמה טובה לשימור מבנים. הפרויקט הנוכחי, "פיילוט 10", עליו עובד משרד נחלה בשנים האחרונות, כולל עשרה מבני מגורים לשימור הגובלים בחוף הים, רובם מהתקופה העותומנית וחלקם אף נשענים על יסודות קדומים יותר של מבנים צלבניים.

 כמה מהמבנים פנויים מדיירים, אחרים מאוכלסים ומצריכים משא ומתן קבוע עם הדיירים. בחלק מהמבנים נעשות עבודות שימור רק בקירות החיצוניים, ובכמה מהמבנים גם פנים המבנה עובר שיפוץ והתאמה מודרנית. זאת בנוסף לטיפול במערכות ההנדסיות (מים, ביוב, גז, חשמל, תקשורת). העבודה כוללת בכל מבנה סדרת בדיקות פיסיות, סקר היסטורי, איתור התוספות המאוחרות העשויות מחומרים עכשוויים כמו בלוקי בטון, פח ואסבסט, ושחזור המבנה עם חומרים אותנטיים.

 עבודות השימור על שני מבנים כבר הושלמו. אחד מהם כלל בנוסף לשימור גם תוספת בנייה חדשה, שתוכננה כך שתשתלב עד כמה שניתן בבניין הקיים. המטרה היא להחזיר את המבנה למצבו המקורי לפני 200-300 שנה, ולהוסיף במידת האפשר תוספות בנייה כדי שיניב רווח עם שיווקו.

 על אף שנחלה מכנה את אזורי הדיור לפני השיפוץ "שכונות עוני ממש", כשהוא נשאל על שביעות רצון התושבים מעבודות השימור, הוא אומר שהתושבים לא תמיד מקבלים בברכה את השינוי בסביבתם. חלק מהעבודה, הוא מספר, היא לדבר עם התושבים ולשכנע אותם שהשימור הוא לטובתם: "לא תמיד הם מבינים את זה, ורק כשהבתים כבר משופצים הם חשים בעלייה ברמת החיים".

 נחלה יודע שהעלות הגבוהה של השימור מחייבת את שיווק הבתים ששופצו ואינם מאוכלסים לגורמים מחוץ לשכונה שיקנו בה נכסים, כמו בעלי גלריות ותיירים שירכשו יחידות נופש. אבל בסופו של דבר, הוא סבור, כל אלה יעשו טוב לעיר ולתושביה ויסייעו לשמור עליה. "השימור מעלה את המשיכה של תיירים ואמנים לעיר, שיביאו כסף ויתנו עבודה לתושבים", הוא מסביר.

  מאת גילה קולקה הארץ

   לדיון בפורום