|
גודלה של פיסת החוף
שיש לכל אחד מתושבי ישראל מסתכמת ב-2.5 סנטימטר בלבד.
זאת לעומת 31 הסנטימטרים שהיו לכל תושב עם הקמת המדינה. הפער הזה מרמז על מה
שנעשה בחופי הים התיכון ב-57 השנים האחרונות.
איך זה קרה? החישוב פשוט. מתוך 197 קילומטרים של חוף, 48 קילומטרים
סגורים בפני הציבור בגלל שימושים ביטחוניים ותשתיות ו-103 קילומטרים
מיועדים ומתוכננים לבנייה. כך נשארו לציבור כ-46 קילומטרים בלבד
כאשר גידול האוכלוסייה והלחץ על החוף הולכים ומתגברים. מאחר שחוף הים אינו רק
משאב טבע מוגבל אלא גם פיסת הנדל"ן הכי יקרה במדינה - שוויו של מטר אורך
חוף הוא כ-200 אלף דולר, כך על פי חישוב שערכו בחברה להגנת הטבע.
יזמים ובעלי עניין ניסו לאורך השנים לבנות על השטחים היקרים הללו, פעמים רבות
תוך התעלמות מערכו הציבורי של חוף הים ומבלי להביא בחשבון נזקים סביבתיים.
בעמותת אדם טבע ודין (אט"ד) מזכירים למשל את
הבנייה של מגדלי הכרמל בחיפה ואת המרינה בהרצליה
כדוגמאות לכך.
כדי למנוע את הישנותם של מקרים אלה נחקק לפני שנה חוק שמירת הסביבה החופית,
שבפעם הראשונה מאז קום המדינה מספק כלים מעוגנים סטטוטורית, הנותנים מענה
לאיום המרכזי על חופי הים התיכון של ישראל - עתודות הבנייה הגדולות לאורך
החוף. עו"ד אלי בן ארי, מי שאחראי על נושא החופים באט"ד
ומי שהיה בין יוצרי החוק וליווה את התקבלותו החל מ-99', אומר כי השנה האחרונה
מספקת סיבה ל"אופטימיות זהירה". לדבריו, "בשנה האחרונה לא
התקבלו החלטות רעות חדשות אז אולי אנחנו בתחילתה של תקופה חדשה".
מי שאופטימי גם כן הוא גידי ברסלר, אחד משני
הנציגים של המשרד לאיכות הסביבה היושבים בוועדה לשמירת הסביבה החופית - הכלי
המרכזי ליישום החוק. "כל תוכנית בתחום ה-300 מטרים מהחוף
צריכה, החל ב-15 בנובמבר 2004, לעבור את ביקורת הוועדה", הוא אומר.
לדבריו, הוועדה משפיעה על תרבות התכנון, "גם בזמן הקונקרטי על תוכניות
שמוגשות לה אבל גם על תוכניות עתידיות".
אופטימיות זהירה
ניר פפאי, רכז שמירת החופים בחברה להגנת הטבע ונציג
הארגונים הירוקים בוועדה לשמירת הסביבה החופית, אומר כי "זה לא שלא נותרו
איומים אך המגמה הכללית היא שיפור". לדבריו, "הלחץ ימשיך משום שערך
החוף אינו יורד אלא עולה כל העת והאוכלוסייה גדלה".
פפאי רואה פער ממשי בין התוכניות שדובר עליהן לפני
כמה שנים לאלה כיום. לדבריו, ניתן לראות בתכנוני הבנייה העתידיים כי הפגיעה
והסכנה לחופים הצטמצמה - אם כי לא נעלמה. כך למשל דובר בעבר על הקמת איים
למגורי האלפיון העליון. כיום, לעומת זאת, מדובר רק על הקמת איים לתשתיות כגון
נמל תעופה. העמדה המקדמית שלנו, מוסיף פפאי, היא
שאין להקים איים כלל משום שהדבר יגרור פגיעה אקולוגית חמורה כתוצאה מסחף
חולות.
בעכו, אומר פפאי, ניסו לקדם בשנים האחרונות תוכנית
למרינה גדולה שכללה ייבוש שטחים נרחבים למלונות ומגורים. כיום יש שתי חלופות:
לבנות מרינה מצומצת יותר או לאשר תוכנית חלופית,
ללא פרויקט נדל"ן כלל ושימוש בשטחי תעשיות אלקטרוכימיות
כמעגנה.
עתיד חופי חיפה לעומת זאת עדיין בעייתי. לדברי פפאי,
בחיפה אין תוכנית מתאר והחופים הדרומיים הם אזור קונפליקט. בעבר קידמו תוכניות
נקודתיות לייבוש הים עבור המרינה הגדולה בחוף בת גלים, בחוף הדרומי (דדו)
ובטירת הכרמל, אך כיום מקודמת תוכנית מתאר כוללת. צוות התכנון בעיר מדבר על
ייבוש השטחים שבין חיפה לטירת הכרמל ובנייה מלונאית מעברו המערבי של כביש
החוף. מבחינתו של פפאי אלה תוכניות בעייתיות.
בנוסף, בחוף הכרמל, ליד מגדלי הכרמל, יש עוד עשרות אלפי מטרים של זכויות
בנייה. "אלה כבר לא יאושרו למגורים ואנחנו מקווים שיפנו בכלל את
השטח", הוא אומר.
לדברי בן ארי, בימים אלה תעמוד הוועדה לשמירת הסביבה החופית למבחן, כאשר
תוכנית המרינה של עיריית חיפה והחברה הכלכלית תגיע לשלבי אישור. להערכתו,
החלטה טובה תהיה למקם את המרינה במקומות מיובשים כבר למשל בצמוד לנמל או בצמוד
לבסיס הדרכה.
באזור הדרומי בנהריה רצו להקים טיילת ואיים שישמשו
למלונות, ואולם התכנון ירד מהפרק. כיום יש תוכנית מאושרת לטיילת עם מלונות
ובתי מגורים. "יכול להיות שכעת היו מתכננים זאת אחרת", אומר פפאי, "אבל בסך הכל מדובר
על סביבה עירונית שאין צורך להגן בה על הטבע".
בדרום נתניה לכיוון פולג קיימות שתי תוכניות בנייה:
נת 600 ועיר ימים. זהו אזור שבמקורו נמצא על שמורת
אירוסים. בעבר התכוונה העירייה לבנות שם מלונות ומרינה. "כרגע התוכנית
משפרת מאוד את קו החוף" , אומר פפאי. בנוסף,
לאחר מאבק משפטי שניהלה אדם טבע ודין, בוטל התכנון המקורי של עיר ימים וכעת
עובדים על תכנון חדש וידידותי יותר.
בין הרצליה לתל ברוך ממוקמת פיסת הקרקע הכי יקרה
בישראל. החברה להגנת הטבע הובילה מאבק, שהוכתר בהצלחה, כדי למנוע מחזית
הפרויקטים העתידיים לפנות לחוף ולנכס אותו כך לעצמם, כפי שקרה למשל בפרויקט סי
אנד סאן. התוכניות קובעות לכן, אומר פפאי, כי הבינוי יהיה 300 מטר מקו החוף.
ואם מדובר על בנייה בחזית החוף, החלק השני של פרויקט סי אנד
סאן אמור לצאת לדרך. מאחר שחוק החופים לא חל על תוכניות מאושרות מלפני ה-15
בנובמבר 2004, הוא לא יחול על הפרויקט. בן ארי אומר כי "פסיקה מלפני 5
שנים קובעת כי לפחות חצי מהשנה צריך להשכיר את הדירות בפרויקט, כך שלא ישמשו
למגורים פרטיים". לדבריו, "האחראים לביצוע ויישום הפסיקה הן ועדות
התכנון המקומיות, אך לא ברור אם הדברים מתבצעים בפועל".
לפני כשנה אושרה תוכנית נמל יפו. "הצד החיובי הוא שלא מתכוונים להפריט את
הנמל ולהעביר אותו לידיים פרטיות", אומר פפאי.
ואולם מדרום לנמל אושרה בנייתו של מלון בגובה 20 מטרים. "אפשר
היה לוותר עליו", הוא קובע. "זהו אזור קרוב למים - 30 מטרים בסך הכל - אך מצד שני השטח מיובש כבר ומוזנח". התוכנית
כבר מאושרת אך נמצאת בהליכים משפטיים שדיירי פרויקטים קרובים נקטו כנגדה.
לפני כחצי שנה זכו במכרז המינהל יזמים פרטיים בזכויות לבניית כפר נופש בפלמחים. ואולם במקרה זה השיגו הארגונים הירוקים ניצחון,
והכפר ייבנה כ-100 מטר
מהחוף. לדברי פפאי, כיום יכול להיות שהיו מרחיקים
אותו מקו החוף אף יותר.
צה"ל מחזיק בכ-30 קילומטרים של
חוף, כאשר להערכת פפאי אין לצבא צורך ממשי בכ-90% מהם. "הצבא יושב שם מסיבות היסטוריות. מאחר
שבסיסים צבאיים הם מקומות מחייה אינטנסיוויים מאוד,
יש בעיה לשמור על החוף כהלכה". עתלית היא דוגמה טובה, אומר פפאי. "זהו אזור טבעי שיש בו מפרצים טבעיים
רבים".
עדיין לא מספיק
למרות השיפור, שנה לאחר אישור החוק עדיין קיימים אתגרים לא מעטים להתמודד
איתם. לדברי פפאי ובן ארי, סמוך לים עדיין קיימות
גדרות החוסמות מעבר חופשי, מתבצעים אירועים פרטיים שמונעים מעבר ועדיין
מבוצעות עבודות שגורמות לפגיעה בחופים. "המשרד לאיכות הסביבה לא שומר
באופן אקטיווי על הזכות למעבר חופשי לאורך החוף,
למרות שהחוק נותן סמכות למשרד לפעול ולאכוף שינויים", הם אומרים.
על פי החוק, השר לאיכות הסביבה יכול להטיל היטל על כל מתקן (מצינור ועד מבנה)
הנמצא בתחום 100 מטרים
מקו החוק. ברסלר אומר כי במשרד לאיכות הסביבה
עובדים כיום על תקנות הצריכות לעבור את אישור ועדת הכלכלה. החוק מעניק גם
אפשרות לשר להורות על הפסקת עבודות בחוף אם יש בהן חשד לפגיעה.
נראה כי את פפאי הדברים לא מרשימים. "בשורה
התחתונה", הוא אומר, "במשרד לאיכות הסביבה לא פעלו ולא הגיבו".
כדוגמה הוא נותן את הגדרות שבחוף התמרים בעכו, באכזיב
ובנהריה ואת החופים שבהם נערכים כדרך קבע ארועים פרטיים כגון בית ינאי וחדרה.
עם זאת, אומר פפאי, אם פעם היינו אלופים ביצירת
מפגעים, כיום המגמה היא לשפר ולהתמודד עם מה שהותירה אחריה תרבות שלא ראתה את
הערך בשמירה על הסביבה בכלל ועל חוף הים בפרט.
מאת
תהל פרוש , הארץ
לדיון בפורום
|
