ימי בין המצרים

השנה אין צורך להתאמץ כדי לחוש את אווירת החורבן, זה כבר כאן. האובדן, חוסר האונים, והפחד.


ימי בין המצרים הם שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז - היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב; היום שבו חרב בית המקדש. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן.

הביטוי "בין המצרים" מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גלתה יהודה...לא מצאה מנוח, כל-רדפיה השיגוה, בין המצרים." (איכה א, ג).
גדולי המוסר דרשו על הפסוק "כל רודף י-ה השיג י-ה בין המצרים" - שמתוך צערו של אדם ליבו מתעורר לחזרה בתשובה.

בשלושת השבתות של ימי בין המצרים מפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם - תלתא דפורענותא (בשונה משבע דנחמתא). בימי בין המצרים חלים דיני אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, וככל שמתקרבים לתשעה באב - ביטויי האבל הולכים ומחמירים.


מנהגי אבלות, ככל במתקרבים לתשעה באב גדלים סממני האבלות כדלהלן:

י"ז בתמוז עד ראש חודש אב
אשכנזים- חל איסור ריקודים ומחולות, נישואים ותספורת. נמנעים מברכת שהחיינו (פרי חדש, בגד חדש וכדומה).
ספרדים- חלק נוהגים לא לאכול בשר ולשתות יין. נהוג לא לערוך נישואים. נמנעים מברכת שהחיינו (פרי חדש, בגד חדש וכדומה).

תשעת הימים
אשכנזים- הנאמר לעיל, ובנוסף: אין לשמוח, דוחים דיונים משפטיים עם גוי לחודש אלול, מותר להתארס ללא סעודה. אסור לכבס, ללבוש בגד מכובס, לגהץ, לתפור או לקנות בגד חדש, לאכול בשר, לשתות יין ולהתרחץ.
ספרדים- הנאמר לעיל, ובנוסף: אין לשמוח, דוחים דיונים משפטיים עם גוי לחודש אלול, מותר להתארס ללא סעודה. אסור לערוך נישואים.